ה/כ = הערת כותבת

----------------

נ.מ. דניאל-

היא פה רק שלושה ימים והיא כבר משגעת אותי. היא מחרפנת אותי! ביום הראשון שלה פה, היא התנפלה על ג'וש (אולי כי זה מגיעה לו? - ה/כ). ביום השני שלה פה (אתמול), היא הצליחה לברוח מהחדר, ושברה לי את הדלת של החדר שלי ואת הטלפון. היא תשלם על זה. וזה לא רק זה, היא לא מפסיקה להתפרע.

"ג'וש!"קראתי לו."מה אתה רוצה?" קרא חזרה."בוא!" צעקתי. שמעתי אותו גורר את עצמו לפה, רגליו נגררות על הרצפה. לא עוזבות אותה. "מה?" נכנס לחדר שלי, עם השקית קרח עדיו צמודה לפניו, וכמה תחבושות פה ושם. "מה אתה חושב על זה שנחזיר לכריסטינה?" (זה נשמע כאילו הם בגן-ה/כ) שאלתי אותו, מחייך ברשעות על מה שבראשי.

"על מה חשבת?"

-----------------

זה 01:15 כרגע, אנחנו הולכים לחדר של כריסטינה וקאלום. אני וג'וש ניסינו להיות כמה שיותר בשקט. נכנסנו לחדר, והלכנו לעברה, מחזיקים בידיה ורגליה, מוציאים אותה לאט מן החדר, כשהיא ישנה. היינו צריכים להניח אותה על הרצפה כשיצאנו מהחדר, אבל זה בסדר, גם מקודם היא ישנה על הרצפה (אני רעה, אני מצטערת - ה/כ). סגרתי את הדלת ונעלתי אחריי. הרמנו אותה שוב, והתקרבנו לכיוון המרתף. אבל בדיוק לפני שהתחלתי לרדת במדרגות היא התעוררה.

"מ-מה?" היא התחילה להיאבק בנו, וזה מה שהפך את הדרך למטה ליותר קשה. כשהגענו למטה, הנחנו אותה על הסוג של מיטה שיש שם וקשרנו את ידיה רגליה אל זה, שלא תוכל להילחם בנו, כשזה יקרה.

היא לא הפסיקה להיאבק בנו. זה היה קשה לשמור אותי "רגועה". גם כשהיא כבר הייתה קשורה היא לא הפסיקה לזוז ולצעוק. לא משנה כמה היא תצעק לא ישמעו אותה. אנחנו במרתף, הוא חסין רעשים, ככה שרק אנחנו יכולים לשמוע אותה. איך היא צועקת מכאבים וסובלת (בן זונה - ה/כ).

"מ-מה אתם הולכים לעשו לי? הוא את תראי... הסתכלתי על ג'וש והנהנתי.

נ.מ. כריסטינה-

הם הנהנו אחד אל השני והתחילו להתקרב אליי. אם אני אגיד שלא פחדתי אי אשקר. אז כן, פחדתי. מאוד אפילו. דניאל התקרב אליי והתחיל לגעת בי, אם להיות כנה, זה לא היה נעים"ת-תפסיק" הם רק צחקו. והמשיכו. ג'וש ליטף לי את הרגלים, אבל גבוה מידי ._. ניסיתי לבעוט בו, אבל הרגליים שלי קשורות, אז לא הצלחתי.

"ת-תפסיקו! די!" צעקתי, מנסה להשתחרר, למה אף אחד לא שומע אותי? לפתע הרגשתי על הבטן מוצק רק. הוא גוזר לי את החולצה. עיניי התרחרבו כשהוא העביר את המספריים על ביטני. "מספיק, די להיאבק, את לא רוצה שזה יפגע בך, נכון?" הנהנתי בפחד. "יופי, עכשיו בפעם הבאה שתאת תיאבקי אני לא אהסס לפגוע בך" דניאל אמר. אז ניסיתי להיאבק בו כמה שפחות, אבל לא יכולתי להפסיק לנסות לעצור אותם. ככה שקיבלתי כמה סטירות פה ושם. אני לא מאמינה שהוא הולך לעשות את זה. הוא וג'וש. לא מספיק ג'וש עשה את זה לאחי הקטן עכשיו גם לא? היה יכול להיות יותר טוב אם הוא לא היה עושה את זה בכלל. אני שונאת אותו, למה אנשים כאלה נוצרים? מי גילדל אותם להיות ככה?

"ת-תפסיק" בכיתי החוצה. הם רק צחקו והמשיכו. לא משנה כמה צעקתי, בכיתי והתחננתי, הם לא עצרו. רק המשיכו.

**********

"איפה כריס?! אני רוצה לראות אותה!" שמעתי צעקה. קאלום? "קאלום!" ניסיתי לצעוק, זה לא כל כך הצליח, זה פשוט היה לחישה צרודה.  "היא קוראת לי! בר, תן לי לראות אותה!" הוא צעק שוב. הוא בטח שמע אותי בגלל השמיעה החתולית שלנו (אופס? ככה זה חתולים - ה/כ) יכולית לשמוע את הבכי בקולו. "אני לא יודע איפה היא, קאל. תן לי לחפש אותה" הוא אמר. לא נשמעה תשובה.

אני מקווה שהוא ימצא אותי, ויביא אותי חזרה לקאלום. כואב לי יותר מידי.

~~~~~~

והדבר האחרונה שראתה לפני שנרדמה שוב היה: מצלמה.

-----------------

אוקי... הקלדתי את זה בזמן שהקבתי ל- i can't remember (שבגללו עלה לי רעיון חדש:) )

ול- tomorrow never dies

בשניהם, לא הפסקתי לבכות, לוידעת למה.

אז כן, כמו השם של הפרק, זה החלק הראשון לזה... אני מקווה שתאהבו גם את החלק השני, אם אהבתם את זה :)

כריסי, זה היה בשבילך, אני מקווה שאהבת :))

אם יש טעויות בכמה מילים, אני מצטערת...

מקוה שאהבתם..

אוהבתתXX