הוא התיישב צמוד אלי בקפיטריה,ידו נכרכה סביב מותני וגרמה גם לי וגם לנייתן-שישב ממולי להחליף מבטים מבולבלים..
״בוקר טוב הארי״ הוא חייך אלי חיוך שונה- אחד חמים של אדם נורמלי.
זה עורר בי בחילה.
זה עורר בי רגשות פחד וסלידה..לא הצלחתי להבין מה הוא מנסה לעשות ולמה דווקא אני.

״מה אתה רוצה?״ נאנחתי
הוא הוציא בקבוק של מותג השוקו האהוב עלי ,קשית ועוגה אישית שממש אהבתי לקנות בחנות הנוחות קרוב לבית הספר.
זה עורר בי דאגה.
מה שעורר בי יותר דאגה היה העובדה שהוא הניח על מצחי נשיקה ואז קם והלך.

״מה לעזאזל?״ נייתן מסתכל עלי
״אני לא יודע..הוא פשוט לא מרפה״ אני אומר בחוסר אונים ומניח את ראשי על השולחן לשאר ההפסקה..כשהיא נגמרת,אני מחליט שלא בא לי להמשיך ללמוד להיום ולכן אני לוקח את כל הדברים שלי ושם אותם בתיק,זורק את מה שקנה לי לפח ואז הולך ומתגנב החוצה מבית הספר.
מה שבאמת מצליח לעצבן אותי הוא המכתב שחתום על ידי אייס שתקוע לי מתחת למגב של החלון.. משום מה אני פשוט זורק אותו ברכב בלווי של גיחוך מרוגז ואז ממהר ללחוץ על דוושת הגז ולעוף הרחק משם.
כשאני סוף סוף מגיע הביתה אני נשכב במיטה ונאנח..
מה לעזאזל קורה בחיים שלי? מה נסגר איתי ועם כולם סביבי?
ומה הסוציופת הזה רוצה ממני?
המחשבות המשיכו לרדוף אותי כל הדרך לבית שלי.

------------------------

״אני מבין ששוב לא קראת את הפתק שלי...״ אייס מטיח את גופי בלוקרים, מצמיד את ידו בחוזקה קצת מתחת לצווארי..נראה שאין לו כוונה לפגוע בי..לפחות לא משמעותית.
זה מדאיג אותי.
״אתה באמת חושב שאני רוצה חלק בבולשיט שלך? אמרתי לך לא להפריע לי בדרך.. אז למה אתה ממשיך להופיע לי בכל מקום?״ יש שקט לרגע,המבטים שלנו נפגשים ואז חצי חיוך ממזרי,מפחיד,מתפרס על פניו ולפני שאני מבין מה קורה הוא מחזיק בשורש כף ידי ומכניס אותי לשירותי הבנים...
אין שם אף אחד..והדרך בה הדלת נטרקת נראת לי כאילו הכל היה מתוכנן.
זה מצליח להפחיד אותי.

אני דוחף את אייס ממני אבל במקום זה בסופו של דבר מוצא את עצמי צמוד לקיר הקר בהרבה יותר עדינות מהפעם הקודמת.
״אני חושב שכדאי שאני אדאג לתת לך סיבה לא לשאול שאלות כאלו ,ויותר מזה, אזהרה למה כדאי לך לקרוא בפעם הבאה את מה שכתוב״ המבטים שלנו נעולים זה בשל זה..ולפני שאני מצליח לעכל מה שאמר..
הוא מנשק אותי.

אני מתנגד,אני מסיט את הפרצוף שלי לכל כיוון אפשרי ונמנע ממנו כמה שאפשר.
אני דוחף אותו ממני והוא חוזר.
״הארי שלי...אתה כבר היית צריך להבין..״ הוא מתנשף ליד אוזני,נשימתו החמה גורמת לעור צווארי להרגיש כאילו הוא עולה באש בכל פעם שהוא נושף.
״בייבי..עם שכל מבריק כמו שלך...היית כבר צריך לדעת כמה אני רוצה בך..״ עיניי נפערות.
אני מרגיש כאילו בעטו לי בבטן.

זה לא קורה לי, זה לא קורה לי , זה לא קורה לי...
״ת...תרד ממני״ אני מנסה לדחוף אותו והוא בכלל לא זז.
הוא פשוט עומד שם עם אפו קבור בצווארי ואני מזועזע.
ואז ידיו מרתקות את כתפי לקיר, ובזמן שאני נהפך למבולבל שיניו ננעצות בעורי,שפתיו מוצצות את המקום לאחר מכן ואז לשונו מלקקת את המקום.
הוא חוזר על השלבים האלה מספר פעמים לפני שהוא מתרחק.
״היקי?״הקול שלי רועד.אני מזועזע עד עמקי נשמתי מהגילוי האחרון.

״מה אתה אומר? עכשיו אתה תזכור לקרוא את הפתקים שלי?״ עיניו כאילו מתחדדות בחוצפה וחצי חיוך חצוף עולה על שפתיו.
אני מרגיש שאני אקיא.

אז אני בורח.. אני דוחף אותו ובורח מהשירותים באימה.