תמונה אקראית לחלוטין 😂

{דראקו}

דראקו פקח את עיניו,וקפץ ממיטתו בבהלה כשראה דמות ממושקפת בעלת עיניים ירוקות רוכנת מעליו.
"אחחח" הארי גנח בכאב, משפשף את ראשו.
"אנחנו חייבים להפסיק להתעורר ככה." אמר.
"כן..." דראקו שפשף את צווארו במבוכה, נזכר במאורעי ליל אתמול. הוא כמעט הצטער על כך שהתעורר, לפחות עד שהריח אוכל.
"יש אוכל?" דראקו חייך, קופץ ממיטתו ומזמן בגדים מארונו במהירות, לובש אותם בהיסח הדעת.
"כן... הזמנתי פיצה" ענה הארי.
"בבוקר? " הדבר התמיה את דראקו, אבל כל עוד יש פיצה, הוא לא התכוון להתלונן.
"עכשיו 1 בצהריים, זה לא בוקר." הארי גילגל את עיניו בקוצר רוח "וחוץ מזה, נאלצתי לחכות לך שעה שלמה עד שהתעוררת."
"אז... מה עשית בכל הזמן הזה? צפית בי ישן כמו פדופיל ?" מבטו הפך חשדני.
הארי הסמיק והתחיל לגמגם "א-אני-"
"לא משנה" הוא נקטע על ידי דראקו "יש לנו ארוחת בוקר לאכול."

כשדראקו פתח את המגש, הוא חשב שיתעלף.
"ה-הארי...מה זה?"
"מה זה מה? " הארי רכן קרוב יותר אליו, בניסיון לראות על מה דראקו מדבר.
"זה" דראקו החווה בכלליות על מגש הפיצה.
"אננס" אמר הארי בפשטות, כאילו לא בוצע כאן פשע מדרגה ראשונה.
"איך אתה מסוגל? " שאל בזעזוע עמוק "אני מזמין אחת חדשה."
הארי פצה את פיו לדבר "זה פשע, הארי. פשוט פשע."
בדיוק כשהרים את הטלפון שלו בשביל לבצע את ההזמנה המיוחלת, הפעמון בדלת ביתם צלצל.
יכול להיות שהשליח הגיע רק בזכות כוח המחשבה שלו? תהה.
שנייה לאחר מכן הוא פסל את האפשרות, כשפתח את הדלת וניצב מולו אדם גבוה וזקן, בשילוב הבגדים המוזר ביותר שראה אי פעם, וזקן צחור כשלג שלא היה מביש גמד גינה מכובד.
"האם אתה... אדון מאלפוי?"
דראקו ההמום לא ידע את נפשו, אך בכל זאת הצליח לענות "אני אעדיף שתקרא לי דראקו."
"כמובן, נערי." הזקן הסתכל מבעד לדלת, כאילו מצפה לראות אדם נוסף "אכפת לך אם אכנס?"
"תסלח לי, אדוני" דראקו לא הכיר את האיש, אך הייתה לו הרגשה שהוא אדם חשוב, אם כי לא ידע מאיפה קיבל את ההרגשה, שכן לבושו שידר כולו ליצנות גמורה. "אבל אני לא יודע מי אתה."
"סלח לי. אני הוא אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן דמבלדור, מנהל בית הספר הוגוורטס, ובאתי לתת לך את המכתב שלך באופן פרטי , בתוספת כמה הסברים." (לא בטוחה שזה השם המלא, אבל אין לי כוח לבדוק בספר😂, סלחו לי על כך-ה. כ)
"דראקו, עם מי אתה מדבר?" הארי צעק מהמטבח.
"הגיע לכאן איזה אדם, שטוען שיש לו את המכתבים שלנו לגורווטס... או משהו כזה."
"הוגוורטס" תיקן הזקן באדיבות.
הארי שתק לרגע, ולבסוף ענה "בסדר, תכניס אותו."

