התעוררתי למשמע רעשים של דיבורים..ראיתי שיש מורים שמתחילים להיכנס לשכבה שלנו וירדתי לבדוק אם השירותים פתוחים.
הם היו פתוחים..
לכן,לקחתי את התרמילים שלי איתי פנימה,מחליף לבגדי בצפר.
הרגשתי נורא...הייתי מנוזל והגרון שלי כאב בצורה לא נורמלית.
הרגשתי חלש..אבל לא יכלתי להתלונן..יש לי עוד ימים ספורים לחיות לפני שאמות מרעב או חולי..עד כמה דרמטי שזה נשמע..
נאנחתי,מסיים לסדר את המדים המקומטים ומשתדל שיראו אפילו מעט ראויים.
אחר כך לקחתי את כל התרמילים ובקשתי מהאחות שתשים אותם בחדרה.

״אתה נראה נורא..מה קרה?״ האחות קנדי הייתה חברה קרובה שלי..היא הייתה מבוגרת ממני,אחות בבית הספר שלי..אבל גם אשת שיח שאהבתי להישען עליה.
אז סיפרתי לה מה קרה בקצרה והיא בחרה להישאר בשקט לכמה רגעים.
״אני אשכפל לך מפתח לפה,אני אחביא לך את התרמילים איפה שהוא בחדר ותוציא אותם כשתחזור לפה,המיטות הצנועות האלה אמורות להיות נוחות יותר מהרצפה..רק תזכור שתוכל להגיע לפה רק אחרי חמש..ואני יודעת שאתה מסיים מוקדם אבל אין ברירה..״היא הרהרה עוד.
״אני אביא לך מנות חמות,בעלי מנהל של מפעל כזה..אני אוכל להביא לך..אני אשתדל לגוון לך גם עם ירקות ובשר כמה שאפשר ..בסדר? אני אעזור לך להסתדר לבנתיים עד שתחליט מה תעשה בהמשך...״ היא נאנחה
״אני לא מבינה למה שאמא תזרוק את הילדים שלה מסיבות כל כך מטופשות..בין אם תאהב גברים או נשים תשאר הבן שלה..״היא אומרת באכזבה

״תתקלח בנתיים עם מגבות , אני אביא לך כל יום מכובסות ואקח מלוכלכות ואכבס..תוציא מיים חמים מהקולר פה ותערבב עם קרים עד שיהיה לך נעים ותשפשף את הגוף..יש פה סבונים..אז תהיה בסדר..אני אביא לך גיגית קטנה שתוכל לעמוד בתוכה בערך..יש גם שירותים קטנים, אז יהיה בסדר מותק..זה זמני..אני אמצא לך תחליף..אני לא יכולה לקחת אותך לבית שלי כי אני מורה לביולוגיה כפי שאתה יודע ובית הספר יראה את זה בעין לא יפה...אבל אל תדאג...יהיה טוב״ היא מלטפת את ראשי ואני מהנהן,מופתע מאיך שהיא מצאה לכל החששות שלי פתרון בשיא המהירות.
״תודה קנדי..אם לא היית..נראה לי שלא הייתי שורד אפילו יום..״ אני מחבק אותה לרגע.

אנחנו עומדים מחובקים לכמה רגעים ואז היא מושכת את עצמה מהחיבוק.
״הכל בשליטה מתוק..עכשיו קח בננה מהתיק שלי ותשתדל להחזיק למשך השעתיים הבאות עד לארוחה בקפיטריה..יהיה בסדר מתוקי..רק סבלנות..״ היא נותנת לי לשתות כדורים נגד הכאבים והצינון אחרי שאני אוכל את הבננה ואז היא מבקשת ממני לצאת לפני שיגיעו ילדים..אז אני לוקח את התיק שלי והולך לכיתה שלי,מניח את ראשי על השולחן ומשתדל להיראות כרגיל בהמשך היום...

יהיה טוב..יהיה בסדר..אני ממשיך להגיד לעצמי..
אם מי שהוא בא ומצא לי פתרונות בכזאת קלות זאת אומרת שזה לא הסוף..אני רק צריך לחכות בסבלנות.
זה לא הסוף..זאת רק ההתחלה של פרק חדש בחיים שלי..פרק שאני אהיה יותר משמח להתחיל.
כבר די נמאסו עלי כל האנשים סביבי..כל הצביעות והשחצנות..די נשבר לי מהכל..עדיף ככה..כשאני יודע שאין לי חברים אמיתיים-שאני פשוט צריך להחזיר מעמד עד שהתקופה הזאת תעבור.

אני יכול לשרוד אז זה.אני יכול לסבול את זה..
אני אהיה בסדר.