״בוקר טוב, מלאך שלי״ אייס הביא לי ארוחת בוקר היום עד למיטה.
״אה..בוקר״ הייתי מבולבל.. מה זה אמור להיות?
״תאכל בייב״ אייס מתיישב לידי ומנשק את ראשי, מתיישב בצמוד אלי ומניח את ידו מסביב למותני ברפיון.
״בתאבון״ הוא צופה בי כשאני אוכל בחיוך חמים ואוהב, בחיבה.
הרבה זמן לא הרגשתי שאמפתיים אלי- חוץ מהרגעים שלי איתו..
ואולי פחדתי לאבד את.. את זה.. מה שזה לא יהיה..
אז אולי זאת הסיבה שדחפתי אותו ממני ושאני משתדל להתרחק ממנו..
״בוא נשאר היום בבית.. אני לא אוהב לראות כמה אתה מדוכא בבית הספר״ הוא מנשק את כתפי צווארי או ראשי כל כמה דקות.. אני לא מבין למה..
״בסדר״ אני עונה בשקט, לא מתנגד בכלל לרעיון.
״ במקום זה, בוא נחשוב על יעדים לחופשה״ הוא מניח את סנטרו על כתפי ואני נעצר, מסובב את פני בכדי להביט בו
״ דיברנו על זה״ אני מיואש
״זה לא אומר שסוכם מה שהוא. ואני מתכוון לקחת אותך לחופשה גם אם לא תרצה.
אתה צריך מרחב ואנשים אוהבים שיקיפו אותך.
לא את הסבל שיש לך פה.
אתה צריך לנקות את הראש״ אני שונא את הדרך בה הוא מבין אותי יותר טוב מכל אחד אחר. אני שונא כשהוא אומר דברים שגורמים ללב שלי להחסיר פעימה.
אני שונא להיות מודע לזה שאני מתאהב בו.
אני שונא אותו.
אני מסיט ממנו מבט, משחק באוכל שלי ובין לבין מכניס קצת לפה.
״אני רוצה להכיר לך את המשפחה שלי״ אייס קטע את השקט זמן מה לאחר מכן.
הרמתי אליו מבט והסתכלתי עליו במצח מקומט, מבולבל.
״את כל האנשים בארגון״ הוא מחייך
״אה..״ אני ממלמל
״אוקיי״ אני מוסיף בשקט.
״אני רוצה שתהפוך להיות חלק ותבין שיש לך פה מקום.. אני אוהב אותך, אני רוצה שיהיה לך טוב- שתרגיש שייך״ הוא מנשק את קודקוד ראשי ברוגע, מלטף את ראשי.
אני מהנהן, מתעלם ממנו בשלב הזה וחוזר לשחק באוכל.
יש דממה למה דקות ארוכות- הוא שולח לי מבטים אבל אני מסרב להביט בו.
״דרך אגב..״ הוא מדבר פתאום, גורם לי להיבהל מעט ולהרים את ראשי במהירות.
״אנחנו יוצאים היום בערב,כדי שתנוח לפני שנתחיל להתארגן״ הוא מחייך אליו בנדיבות,גורם לי להרגיש נחמה וכעס יחד.
״ לא ״ אני שונא שהוא משקיע בי בדרכים שגורמות לי להרגיש מיוחד עבורו.
״ואני אמרתי לך שאני אשתדל בשבילך- אז זה מה שאני עושה.
אתה מתאוורר הערב ביחד איתי,חבר שלי ובת הזוג שלו מצטרפים ואתה לא מסרב לזה בשום אופן״ הוא משיב בעקשנות, גורם לליבי לפעום פתאום.
אני מביט בו לכמה רגעים, קרוע בין הרגשות שלי, מבולבל..
״אני שונא אותך״ אני פולט-אני מרגיש שהכול מתחיל לצאת משליטה בפנים.. אני שונא את זה.
אייס בתשובה מביט בי בחצי חיוך ערמומי.
מגכח לעברי ואז משפיל מבט את צלחתו וממשיך לאכול.
משאיר אותי מלא בשאלות.
מה מצחיק? אני? הוא כבר יודע לבד? איך?
אני נתקף בהלה.
״אני לא רעב יותר״ אני קם במהירות והולך לאמבטיה, מבוהל ומבולבל.