נ.מ. לוק-

המשכתי להקשיב, אולי אני אשמע גם את השם של מי שהוא מחבב..

"אתה אמרת עליו. מי זה עליו? מה אתה לא מספר לנו?" עמית שאלה אותו הפעם. "א-אמ.. זה א-אף אחד, באמת. ל-לא משהו שאתם צריכות לדאוג לגביו" הוא אמר. אבל... הוא גמגם. "אש, אלה אנחנו.. בבקשה?" כריסטינה אמרה. הצצתי מחריץ המפתח וראיתי אותו מנענע בראשו. "נוו... קדימה. בבקשהה???" עמית שאלה. "א-אמ.. ז-זה.. קאלום" הוא פלט החוצה. ואני? אני כבר הייתי בחדר שלי עם הראש על הכרית כשדמעות באות לעיניי.. למה? זאת השאלה היחידה שעולה בראשי. למה אני בוכה על זה שמחבב את קאלום? למה?

נ.מ. אשטון-

שיקרתי. אני לא מאמין ששיקרתי להם. אבל זה היה תחת לחץ. אני לא מחבב את קאלום! לא איככ! אני גדלתי איתו אני מכיר אותו יותר מידי טוב. אבל... שמעתי מקודם רעש.. יש לי שמיעה טובה מאד. אבל.. אם רק יכולתי לראות הייתי יודע מי עבר שם.. אבל אני לא.. ואני לא יודע מי זה.

"ק-קאלום?" עמית שאלה. ובלי רצון... הנהנתי. "א-אבל.. הוא.. מייקי.. ו.. מה?" כיריסי התחילה למלמל לעצמה דברים. "אוקי, תקשיבו. זה כבר זמן מה ככה. א-אני יודע שהוא עם מייקל.. אני לא יפריע להם להיות ביחד. זאת לא הכוונה שלי בכלל" אמרתי להם. זה כל כך לא נכון! אני כל כך רוצה להגיד למישהו שזה לוק מי שבראש שלי. "א-אתם יכולות לעזור לי ללכת לחדר שלי ושל קאלום?" שאלתי אותן. הם קמו מהמיטה של מייקל ועזרו לי לקום וללכת. "הנה.. אם תרצה משהו תקרא לנו ואנחנו נגיע" כריסי אמרה. הנהנתי והם סגרו את הדלת.

נ.מ. עמית-

כשכריסי ואני יצאנו מהחדר של אש וקאל נשענו על הקיר לי הדלת ונשמנו עמוק. "קאלום?" כריסטינה שאלה. היא לא באמת ציפתה לתשובה אז רק הנדתי בראשי ואמרתי לה שנלך לסלון. "בסדר, קדימה" היא אמרה והתחלתי לעשות את דרכנו לסלון. "מייקי?" שאלתי. "הכל בסדר?" הוספתי. "אני חושב שאנחנו באמת צריכים לעבור" הוא אמר. "אתה בטוח? כי או-" "כן, אני בטוח, הם יכולים למצוא את אשטון.. אני אקרא ללוק" הוא אמר וקם. "עמית יש לי רעיון איך נמצא את קאלום" כריסי אמרה אחרי כמה דקות של שתיקה. "איך?" שאלתי.

"אם לקאל יש טלפון.. נחפש את המספר שלו ונמצא את המיקום שלו" היא אמרה ומחאה כפיים רצה לכיוון החדר של לוק. "חכי רגע! הם תיכף מגיעים לפה. בואי נחכה וזהו" אמרתי והיא עצרה הנהנה והתיישבה לידי.

עברו כמה דקות ומייקל עדין לא חזר עם לוק. "נו.. כמה זמן?" היא שאלה. "בואי פשוט נלך לבדוק איפה הם ומה קרה" אמרתי לה והובלתי לכיוון החדר של לוק, מייקל אר שהוא הלך לקרוא לו. "מייקל? לוק? אתם פה?" דפקתי על הדלת. "א-אמ.. אנחנו כבר נבוא.. ללוק יש בעיה קטנה ואני עוזר לו.. תארזו בינתיים את הדברים של אש וקאל שקנינו להם" מייקל אמר. "אוקיי" אמרתי והסתובבתי אל כריסי אבל היא לא הייתה שם. "אני פה!" היא צעקה כנראה מהחדר של אשטון וקאלום. נאנחתי.. הילדה הזאת.. הלכתי לחדר של אשטון וקאלום ומצאתי אותה מחטטת בארון שיש שם. "עמית? מה אתן עושות?" אש שאל בשקט מצידי השני שוכב על המיטה. "או, אמ.. אנחנו עוברים.. באנו לארוז לך את הדברים" עניתי לו. "עוזבים? מה? לאן?" הוא שאל. "כן, אתם תגורו אצלנו כי הם לא מכירים אותנו הם לא יחשבו שאתם אצלנו ולא ייקחו אותך" כריסטינה ענתה לפני. "כן" הסכמתי. "א-אב.. טוב" הוא אמר נאנח.

נ.מ. מייקל-

-לפני שהוא הלך ללוק-

אחרי שהשוטרים הלכו.. נשכבתי על הספה ונכנסתי למחשבות..

