קריאות הופנו לליאם, קראו לו משוגע; חולה נפש; מטורלל; מכשף. בכנות, הוא לא הבין למה הם קראו לו כך, הרי הוא לא משוגע, או חולה נפש; הוא אינו מטורלל או מכשף. אז אין כל סיבה שייקראו לו כך, לא?

נייל הלך לצידו של ליאם, מהצד זה נראה שהוא פשוט מחזיק את הבובה. זה היה נורא בשביל ליאם, הוא רק בן תשע וכבר מכנים אותו בשמות גנאי.

זאין, ילד מכיתה ד', נעמד מולו בשילוב ידיים. הבעתו הייתה מחייכת, אך מאיימת. "שלום, ליאם, מה שלום הבובה שלך?" זאין שאל, קורא תיגר על ליאם. נייל הבין מה זאין מנסה לעשות, אך לא עצר בעדו מלהשפיל את ליאם.

"הוא ממש כאן, למה שלא תשאל אותו?" ליאם ענה בתמימות, חושב שהוא מתחכם. אולם הוא לא התחכם, אלא נפל היישר לבור שזאין טמן לו. "הא! אתה עדיין משחק בבובות, ליאם? לא עברנו את השלב הזה?" זאין קרא בקול, צוחק, ולאחריו מקהלה של צחקוקים וקריאות ואצבעות הופנו אל ליאם.

היה אפשר לחשוב שלליאם יש דמיון פורה, אבל מאחר ואצלם היה מקובל שבנים לא אמורים לשחק בבובות, ליאם נחשב משוגע.

♥∞♥∞♥
אני ממש מודה לכל מי שקורא את הדבר הזה...❤