לאחר שדראקו והארי התמקמו בנוחיות בחדר האורחים, הם על הספה הרחבה, ודמבלדור על כורסא כחולה, הזקן המסתורי החל לדבר." כידוע לכם, קיים בית הספר לקוסמים שנקרא הוגוורטס-"
"כן"
"לא" ענו בו זמנית.
"תסלח לי, אדוני. אבל תוכל להסביר לי-לנו" תיקן שהבחין שגם הארי נמצא בחדר "מה זה בדיוק?"
"כמובן, נערי." ענה, והתחיל לספר.
"לפני מאות שנים, התכנסו ארבע קוסמים. רוונה רביינקלו, גודריק גריפינדור, הלגה הפלפאף, וסלאזר סלית'רין, אלה החליטו להקים בית ספר שיענה לצרכיהם של ילדי הקוסמים ללמוד קסם. רוונה רביינקלו העדיפה את החכמים, גודריק גריפינדור את האמיצים, הלגה הפלפאף קיבלה את כולם לשרותיה, וסלאזר סלית'רין, לעומתם, העדיף את הערמומיים-"
"וטהורי הדם." לחש דראקו, אם כי לא ידע מאיפה קיבל את הידע הזה.
"בדיוק." אמר דמבלדור. אם הוא חשד, הוא לא הראה זאת.
"ועכשיו, ברצוני להזמין אותך, ואת החבר שלך-"
"אנחנו לא זוג" דראקו מיהר לקטוע אותו, ואז קלט כנראה שהדבר אינו מכבד "סליחה אדוני"
"סלח לי, הייתי בטוח שאתם זוג. אתם נראים כל כך... נינוחים אחד ליד השני." הבנים הסמיקו.
דמבלדור התעשת "בכל מקרה, לא באתי לכאן בשביל לחבר בין שתי נשמות, אלא כדי להציע לשניכם הזמנה להוגוורטס." הוא הגיש לכל אחד מהם מעטפה צהבהבה, שעליה טבוע מה שנראה כמו סמל בית הספר."ההחלטה נתונה בידיכם.הרכבת תצא ב1 בספטמבר. היו שלום, דראקו והארי פוטר, אני מקווה לפגוש בכם שנית." אמר, והתעתק.

"זה היה בוקר מוזר." אמר הארי מאוחר יותר, לאחר שסיימו את המשולשים האחרונים של הפיצות שלהם, של דראקו כמובן הייתה ללא אננס.
דראקו צחק "מתי הבקרים שלנו לא מוזרים?"
"אני מניח שאף פעם." צחק הארי "אז מה אתה אומר, שנלך?"
"אני לא יודע בינתיים, בוא נשמור את זה לאחר כך." ענה.
דממה השתררה בין הבנים, שניהם ידעו מה הולך לבוא עכשיו.
"אז בנוגע לאתמול..." התחיל הארי.
"תשמע, הארי... אני..."
"אני מבין... " הארי השפיל את ראשו.
"לא"
"דראקו, זה בסדר, אני מבין, אתה לא בקטע..."
דראקו לחץ את שפתיו על שלו עוד לפני שידע מה הוא עושה.
"אז אני מניח שזו תשובה חיובית?" שאל הארי לאחר שהתנתקו.
דראקו לא ידע למה, אבל הוא הנהן, וחיבר שנית את שפתיהם. זרמים עברו בשפתיו. הוא לא הבין את זה, למה זה קורה לו רק עם הארי? תהיה התשובה מה שתהיה, הוא אהב את ההרגשה הזאת, ובשביל להבין אותה, הוא היה צריך לטעום עוד ממנה.

לעזאזל, הוא שוב הכניס את עצמו לצרות.

דראקו התעורר מסיוט, מתנשם ורועד כולו. בטיפשות של רגע, הוא החליט ללכת אל האדם הקרוב אליו ביותר, הארי.
"הארי" קרא דראקו, מרגיש כאילו הוא שוב נמצא בגיל חמש.
הארי שיפשף את עיניו "דראקו?"
"אני יכול לישון איתך?" רק לאחר שהשאלה יצאה מפיו, הוא הבין כמה ילדותית היא נשמעת.
"ברור" הארי המבולבל פינה לו את הצד הפנימי של מיטתו, ודראקו נכנס מתחת לשמיכה בשתיקה, נותן להארי לעטוף את ידו סביב פלג גופו החשוף.
לאחר שנים שלא הרגיש כך,לצדו של הארי, המחבק אותו בעדינות, הוא הרגיש בטוח.

»»————- - ————-««
זה לא הולך להיות סיפור קל. בכלל לא.

800 ומשהו מילים לפרק, כל הכבוד לי על ההקלדה ב4 בבוקר 😂

איך עבר לכם השבוע? מקווה שביליתם ונהניתם. (לעומתי, שישבתי בבית כי הרגשתי כמו חתול דרוס)
אני שוב מזכירה לכם, אני תמיד נמצאת כאן, אתם יכולים פשוט לפנות אליי בפרטי. עצות, פריקות, או סתם לדבר. אני כאן בשבילכם.

תצביעו ותגיבו אם אהבתם ויום מנצנץ לכולם 🌈🌈🌈✨✨✨