פרק 35: התקף:

"זה מה שהוא עשה?" מליסה צעקה וכל הראשים בקפטריה הופנו אלינו, "סובבו ת'ראש שלכם!" צעקה בשנית וכולם חזרו לעיסוקיהם. "מ-מליסה," אמרתי באימה, פחדתי ממנה, היא הסתכלה על מבטי המבוהל והמפוחד ומבטה התרכך, "אוי, אלוהים. אני מצטערת, קלייר." אמרה בצער וחייכתי אליה בזיוף, פחדתי ממנה והיא ידעה שאני פוחדת כשאנשים צועקים, אך היא לא ידעה למה כי סירבתי לספר לה, היחידים שיודעים את כל הסיפור הם חבריו של הארי, הארי עצמו ו-וויל. נשימה חמה הורגשה על צווארי וזרועות עטפו את מותניי, רק חשבתי עליו. "היי בייב." לחש בקול צרוד ועמוק, הבנות הסתכלו עלי במבטי מוות, נעתי בזרועותיו של וויל, "ו-וויל, ת-תעזוב," לחשתי, ממשיכה לנוע באחיזתו, הוא שיחרר אותה קצת. "איזה שיעור יש לך עכשיו, בייב?" שאל בקול עמוק, קול שהזכיר טיפה את קולו של הארי, "ל-לא עניינך." אמרתי בכעס ויצאתי מאחיזתו, "אני לא בנויה לקשר, וויל. אז הנח לי." אמרתי בכעס ובקרירות ולקחתי את ידה של מליסה, הובלתי את שתינו אל השיעור הבא - חשבון, עם נייל.

"קלייר?" מליסה לחשה אלי, "מה?" שאלתי אותה בלחש, היא סימנה לי עם ראשה להסתכל על וויל שישבה לידו איזו ילדה זונה שנגעה בו ונישקה אותו והוא זרם איתה. "מה אני אמורה לראות?" שאלתי בשנית והיא נאנחה ולחשה ביאוש, "מה הולך בינך לבין אחי?" מבטי הפך לחסר הבעה והיא הסתכלה עלי בבלבול כששאלתי אותה בסקרנות, "וויל הוא אחיך הביולוגי?" היא הנהנה בבלבול ובאיטיות, הם באמת דומים. השאלה הבאה שלי הפתיעה אותה, "ויש לכם אח גדול ששמו הארי, נכון?" היא הנהנה באיטיות ובהיסוס, "למה?" שאלה, משכתי בכתפיי, "אני חושבת שיש לי רגשות להארי." אמרתי והרגשתי את דמי עולה ללחיי, נייל הסתכל עלי בחדות וניסה להסתיר את חיוכו, הו לא. "קלריסה, לכי למנהל." אמר בנימה נוזפת ומיד קמתי ממקומי, וויל הסתכל עלי בבלבול אך רק לקחתי את תיקי ויצאתי מהכיתה בטריקת דלת. המשחק צריך להיות אמין.

פתחתי את דלת חדרו של המנהל בחיוך מלחיץ, "היי ליאמו," אמרתי מאושרת, הוא עזב את הדפים שהחזיק והוריד את משקפיו מאפו. "מישהי כאן שמחה," לעג לי אך זה לא עניין אותי והמשכתי לחייך, "מי זה, ילדה?" שאל בשעשוע, "ל-ליאם," אמרתי פתאום בפחד, הוא הוריד את חיוכו במהירות, "מה קרה?" שאל בדאגה. לקחתי נשימה עמוקה ושאלתי בקול מהול בפחד, "אתה חושב שהארי מחבב אותי?" הוא חייך בממזריות, "למה, ילדה?" הסמקתי והרכנתי את ראשי אך מיד הרמתי אותו, עיני התכהו מפחד.

הארי התקרב אלי, השפלתי את ראשי. "אל תשפילי את ראשך." אמר, הנהנתי אליו, הוא סטר לי, "לא דברנו על הנהונים?" צעק בכעס, "ד-דיברנו, א-אני מצטער-רת." גמגמתי בפחד והשפלתי את ראשי, מיד הרגשתי את לחיי צורבת, הוא סטר לי, "חשבתי שדברנו על להשפיל את הראש?!" צעק עלי ונתן לי עוד סטירה.

