נייל ישב על המיטה המוצעת, גופתו של ליאם הייתה בין ידיו.
מדוע היה חשוב לו לחזור להיות למעלה, מאשר להיות עם אהוב לבו?
מדוע לא חשב על ההשלכות של מעשיו?
לנייל לא הייתה כל תשובה לשאלות הללו, וכשהנער הצעיר שוכב חיוור בין זרועותיו החזקות הוא מתחיל להתחרט על העיסקה שבוצעה.

תקתוק בדלת הושמע, והמלאך הרים את מבטו כדי להסתכל על השד נשען על המשקוף במבט קר. "מה אתה עושה?" השד שאל, המלאך השפיל את מבטו ונשק למצחו של הנער, "כלום. עזוב אותי לבד." המלאך לחש בחזרה, בקול שבור ומרוסק, שהשד בכלל לא הבין מאין הגיע.
"אני לא יכול לראות את אחי מתאבל על בן אנוש, שחיו חולפים כהרף עין."

"אל תגיד דבר כזה! הוא לא סתם בן אנוש." המלאך מלמל את סוף דבריו, לא מאמין שאחיו יכול להיות מרושע כל כך. "אתה יכול להתחרט, אני יכול להחזיר אותך למטה." קולו של השטן היה ממתיק סוד וערמומי, נייל לא אהב את זה, וידע שהמחיר יהיה כבד. "מה אתה רוצה?" נאנח המלאך, עייף מהמעגלים שאחיו עושה. "כלום. זו תהיה טובה בין אח לאח, אחזיר אתכם למטה, ואעניק לו את חייו בחזרה."

"תעשה זאת בשבילי?"

"בליל הירח המלא, כי לפי דבריך הוא מביא תקווה, והתחלה חדשה."

∞☆∞☆∞
בגלל שאני נחמדה אני אעלה עוד פרק בערך בשתיים עשרה(:
וגם, לא יכולתי לעשות לכם סוף רע, אבל התכנון המקורי היה שפרק 20 יהיה הפרק האחרון, אבל נתתי לכם עוד שני פרקים כי אני אוהבת אתכם❤😍