נ.מ. בר-

כל מה שאמרתי היה נכון. מאט עוזר לי לחשוב על דרך להוציא אותו מפה. דניאל... אני לא מאמין שהוא עושה לו את זה. למרות שזאת תכנית של ג'וש הזה ושדניאל והחברים האלה שלו הם עבריינים אבל לא חשבתי שהוא יעשה את זה למישהו שלא עשה לו כלום. למרות שהוא לא עושה לו כלום חוץ מלהחזיק אותו בבית המוסתר שלו אבל עדין..

אחרי שראיתי שקאלום אוכל מעט מהאוכל שהבאתי לו חייכתי קצת והמשכנו לדבר ואחר כך הלכתי להיפגש עם מאט. "היי אחי, מה קורה?" הוא שאל כשהגעתי לפארק איפה שקבענו. "יש לי את המספר של חבר שלו. הוא ביקש ממני להתקשר אליו" אמרתי מתיישב לצידו. "נו..? אז בוא נתקשר!" הוא אמר במרץ. "אתה רוצה להוציא אותו משם.. נכון?" הוא הוסיף. "אני כן.. אני פשוט. לא יודע.."

(בתמונה זה בר ומה שהוא לבש לפארק)

נ.מ. לוק-

מייקל ועמית בדיוק יצאו להעביר את הדברים שלנו לבית של עמית וכריסטינה בזמן שהיא ואני נשארנו להמשיך לארוז עוד חפצים שלנו, ולשמור שלא נוגעים ב.. אשטון. אני התחלתי לארוז כל מיני חפצים חשובים שיש לי ולמייקל בחדר מייכון שלאשטון וקאלום אין הרבה דברים חוץ מבגדים. וכריסטינה עם אשטון אוספת דברים מהשירותים.

"לוק!" שמעתי את קולו של אשטון קורא במי ומיד מיהרתי לשם. כשהגעתי למקלחת רק אשטון היה שם. "מה קרה?" שרלתי ומיהרתי אליו. "ה-היא נ-נעלמה גם. ה-היא הפסיקה לדבר בא-אמצע המשפט ו-וכשקר-ראתי לה ה-היא ל-לא ענ-נתה לי" (אני לא יודעת למה, אבל אני אוהבת לגרום לו לגמגם -כותבת) הוא גמגם ונצמד אליי יותר. "בוא נלך לסלון, נתקשר למייקל" אמרתי ועזרתי לו לבוא איתי לסלון. "שב פה. אני ביא את הטלפון מהחדר שלי" אמרתי לו והתכוונתי ללכת אבל ידו החזיקה בי ועצרה ממני לעשות זאת ואני אתעלם מהעקצוצים שאני מרגיש בזרועי. "א-אל תשאיר אתי ל-לבד" הוא ביקש. "בסדר, בואי איתי, אני אעזור לך" אמרתי לו לעזרתי לו לקום.

כשהגענו לחדרי הושבתי אותי על המיטה שלי והתכלתי לעבר השולחן שלי. הרמתי את הטלפון וחייגתי אל המספר של מייקל והתקדמתי לאשטון על המיטה.

~שיחה~

(לוק - רגיל, מייקל - מודגש)

הלו?

מייקל

מה?

כריסי נעלמה

היא מה?!

אני חושב שהם חטפו אותה גם

א-איך , איך הם נכנסו?

אני לא יודע, אבל אשטון אמר שהיא הפסיקה לדבר באמצע משפט וכשהוא קרא לה היא לא ענתה לו

אנחנו בדרך

~סוף שיחה~

כשסיימנו את השיחה אשטון היה היסטרי, הוא רעד ובכה. לא יכולתי לראות אותו ככה. חיבקתי אותו חזק והוא בכה אל תוך החזה שלי. "ה-הם חטפו אותה. הם יגיעו אליי. אני הייתי באותו חדר" הוא מלמל. "הם לא יגיעו אליך. אני לא אתן להם.. הכל בסדר.. אל תדאג. אני לא אעזוב אותך" לחשתי וליטפתי את גבו.

נ.מ. כריסטינה-

התעוררתי כשאני קשורה לכיסא במקום מוזר. איפה אני לעזאזל?! "הו.. התעוררת" קול אמר מאחוריי. לא עניתי, שיראה את עצמו קודם. "תעני לי כשאני מדבר איתך" הוא סינן. "מה אתה רוצה שאני יגיד על 'הו.. התעוררת'?!" עניתי לו. "תיזהרי, את לא יודעת למה אני מסוגל" הוא אמר באיום. "אז אתה הולך להראות את עצמך מתישהו?" שאלתי. הוא לא ענה אבל כן שמעתי את צעדי רגליו.

"נו? מוכר לך?" שאל כשראיתי את אותו. "מה קרה לילד הקטן שהיית? מה עובר לך בראש שאתה חוטף אץ אח שלי?" שאלתי אותו. "הילד הזה מת!" הוא צעק וכיוון אליי אקדח. "ג'וש תוריד את האקדח, מה אתה דפוק?!" צעקתי עליו. "ג'וש, תוריד את האקדח. עכשיו" מישהו אמר מאחורי. אני עם הגב לדלת מסתבר אז אני לא יודעת מי נכנס. "תכניס אותו" ג'וש אמר למי שמאחוריי ואז שמעתי צעדי רגליים ואז צעקות. הם מביאים לפה את קאלום? אני מקווה, אני רוצה לראות אותו אחרי כל השנים האלה. אבל אני לא רוצה שהם יפגעו בו. הוא אח שלי, אני דואגת לו.

"לא! לא, אל תיגע בי!" צעקות נשמעו. "קדימה, בוא כבר! יש לנו הפתעה בשבילך" אמר הקול ממקודם. "לא רוצה! תתרחק ממני!" קאלום צעק שוב. "ג'וש תעזבו אותו! תשחררו אותו כבר, הוא לא עשה לך כלום!" צעקתי על ג'וש. "תשתקי כריסטינה, אני לא משחרר אותכם! וזאת ההחלטה הסופית שלי!" הוא צעק בחזרה.

ואז.. נהיה שקט. יותר מידי שקט..

------------------

היייייייייי הנה פרקקק

מקווה שאהבתם.. זה עוד חלק מהרעיון של כריסי.. אז אני מקווה שאהבת והחלק האחרון ברעיון יהיה בפרק הבא שכבר יש לי את ההתחלה..

אוהבתת XX