פרק 5

מנקודת מבטו של הארי
"למען השם זאיין, פשוט תגיד לו את זה. זה מאוד פשוט!" צעקתי על זאיין שישב על הספה שמולי.
"זה ממש לא פשוט! אני לא יכול להגיד לו את זה.. מה אני אמור להגיד לו בכלל?" הוא מלמל. אלוהים הוא כל כך מטומטם.
"שאתה רוצה אותו!" צעקתי. "יודע מה? במקום לבלבל לו את הכנפיים פשוט תלך אליו ותנשק אותו!" צעקתי בהתרגשות. מה לעזאזל עובר עליי? למה אני שמח בשביל אחרים? מחקתי את החיוך מיד.
הבחנתי בכך שזאיין חייך. "לנשק אותו?" הוא שאל, חולם בהקיץ. "למה לא?" הוא אמר ונעמד. הבטתי בו מבולבל.
"אני הולך לנשק אותו!" הוא הכריז ויצא מהחדר.
"רגע, זאיין! לעזאזל, זה לא חייב להיות עכשיו! עכשיו אתה אמור לעזור לי בלהתקרב ללוא-"
עצרתי את עצמי כשהבנתי שזה כבר אבוד.
איך לעזאזל אני אתקרב לבחור הזה? ליאם אמר שאני אצטרך לעשות הכל, כולל הכל בשביל שהוא לא ישנא אותי.
יש לי רעיון אבל אני לא בטוח שהוא יעבוד.
אוף אני פשוט אעשה את זה.

היום השני ללימודים הגיע. קיוויתי לראות את לואי היום כדי שאוכל להכיר אותו קצת.
נכנסתי לכיתה, נחשף למראה מזעזע. לואי ועוד שני נערים עמדו שם. שני הנערים הרביצו ללואי והתעללו בו. הוא היה נראה חבול ולצד הפה שלו היה פצע מדמם.
"מה אתם חושבים שאתם עושים?!" צעקתי והשניים הביטו בי בחיוך. "לעזאזל סטיילס, אל תתערב." איך הם יודעים את שמי?
"בעוד איך שאני אתערב. תעזבו אותו עכשיו." הכרזתי וזרקתי את התיק שלי על הרצפה. לואי הביט בי במבט ללא הבעה. הוא כבר רגיל שמכים אותו כך. כואב לי לראות את זה, כואב לי לראות אותו סובל.
"מה תעשה לנו אם לא נעזוב אותו?" הבחור השני שאל ואני כל כך שמחתי מבפנים. כבר כל כך הרבה זמן לא הרבצתי למישהו. זה יהיה כל כך כיף.
התקרבתי אליו עד שהרגשתי את נשימותיו על פרצופי. "את זה." אמרתי ומיד לקחתי את ראשו ודפקתי אותו בשולחן גורם לו לדמם. "עכשיו אם אתה לא לוקח את חבר שלך ושניכם מתעופפים מפה, אני עושה את זה גם לך!" צעקתי לבחור השני שרץ להרים את חברו שדימם מהאף ומשום מה צלע.
"יש לך מזל לואי.. אבל זה רק היום." הבחור הפצוע מלמל ושניהם יצאו מהכיתה.
הבטתי בלואי מחויך. "זה הרגע שבו אתה צריך להגיד תודה." אמרתי והוא בהה בי במבט כעוס.
"לך תזדיין הארי." הוא הכריז ויצא מהכיתה.
שיט, למה הוא חייב להרחיק אותי? בסך הכל ניסיתי לעזור.

הצלצול נשמע והשיעור הראשון התחיל. לואי לא נכנס אליו ופחדתי שהם פגעו בו.
למזלי ראיתי אותו בקפיטריה אחרי השיעור, יושב לבדו ונראה רגוע. כנראה הוא פשוט ניקה את עצמו בשירותים ולפי איך שהעיניים שלו אדומות אז הוא בכה.
לעזאזל שלא יבכה, הוא כל כך מושלם אז למה הוא בוכה?
שיט הארי תסתום.

