הכותרת לא קשורה בשיט, אבל זה הדבר היחיד שעלה לי לראש.
איכותיים יבינו מאיפה הרעיון.

לקוראות/קוראים הוותיקות/וותיקים שלי: זוכרות שבבורן פרום פיין התעצבנתם שאין קטעים מיניים?
טוב, פה יש. אבל לא סמאט. (וכמובן שעם הודעה לפני)

☾︎

"דראקו מאלפוי... מבוקש...חשד לחטיפה..." ראשו התחיל להתסחרר. הוא בקושי הספיק לחשוב על משמעות הדברים לפני שהרגיש ידיים רכות תומכות בו בזמן שהכל נעשה שחור.

"דראקו." הוא הרגיש ידיים מנערות אותו. למה הוא לא מניח לו? הוא רוצה לישון. תנו לו לישון.

הארי ציחקק "ככה? בסדר."
*קטע כמעט מיני*
שפתיים רפרפו בעדינות על עצם הבריח שלו, מתקדמות למעלה באיטיות מייסרת. ברגע שדראקו הרגיש את שפתיו של הארי מתקרבות לאוזנו במטרה לנשוך אותה, הוא החליט שזה מספיק לו  וקם בבת אחת, הארי עוד עלול להשכיב אותו בשנתו. "בסדר, בסדר, אני ער." רטן.
*סוף קטע*
הארי חייך מאוזן לאוזן. למה הוא מחייך? חשב דראקו.
פחד התחיל לכרסם בו, כמה שעות הוא ישן? הייתכן שכבר החיפושים אחריו מתחילים?
כמובן, אביו לא היה מחפש אותו אילולא היה אירוע שהיה זקוק לנוכחותו שם. אבל מה האירוע?

הוא העביר יד על פניו "הארי, כמה ישנתי?"

"שתיים- עשרה שנה." ענה בדרמתיות.

"ב-באמת?" א-אבל מה עם אבא שלו? והאוניברסיטה? ו-והחתונה שלו עם הארי?

הארי צחק "דראקו, אתה מדבר בקול." עיניו נצצו בערמומיות "לא ידעתי שאתה רוצה להתחתן איתי."

דראקו הסמיק עד עומקי נשמתו (או לכל הפחות אוזניו) "ט-טוב, אני... כן." הוא לחש.

בתשובה, הארי קירב את פניהם ונישק אותו "אל תדאג, דראקו, זה עוד יקרה."

"אז מה אנחנו הולכים לעשות בקשר לאבא שלך?" שאל הארי בעודם אוכלים. (אל תלמדו ממנו - ה.כ)

מצא חן בעיני דראקו איך שהארי אמר "הולכים" במקום "הולך". זה היה סימן בשבילו, שלא משנה מה הם יעברו, הם יעברו את זה ביחד. (אל תלמדו ממנו - ה.כ)

"אני לא יודע. אני מניח שאנחנו רק צריכים לחכות." ענה, מחזיר לו באותו המטבע.

הם אכלו בשתיקה כמה דקות, מדי פעם מעירים על טיבו של האוכל. שלפתע דראקו אמר: "אני רוצה לדבר איתו."

הארי, בהיותו הארי, נחנק מהפנקייק שהוא אכל באותו הרגע. דראקו טפח על גבו והחמיר את הבעיה, עד שהיה בשכלו לתת להארי כוס מים.

"תודה" אמר הארי בקול חלוש, עדיין מתאושש מחניקתו הלא צפויה. (יש דבר כזה חניקה צפויה?🤔 הו שיט. יש. - ה.כ)

"בבקשה" ענה דראקו, אינו חורג מהנימוסים שלימדו אותו. (הוא היה צריך להתאמץ לא לחשוב "שאביו לימד אותו")

"אני רוצה לדבר איתו, הארי" אמר בקול נואש. "אני חייב לדבר איתו. אני רוצה לדעת למה הוא שונא אותי כל כך. אני צריך לסגור איתו מעגל."

"אבל דראקו...מה יקרה אם תחליט לחזור?" שאל הארי בדאגה. "אני לא רוצה שתחזור לשם."

