פרק 32: חלק א' – דייט:

"קליירי. קליירי. קליירי שלי, תפקחי את עינייך." קול רך ונשי נשמע באוזניי וליטופים בשיערי. זו אימי. "א-אמא?" לחשתי בעיניים סגורות, "כן, קליירי?" השיבה לי בקול רך. אני מתחילה לחשוד. "איפה אני?" שאלתי, לא הרגשתי את המיטה הקשה של בית החולים מתחתיי, אלא מיטה רכה ושמיכה נעימה, וגם, לבשתי טרנינג ולא את הכותונת של בית החולים.

"את בחדרך, קליירי." ענתה בקול רך ונעים עוד יותר. "מי את?" לחשתי, לא חשבתי לפני שאמרתי זאת, אך גם לא ראיתי את המבט שלה מפני שעיני היו עצומות. "אמא שלך, קליירי. מדוע?" אוקיי, "כי את לא מתנהגת כמוה, זואי. את מתנהגת שונה יותר," אמרתי. ידעתי שהיא כועסת כי ידה לפתה את שיערי בחוזקה. אך זה לא מנע ממני להמשיך לדבר, "אני גם יודעת ששיקרת לי ושהאיש הזה הוא לא באמת אבי. אני יודעת גם שהילדים באמת מאמצים, על ידו, אני יודעת שהוא אחיך. אתם כל כך דומים, זואי," אחיזתה התהדקה סביב שערותי ויבבה חמקה מפי, עיני נפתחו במכה, דמעות נפלו על לחיי בקהות חושים. פעם ראשונה שאני בוכה מול אימי. "ק-קליירי? את בוכה?" שאלה בקול נוגה. הנדתי בראשי, אך היא סובבה אותי אליה, "קליירי, אני מצטערת אבל... כשתהיי אמא את תביני כמה זה קשה לאמא לשמוע את ביתה קוראת לה בשמה הפרטי, או יותר מכך, בוכה בגללה," אמרה ודמעות בצבצו מעיניה, "נכון, עשיתי דברים נוראיים בעבר, הלכתי למוסד לאחר שברחת ושחררו אותי, גם אביך הלך למוסד והשתחרר והשלים את למודי הרפואה שרצה לעשות. נכון, אנחנו זייפנו את המוות שלך, כי... טוב, אין לי סיבה. אני מניחה ששנאתי אותך בלי סיבה, וזה נוראי. אני אמא נוראית," הדמעות כבר נפלו מעיניה, היא לא הצליחה למנוע מהן ליפול כמו שאני לא הצלחתי למנוע משלי ליפול. "כמה זמן נעדרתי?" , "שנה וחצי." אמרה לי. "וכל זה קרה בשנה וחצי?" שאלתי במבט חושד והיא נשפה אוויר, "טוב, נכנסנו למוסד הרבה לפני והשתחררנו לפעמים ו... את יודעת מה? זה לא חשוב עכשיו, העיקר שהעבר לא יחזור על עצמו."

הנהנתי אליה ועצמתי את עיני, עד שהיא קראה לי שוב, "קלריסה?" המהמתי לעברה בעיניים עצומות. היא דברה בקול אימהי, לא שמעתי אותו הרבה זמן יוצא מפיה עד שחשבתי שהוא לא קיים כבר, "את רעבה?" הנדתי בראשי לשלילה והיא הסתכלה עלי במבט לא מאמין. "טוב, אולי קצת." גיחכתי והיא חייכה, קמטים נוצרו מזווית עינייה וחייכתי גם אני.

ירדנו לאכול וראיתי את מייקל, ג'ייס ואבי. לרגע שכחתי שהם אימצו אותם. ירדנו עוד מדרגה וראיתי אותו, לבוש בחליפה, הוא החזיק ורד אדום ושיערו מורם לבלורית. "הו, שכחתי להגיד לך, אבל הוא ממש נחמד ואני שמחה שהוא חבר שלך." אימי אמרה לי, עיניו הירוקות הביטו בי כשעליתי למעלה לחדרי לאחר שאימי אמרה לי ללבוש את הבגדים שעל מיטתי.

בי רצון לבשתי את השמלה התכולה שחלקה העליון מלא בנצנצים והיא מגיעה עד להתחלת בירכיי. נעלתי את נעליי הבובה השחורות שאימי אמרה לי לנעול וירדתי למטה. כשנכנסתי לטווח ראייתו הוא פער את פיו בהלם. התקרבתי אליו והוא כרך את ידו סביב מותני ונישק אותי לאחר שאמר, "את מושלמת, קליירי."

♤♧♤♧
סוו, מי לוקח את קליירי לדייט??
תשובות יתקבחו בברכה בתגובות..

מטרה:
(26) - הצבעות.
(35) - תגובות.

LOVE YA ALL , GIRLS !