שהיום נגמר, נסעתי אל הבית שלי.
הנסיעה הייתה קצרה וכשהגעתי אל הבית ניגשתי אל המטבח. לא היה אף אחד בבית אז הרשתי לעצמי להתפשט ולהישאר רק בתחתונים. לחצתי על כפתור מוזר ולפתע נשמע שיר ברקע. קפצתי בבהלה ולא הבנתי מה זה הדבר הזה.
לאחר כמה שניות שבהן הייתי בפאניקה, פשוט התחלתי לרקוד ברחבי הבית. תוך כדי הכנת פסטה, מצאתי את עצמי שר בקולי קולות אל תוך כף שהחזקתי.
צלצול פעמון עצר את כל מה שעשיתי ומיהרתי לגשת אל הדלת. מבלי לשאול 'מי זה?' פשוט פתחתי את הדלת, מופתע מאוד לראות את לואי עומד מולי כאשר סומק עולה ללחיו כשהוא רואה אותי.
למה הוא מסמיק? רגע, אני לבוש רק בתחתונים? אופס. טוב, זה לא אמור להפריע לו, הוא גם בן. אלא אם כן הוא- לא, אין מצב שהוא בקטע של בנים.

מנקודת מבטו של לואי
אחרי בית הספר, לקחתי את הכתובת של הארי מהמורה החדש שלנו, ליאם. החלטתי לנסוע אליו בשביל להסדיר איתו כמה דברים לגבי העבודה ואולי אפילו להתחיל אותה. אפילו רציתי להתנצל על איך שהגבתי על מה שקרה היום אבל את זה פסלתי.
כשהגעתי לביתו, החניתי את המכונית הכחולה שלי וצלצלתי בפעמון הדלת. תוך שתי שניות הדלת נפתחה ונדהמתי לראות את הארי לבוש בתחתונים בלבד.
אלוהים אדירים תהרוג אותי כאן ועכשיו הבחור הזה לוהט! הרגשתי סומק עולה ללחיי. הגוף שלו מפוסל ומלא בקעקועים שרק הדגישו את השרירים שלו. הרגליים שלו ארוכות וסקסיות בטירוף והתחתון שהיה צמוד לאיבר שלו רק הראה כמה הוא גדול ומפתה ו- לואי, תתאפס על עצמך מיד! אתה לא הומו, אתה אוהב נשים. ואתה במילא הולך למות בקרוב.
"אממ.. ב-באתי לכאן בשביל.. אממ.. ל-ליאם." מלמלתי ואיכשהו הוא הבין מה רציתי להגיד.
"ליאם נתן לך את הכתובת ובאת בכדי לדבר איתי." הוא הכריז ואני הנהנתי.
"הו, סליחה.." הוא אמר כשהבחין שאני עומד בחוץ. "תכנס." הוא הוסיף ואפשר לי כניסה. נכנסתי אל הבית שהיה יפהפה, גדול פי כמה מהבית שלי ומפואר. ברקע התנגן השיר "I hate everything about you" ועל הרצפה הייתה זרוקה כף גדולה. אני ממש לא רוצה לדעת מה קרה כאן לפני שהגעתי.
התיישבתי על הספה בסלון והוא ישב למולי. הוא בהה בי מספר דקות.
"אתה יכול ללבוש על עצמך משהו?"שאלתי והוא מיד חייך. "למה זה מפריע לך?" הוא שאל ואני נאנחתי.
"זה מפריע לי כי רק אתמול נפגשתי איתך, אתה זר בשבילי וזה לא נעים לי לראות אותך.. ככה.." אמרתי והוא גיחך. "טוב, טוב. אתה לא חייב להתעצבן." הוא הרים את ידיו וניגש לשבת לידי. "אם לפני רגע אמרת טוב, למה אתה לא עושה את מה שביקשתי?" שאלתי והוא חייך. פאק הגומות האלה.
"אין לי כוח להתלבש. זה עד כדי כך מפריע לך?" שאל ואני נאנחתי.
"תעשה מה שאתה רוצה, בסך הכל באתי להגיד לך שאנחנו צריכים לקבוע מתי להיפגש לעבוד על העבודה. וגם, רציתי להבהיר לך שברגע שאנחנו מסיימים את העבודה אתה לא מדבר אליי יותר בחיים." אמרתי. "אם בכלל נספיק לסיים את העבודה.." הוספתי בלחש, מקווה שהוא לא שמע.