"אני לא אחזור. אני אשאר איתך." ענה "אבל הארי, כשהוא יגיע, תן לי לדבר איתו. בבקשה."

הארי נאנח. יהיה לו קשה להסיר את הדאגה שלו לדראקו. "אני מבטיח."

דראקו כרך את זרועותיו סביבו  "תודה, הארי."

הארי היה חצי ישן כאשר הוא שמע דפיקות חזקות על דלת ביתם.

הוא החליט לא להעיר את דראקו כרגע, למקרה שזה אביו.

זה לא שהוא לא התכוון לקיים את ההבטחה שלו, הוא פשוט מעולם לא אמר לו מתי יקיים אותה. הוא החליט לדחות את ההבטחה (או הקץ, חשב. הוא קיווה שזה לא יהיה הקץ שלהם.) כמה שיותר.

הוא קם מהספה באיטיות, מנסה לא להפיק שום רעש על מנת לא להעיר את דראקו הישן לצידו.

בדלת ניצבה דמותו של לוציוס מאלפוי.

הארי ראה אותו בטלויזיה פעמים רבות, אך הוא לא דמיין כמה הוא שונה במציאות.

הוא היה נראה תשוש יותר וזקן יותר. קמטים עיטרו את מצחו שהיה פעם חלק כשיש. במבט בוחן היה ניתן להבחין בשיערות אפורות שצמחו על שיערו הכמעט לבן. אפילו בגדיו היו מקומטים מעט.
הוא היה נראה... טוב, גרוע.

"ש-שלום." אמר הארי. הוא ניסה להיראות כמה שיותר מאיים עם שריריו המתוחים וגובהו, אבל הגמגום הרס הכל.

לוציוס הסיט את הארי מדרכו "האם בני נמצא ברשותך?"

הוא גורם לזה לשמוע כאילו הוא חטף אותו, חשב הארי.

הוא חייב להעמיד פנים שהוא לא יודע מול מי הוא עומד, זאת התקווה היחידה שלו, חשב. "וגם אם כן, מדוע זה עניינך?"

לוציוס, למרות שהיה נמוך יותר מהארי (הוא שיער שהיה יותר גבוה פעם, אבל גילו ומצבו השפיעו על כך), הסתכל עליו בהתנשאות. "אני אביו של דראקו, כפי שהוא בוודאי סיפר לך. מה טיב יחסיך עם בני?"

הוא שאל את השאלה היחידה שהארי קיווה שלא ישאל.

הוא ניסה להתחמק. "למה שלא תכנס? נוכל לדבר על כך בנחת."

הדלת סוף סוף נסגרה.

"עכשיו" פתח לוציוס בעודו לוגם מהתה "ספר לי, מר פוטר, מהם יחסיך עם בני?"

" אנחנו... טוב..." הוא התפתל במושבו.

"אנחנו זוג" הכריז קול מקדמת המטבח.

"דראקו?" עיניו של לוציוס נפערו.

"אנחנו זוג, אבא." חזר. "ואני אוהב אותו. בסדר? ואם זה לא מתאים לך אתה יכול ללכת."

פניו של לוציוס התכווצו בשנאה "אתה" הוא הפנה את מבטו אל הארי "אתה הרסת את הבן שלי." הארי הרגיש כאילו הוא מסתכל על השטן. מעולם לא הופנתה אליו שנאה כל כך רבה.

"כאן אתה טועה, אבא. תמיד הייתי הומו. אתה אמרת את זה בעצמך." דראקו עמד מול אביו בקול יציב, אך הארי יכל להרגיש את הלמות ליבו דרך ידיהם המחוברות.

"אני..." לוציוס היה חסר מילים. "קרושיו"

הארי חסם את הקללה בהינף שרביט, רותח מזעם. "איך אתה מעז?" צעק "איך אתה מעז לנסות לפגוע בו? אתה לא ראוי להיקרא אבא."