"א-אל!" צעקתי וקמתי מהכיסא שישבתי עליו, ליאם נעמד באיטיות ואני התרחקתי לפינה, "אל תתקרב אלי!" צעקתי בזמן שגלשתי עם גבי כנגד הקיר, הרמתי את ברכי לחזי וחיבקתי אותם, הסתכלתי על ליאם בפחד, אך ראיתי את הארי מתקרב אלי, "ל-לא! תתרחק!" אמרתי, עצמתי את עיני ונענעתי את ראשי בהיסטריה. "קלריסה, זה רק אני, ליאם. תרגעי," ליאם לחש באוזני וחיבק אותי בחוזקה כך שידי כבולות בחיבוקו ולא אוכל להרביץ לו. לאט, לאט הרפיתי את שרירי, "מה ראית?" לחש בקול מרגיע ובדאגה, "א-את ה-הארי... ה-הוא א-אמר לי לא ל-להשפיל א-את הראש ו-" נקטעתי על ידי יבבה בוגדנית שיצאה מפי, "הו, קליירי. הארי כל כך מצטער על מה שעשה לך," ליאם ליטף את שיערי, "טוב, את רוצה לדעת מה עבר עלי בזמן שנעדרת והארי התנהג כמו רוח?" הארי התנהג כמו רוח? בגלל שנעלמתי? הנהנתי אליו ומחיתי כמה דמעות מלחיי, ליאם חייך אלי בנחמדות והתחיל לספר במבט חולמני, "אז ככה, הארי התחרפן, אני והבנים ניסינו הכל כדי לשפר את מצב רוחו, הוא לא נגע בבנות. הוא לא יצא מחוץ לבית חוץ מבית הקברות - הוא היה מבקר את הקבר "שלך" כל ערב. הייתה פעם אחת שהוא ניסה להתאבד ואם לא היינו שם הוא כנראה היה מת," ליאם עשה מרכאות במילה 'שלך' והסתכל עלי במבט שואל, הנהנתי אליו לחיוב והוא המשיך, "ואז, יום אחד אני הלכתי לסופי וגיליתי שהיא בגדה בי אז בכיתי בחדרי, ונייל בא לבקר אותי פעם אחת ו... דברנו והתנשקנו," דמו של ליאם עלה ללחיו והוא חייך בטיפשות, אך מיד מבטו השתנה למבט מפוחד, "א-את לא נגעלת מזה שאני גיי?" שאל בפחד ובתקווה, הנדתי בראשי. "לא, אם אתה אוהב את נייל, מי אני שאשפוט?" שאלתי בחיוך וחיבקתי אותו. עדיין ישבנו על הרצפה ודברנו, "אז, מה רצית להגיד?" שאל בחיוך תחמן, "תבטיח לי שזה לא יוצא ממך." קבעתי והרמתי לכיוונו את אצבע המורה שלי, הוא הנהן בחיוך, "א-אני חושבת ש-שיש לי רגשות ל-להארי," הודיתי וחיוכו גדל, אך מיד הורדתי לו אותו, "ליאם, אם זה יוצא ממך, אני נשבעת שאתה לא תזכה לרא-" , "זה לא יוצא ממני, אין צורך באיומים." ליאם הרים את ידיו כחף מפשע וצחקנו.

לבסוף, קמנו מהרצפה וניערנו את בגדינו, היה צלצול ובשניה שזה קרה נייל נכנס מהר לחדר וחיבק את ליאם, "ה-וויל הזה משגע אותי." צעק כשמשך בשערות ראשו, "א-אני יכולה לשאול משהו?" שאלתי והם הנהנו בבלבול, "איך וויל ומליסה קשורים להארי?"

"א-אממ... אין בניהם כל כך קשר, אבא של הארי התחתן עם אמא שלהם אז הם אחים חורגים שלו, למה?" משכתי בכתפיי, "סתם."

*

יום הלימודים עבר והלכתי ברגל לביתי. צפירת מכונית הוציאה אותי מהרהורי, "היי, קליירי." קול מוכר קרא בשמי, סובבתי את ראשי והבחנתי בליאם ובנייל, "צריכה הסעה?" שאלו והנהנתי. "תודה." אמרתי כשסגרתי אחרי את דלת המכונית, "לאן להסיע אותך?" ליאם שאל בזמן שהגניב מבטים למראה בכדי לראות אותי. "א-אממ... א-אני חושבת שלבית של הארי." אמרתי ולליאם ולנייל עלה חיוך ממזרי ומחשיד. "הממ... לא." אמרו בפה אחד, פערתי את עיני בבהלה, "מה זאת אומרת לא? לאן תיקחו אותי?" שאלתי בבהלה והם רק חייכו. אני לא אשקר, אבל אני ממש מפחדת.

ליאם החנה את המכונית על שביל חצץ ופתחתי את דלת המושב האחורי ויצאתי במהירות, פערתי את עיני.

מה נראה לכם שהיא ראתה?
זה פרק די ארוך הייתי אומרת...
סוו, היום יש מפגש וואדפדרס בגני יהושוע בשעה ארבע, מי הולכת?
אני הולכת (אחרי שסוג של התחננתי להורים שלי)

מטרה:
(30) - הצבעות.
(40) - תגובות.
L♤VE Y♢U ALL , GIRLS.