פרק 43: מופקרת?:

"אני פשוט לא מאמין!"

"אז אל! זו לא אשמתי שהיא אוהבת אותי!"

"היא אפילו לא אמרה את זה."

"גם לך לא."

"אבל מי כופה על מישהי להתאהב בו?!"

"מי שמדבר,"

"מה אמרת?"

"אתה זה שחטף אותה."

הארי נשנק, "א-איך אתה?" שאל בהיסוס, וויל חייך את חיוכו הממזרי ואמר, "אני יודע הכל."

"אתה זה שניסה לחטוף אותה ממני." הארי מלמל באי אמון, וויל הנהן, "זה היה אני,"

"אתה... חתיכת ממזר קטן," הארי אמר בשיניים חשוקות, הוא ניסה לרסן את עצביו אך לא כל כך הצליח. "איך ידעת שהיא אצלי? איך ידעת איפה אנחנו?" הארי סינן מבין שניו, וויל חייך בזחיחות. "אתה זוכר את היום הזה?" וויל שאל, ולאחר מכן, התחיל בסיפור המלא.

קליירי יצאה מבייתה, הארי עקב אחריה. וויל צפה בהם מהצד. הארי הצמיד לפיה מטפחת והיא נשמה ממנה, הוא מלמל לאוזנה משהו ולפני שנעלמו, וויל שם מכשיר מעקב על רכבו של הארי.

הארי הסיע אותה לבייתו ווויל הלך לתכנן את החטיפה שלה. הוא תיכנן לחטוף את קליירי, אך כל פעם שניסה הארי היה בקרבתה, ואז, בניסיון שחשב שהוא האחרון, הוא שמע מחברו - פארקר - שהיא חתכה, הוא שיער שזה קשור להארי. ולאחר מכן, הוא שמע שהארי גרם לעילפון שלה, אז הוא תיכנן לחטוף אותה במהרה. אבל אז, אביו של הארי התחתן עם אימו של וויל. וויל לא היה מאומץ, אבל הארי אהב לדבוק בגרסה הזו. בכל מקרה, תוכניותיו של וויל כשלו וקליירי נשארה אצל הארי.

אבל עכשיו, עכשיו הוא ישיג אותה.

"אז תן לי להבין," הארי אמר וגירד בסנטרו במבט ממוקד. "רק בגלל שאימצו אותך אתה לא חטפת אותה ממני?"

"אוי אלוקים." וויל נאנח. "אני לא מאומץ! ההורים שלנו התחתנו!"

"כן, כן. אותו הדבר." הארי אמר בהינף יד ובגלגול עיניים. "בכל מקרה, זו הסיבה?" הארי שאל, וויל נאנח ביאוש, "מה סיפרתי לך הרגע?" צעק ביאוש ומשך בשערותיו. הארי נהנה לעצבן אותו. "אז לא חטפת אותה כי אימצנו אותך ואת אימך?"

"לעזאזל!" וויל צעק ביאוש ובכעס. "אני הולך, ביי!" וויל טרק את הדלת אחריו, הארי קם ממקומו, פתח את הדלת וצעק, "זה בגלל זה?"

"Fuck you, Harry!"

הארי חייך בשביעות רצון ונכנס חזרה לבייתו.

[קליירי]

"את יודעת במקרה אם יש לנייל בת זוג?" ליסה שאלה אותי וירקתי את נס הקפה ששתיתי כרגע, "מ-מה?" שאלתי באי אמון. לנייל אין בת זוג, יש לו בן זוג, זה נחשב? "שאלתי, אם את יודעת במקרה אם לנייל יש בת זוג." היא חזרה על שאלתה באיטיות, כאילו מדברת לעילגת. "אני חושבת שנייל גיי." אמרתי. "הו," היא אמרה בעצב. אבל אם היא תתאהב בנייל איך היא תהיה עם ראין? "אבל ליסה, מה עם ראין? יש לכם דייט היום, לא?" שאלתי בתקווה לשפר את מצב רוחה. היא חייכה אלי והסתכלה על נקודה מאחורי וחיוכה ירד באיטיות, כיווצתי את גבותיי בבלבול, "מה קרה, ליסה?" שאלתי בדאגה, היא רק בהתה בנקודה מאחורי גבי. הסתובבתי כדי לראות את ראין מנשק את לוסי, אך הוא דחף אותה מעליו וניקה את שפתיו עם שרוול חולצתו, הוא צעק עליה משהו ופנה לכיוונינו. סובבתי את ראשי במהירות לליסה שנראתה כה מאושרת וכועסת בעת ובעונה אחת. "תתנהגי רגיל, ליסה." פקדתי עליה והיא ניערה את ראשה וישרה את מבטה אלי. ראין התיישב לידה והם דיברו בניהם על כל מיני דברים.

אבל אז;

דלתות הקפיטריה נפתחו במכה אחת;

כל הקפיטריה שקטה;

מבטו נח עלי;

הוא התקדם לעברי;

טפס בידי;

גרר אותי איתו ויצא מהקפיטריה כשאני נגררת אחריו.

הוא הכניס אותי לארון השרת ונכנס אחרי.

דילן.

הוא מזכיר את דילן.

"ע-עזוב א-אותי!" ניסיתי לצעוק, אך קולי יצא כלחישה. הוא התחיל למצוץ ולנשוך את עורי וירד לאט בשובל נשיקות רטובות ומגעילות לכיוון בטני. הוא תפס בידו את אחת משדיי ולחץ, יבבתי בכאב. "וויל, עזוב!"

הוא לא עזב. הוא המשיך. הוא נגע בי. הפעם, הדלת לא נפתחה על ידי השרת. הפעם, וויל עשה את מה שדילן ניסה לעשות. הפעם, התחרטתי שליסה שכנעה אותי לבוא איתה לבית הספר.

וויל הוריד את מכנסיו יחד עם הבוקסר וכך עשה גם לי. הוא הרים את רגלי וחדר לתוכי, הוא התחיל לנוע בתוכי במהירות. הוא חסם את פי עם ידו וגנח, מה שאני לא עשיתי. דמעות של כאב ושל עצב יצאו מעיני. הרגשתי זולה, ריקה, זונה, מופקרת. כל מי שבא לו נוגע בי, ואני לא יכולה לעשות כלום. עוד כמה פעמים איאלץ להיאנס? עוד כמה פעמים איאלץ להרגיש מופקרת?

וויל עזב אותי, אחרי שאנס אותי. הוא השאיר אותי חצי ערומה בארון השרת. רק החולצה והחזייה שלי עלי. במהירות לבשתי את תחתוניי ומכנסיי וגלשתי על הקיר, קיפלתי את רגליי לחזי ועטפתי סביבם את ידיי ובכיתי. רק דמעות, בלי קול.

♧♢♡
סוו, לא הגעתן למטרה (יש עוד שלוש הצבעות) אבל אני שומכת עליכן שתגיעו.

מה אתן חושבות על וויל עכשיו?

מטרה:
(30) - הצבעות.
(30) - תגובות.