"אבדה קדברה"

"פרוטגו"

עוצמתו של לחש ההגנה הייתה כל כך חזרה עד שהשפעתו הייתה כאקפליארמוס. הקללה חזרה אל בעליה ולוציוס שופד על מתלה המעילים (כמות המקוריות כאן זה פשוט וואו, תסכימו איתי-ה.כ), מדמם ומחרחר.

"דראקו..." לחש לוציוס. בנו התקרב אל הדמות שהייתה אמורה להיות אביו. "מגיע לך להיקרב בגיהינום." הוא ירק בפניו.

"ת-תשתוק" ענה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהעז לומר זאת לאביו. והאחרונה.

"דראקו," פתח הארי כעבור כמה שעות "אני מצטער."

"על מה?" שאל בעיניים אדומות מבכי. "לא סבלתי אותו בכל מקרה."

הארי היה נראה מזועזע. בתור אחד שגדל ללא  הוריו, הוא לא היה יכול להבין כיצד דראקו מוותר על אביו בקלות רבה כל כך. (לא שהייתה לו ברירה. אביו נמצא כעת אי שם, איפה שלא יהיה המקום שהולכים אליו דברים שהועלמו באוונסקו.)

"איך אתה יכול לומר את זה?" שאל.

"הוא לא היה מציאה גדולה. הוא גם רצח את אמי, מסתבר." הוא משך באפו.

"מתי הספקת לגלות את זה?"

"לפני שהעלמנו אותו, בדקתי את הז'קט שלו מתוך אינסטינקט. ונחש מה מצאתי שם?" דראקו הוציא מכיסו שרשרת כסף ישנה. "היא מעולם לא הורידה את השרשרת הזאת. זאת הייתה מתנה מאהוב שהיה לה לפני אבי. פעם שמעתי אותה אומרת לו שהוא יצטרך להרוג אותה בשביל להוריד ממנה את השרשרת הזאת. הוא באמת עשה את זה."

הארי היה חסר מילים, הוא לא ידע מה יוכל לעשות כדי לרומם את רוחו של דראקו, ולכן פשוט שאל אותו.

"פשוט... תן לי להתאבל. אני אהיה בסדר." אמר בקול אומלל.

תשובתו הייתה כחץ בוער בליבו של הארי.

כעבור שבוע, שליח דפק על דלת ביתם והודיע להם שלוציוס מאלפוי נמצא מת בשוויץ. איך הוא הגיע לשוויץ? זאת באמת הייתה תעלומה, כיוון שלא הייתה שום ראיה לכרטיסי טיסה.

"בכל מקרה," המשיך השליח "יש כאן פריטים השייכים לו. אני חושב שמי ששלח את זה חשב שהחבר שלך ימצא באלה נחמה."

"אז מה אלה?" שאל הארי למראה פיסות בד צבעוניות ושחורות כאחד.

"אלה..." דראקו היה נפעם. "אלה השמלות של אמא שלי. אני רוצה לשמור אותן." עיניו נצצו.

"כל עוד אתה לא מתכוון ללבוש אותן, לך על זה." צחק הארי.

"תתפלא לדעת כמה אני נראה טוב בשמלה." רטן דראקו.

"ברור" חייך הארי. "אבל אני בטוח שאמא שלך לא תהיה מאושרת במיוחד אם נעשה בשמלות שלה דברים לא נאותים."

"תסתום" לחש דראקו בחיוך ונישק את הארי, ידו מטיילת באיטיות מתחת לחולצתו.

☾︎

זה לא הסוף. עדיין לא.
אבל הסוף כן קרוב.
וכן, דראקו סוויץ'.

איך עבר לכם החופש עד עכשיו?
מקווה שאתם נהנים ושותים מים (כי מים זה חשוב)

אני מבלה כרגע את החופש במיטה, מצוננת וכותבת לכם פרק. יאיייי.
לא נורא. העיקר שמישהו נהנה מהמצב.

יום מנצנץ לכולם 🌼✨🌈

ההגיון של הקוראים.ות שלי: 9 צפיות, 5 כוכבים ו... 85 תגובות 😂 (וזה רק עולה)