הוא הביט אל תוך עיניי במבט רציני.
"לואי ברצינות? למה שלא נסיים את העבודה?" הוא שאל. הבטתי בו מבוהל והוא בהה בעיניי.
"תספר לי משהו עלייך." לפתע הוא אמר. לא היה לי מושג איך זה קשור אבל משום מה פשוט עניתי לו.
"אני אוהב לשיר?" זה יצא יותר בתור שאלה והוא גיחך. "אתה שואל אותי?" הוא שאל שאלה רטורית.
"תספר לי עוד." הוא ציווה ואני נאנחתי. "הארי, באתי הנה רק בשביל להגיד לך את מה שאמרתי. אני הולך." קמתי בכדי ללכת אבל הוא עצר אותי בכך שהניח את ידו על הזרוע שלי.
"אם היית רוצה להגיד לי את זה, יכולת למצוא דרך אחרת. אבל בחרת לבוא לכאן. יודע מה, זה לא משנה." הוא מלמל.
"להתראות טומלינסון. נתראה מחרתיים." הוא אמר ושיחרר את ידי.
"מחרתיים?" שאלתי מבולבל והוא גיחך. "כן, נפגש לעשות את העבודה מחרתיים. תרשום לי את הכתובת שלך." הוא אמר ואני גיחכתי. "למה לכתוב? אני אסמס לך אותה." אמרתי והוא הביט בי במבט לא מבין.
"אסמס, כאילו.. בטלפון?" אמרתי והוא המשיך להביט בי באותו המבט. "יש לך טלפון, נכון הארי?" שאלתי מבולבל. לפתע הפנים שלו נראו כאילו הוא עלה על איזו הברקה והוא אמר: "בטח! המכשיר המגוחך הזה שעל השידה! כן, תשלח לי אס או אס." הוא אמר ואני התפקעתי מצחוק. מאיזה כוכב הוא נפל?
"יודע מה? אני פשוט אכתוב לך אותה על דף. דרך אגב, תודה שעזרת לי היום." אמרתי ושרבטתי את הכתובת שלי על דף נקי. "אין על מה." הוא אמר בחיוך.
"להתראות הארי." מלמלתי ופתחתי את הדלת.
"להתראות טומלינסון." הוא אמר וחייכתי.
יצאתי אל החצר וראיתי את המכונית שלי חונה ליד מכונית שחורה. "לעזאזל." מלמלתי שכנפל לי האסימון.
רצתי אל הבית של הארי ופתחתי את הדלת, נחשף למראה מגוחך של הארי רוקד על השולחן.
הרשתי לעצמי לשחרר גיחוך עד שהוא ירד במהירות וריתקתי אותו לקיר. הוא הביט בי מבולבל לחלוטין.
"טומלינסון, חזרת כדי להגיד לי שאתה אוהב אותי?" הוא שאל בציניות ואני כיווצתי את עיניי.
"חתיכת בן זונה." קראתי והוא המשיך להביט בי בבלבול.
"מה עשיתי הפעם? חוץ מלהציל את התחת הקטן והמוצק שלך עוד פעם?" הוא אמר והסמקתי מעט למשמע הערה על התחת שלי.
הוא לקח את הפנים שלי בידיו והרחיק אותי ממנו.
"למה דפקת את האוטו שלי ואפילו לא אמרת שזה אתה?" ירקתי לעברו. הוא הביט בי מבולבל. הוא הביט החוצה, כי השארתי את הדלת פתוחה. לפתע הפנים שלו נהפכו ללא מובנות. עיניו נפערו.
"אופס?" הוא אמר וגירד את ראשו.
"חתיכת זבל!" צעקתי עליו. "זה שאתה יכול להרשות לעצמך רכב כזה מטורף, זה לא אומר שאחרים יכולים גם. לא מספיק שהאוטו שלי מתפרק לגמרי, עכשיו הוא גם דפוק?" אמרתי בכעס.
"לעזאזל אני כל כך שונא אותך הארי." מלמלתי ויצאתי מהבית, טורק את הדלת בחוזקה.

להלהלה לא לשכוח להצביע ולהגיב!!!!