'מה הולך לקרות לו? הוא יהיה בסדר? איפה הוא? אני צריך אותו.. אני כל כך מתגעגע.. אני אוהב אותו אולי כדי לנו לעבור כדי שאש לא ייחטף גם? אני חושב שכן' ועוד הרבה. ואז עליה לי זיכרון מהלילה בו נישקתי אותו.

~פלאשבאק~

But you should know your part

(I'm a thief, i'm a thief)

I'm only here

(I'm a thief, I'm a thief)

Because you stole my heart

שרתי לו את סטנד אפ של וואן דיירקשן.. ואחר כך פשוט.. לא יכולתי להחזיק את עצמי ונישקתי אותו.

~סוף פלאשבאק~

עמית וכריסי נכנסו לסלון והוציאו אותי ממחשבות. "מייקי?" עמית שאלה. "הכל בסדר?" היא הוסיפה. "אני חושב שאנחנו באמת צריכים לעבור" אמרתי להם. ,אתם בטוח? כי או-" "כן, אני בטוח, הם יכולים לקח גם את אשטון מכאן.. אני אלך לקורא ללוק" קטעתי אותה וקמתי הולך לחדר של לוק. כשהגעתי לחדר שמעתי יבבות חלושות.. הוא.. בוכה? למה?

"לוק?" שאלתי דופק חלושות על הדלת. "א-אמ.. מה?" הוא שאל בקול חלש. "אני נכנס" אמרתי ופתחתי את הדלת, רואה אותו עם הראש בתוך הכרית את ראשו מופנה לדלת. העיניים שלו היו אדומות גם האף שלו והיו לו דמעות על הלחיים. "מה קרה? למה אתה בוכה?" שאלתי אותו סוגר את הדלת אחריי. "א-אמ.. כלום" הוא אמר. "נו אתה לא יכול לעבוד עליי.. חוץ מזה שאני יכול לראות את הדמעות על הלחיים שלך ואף והעיניים שלך אדומות" אמרתי לו, מתיישב לצידו על המיטה. הוא נאנח והתיישב גם. "א-אני.. אני שמעתי את ה-השיחה של עמית כריס ואשטון.." הוא התחיל. "ו.. אמ.. אני לא יודע למה אני בוכה מזה בכלל אבל הוא אמר שהוא מחבב.. מחבב את קאלום" הוא אמר. ועוד דמעות ברחו מעיניו. "הו-הוא מה?" שאלתי לא מאמין. את קאלום? טוב.. זה לא משנה קאלום שלי ואף אחד לא ייקח אותו ממני.. אני יחזיר אותו אליי.

"אני די בטוח שהוא לא יעשה עם זה כלום, הוא יודע שאנחנו ביחד" אמרתי לו. "חוץ מזה.. למה אתה בוכה מזה?" הוספתי. לפני שהוא הספיק לענות דפקו בדלת בשאלו. "מייקל? לוק? אתם פה?" זיהיתי מה, זאת הייתה עמית. "א-אמ.. אנחנו כבר נבוא.. ללוק יש בעיה קטנה ואני עוזר לו.. תארזו בינתיים את הדברים של אש וקאל שקנינו להם" אמרתי. "אוקיי" היא ענתה. "א-אני לא יודע.." ענה בראש מושפל. "ל-לוק.. אתה חושב ש.." התחלתי לא יודע איך לסיים אותו. "שמה?" ואז ירד לו האסימון ועיניו נפערו. "לא! לא! אין לי רגשות אליו! לא, ל-לא!" הוא קבע. "בסדר, בכל מקרה.. באתי לפה בשביל משהו אחר" אמרתי לו. "מה קרה?" הוא שאל. "א-אנחנו עוברים" אמרתי. "מה? לאן?" הוא שאל. "אנחנו נעבור לעמית וכריסי.. ככה נוכל לשמור על אשטון יותר טוב. ומשם נמשיך לחפש את קאלום.. אה, ואני רוצה להחליף אחראי חקירה" אמרתי לו. "א-אמ.. בסדר.. אבל למה להחליף אחראית חקירה?" הוא שאל. "כי האחראית חקירה של החטיפה, סטיילס, היא החברה של ג'וש" אמרתי. הוא פער את עיניו. "אין שום סיכוי בעולם שהיא החברה שלו. היא שוטרת, למה שהיא תהיה חברה של פושע?" הוא שאל אותי מנסה להוכיח לי שהוא לא. "אני אסביר לך אחר כך, תתחיל לארוז.. אנחנו נעזוב כמה שיותר מוקדם"

אז סוף-סוף הפרק מוכן!! ייאיי! טוב, בעיקרון אני סיימתי אותו אתמול ב: 00:30 בדיוק! (רשמתי לי את זה, כןכן גם לי יש את הצדדים המוזרים שלי) גרך אגב, רותמי תודה על הרעיון.. ממש עזרת לי

טוב.. אזזזז מה דעתכם?? היה לי ממש קשה לכתוב את הפרק הזה.. גם בפיירפרוף.. הרבה יותר קל לי לכתוב בבצפר.. בבית אין לי רעיונות ורק בבצפר יש.. טוב נו.. לפחות  הצלחתי.. אז כבר יש לי רעיון לפרק הבא (כריסי, זה יהיה חלק מהרעיון שלך, תודה).

כן.. טוב.. תודה למי שמצביע ומגיב

אוהבתXx