פרק 15: זכרונות ילדות:

[קליירי]

ציוץ הציפורים העדין העיר אותי משנתי. אני לא יכולה לומר שישנתי טוב, כי, המסך השחור עם עיניו של הארי לא היה החלום הכי טוב.

התיישבתי במיטה ושפשפתי את עיני עם אגרופי ונפלתי אחורה, ראשי הכה בכרית בעוד שעיני נעצמו ופלאשבקים מהעבר הכו בי;

עמדתי מאחורי הקיר שמפריד ביני לבין אבי שמכה את אחי הגדול במקומי.
אמי הייתה צריכה ללכת, היא כבר שבוע לא בבית, היא אמרה שתחזור עם הפתעה בשבילנו.
אחי התאפק לא לזעוק בכאב בעוד שהחגורה מצליפה בו ומשאירה על עורו סימנים. דלת הבית נפתחה ואמי התעלמה מאחי השרוע ברצפה בחוסר אונים והתיישבה על הספה. ניגשתי לאחי בעוד שאימי קוראת לי. הייתי בת ארבע. "קלריסה, בואי תכירי את אחיך הקטן, מקס" אמרה לי. הנדתי בראשי והובלתי את אחי הגדול לשירותים בקומה התחתונה וטיפלתי בו.

•●•●•●•

"קליירי, אני רוצה לצאת לבחוץ!" מקס קרא בהתרגשות. אחינו הגדול בטיול שנתי והוא יחזור בעוד יומיים.
"אני באה, קטנצ'יק, לא צריך לצעוק" אמרתי. הייתי בת חמש עשרה. ירדתי למטה והשתנקתי, אבי עמד מול מקס ואימי לידו מחזיקה באקדח. הסתתרתי מאחורי גרם המדרגות. אמי ירתה למקס בן ה-11 ברגלו ואבי החזיק אותו. מקס צרח בכאב אך נראה כי זה רק שיעשע אותם. כיסתי את עיני בעוד צרחותיו וזעקותיו של מקס מילאו את חלל הבית ולבסוף, כשהשקט שב הצצתי מבעד לקיר והזדעזעתי, אבי זרק את בקס לאח ואימי הדליקה את האש. הם שרפו את אחי הקטן למול עיני. יצאתי ממחבואי ובדרך לדלת אבי תפס בידי וקשר אותי לכיסא. נותן לי מקום תצפית על אחי הנשרף. על אהבת חיי שנשרפת למול עיני ללא כל יכולת לעצום את עיני צפיתי במחזה הנורא ברחמים, בעצב ובחוסר אונים.

•●•●•●•

"קלריסה! רדי למטה מיד!" אבי צעק וירדתי במהירות. הייתי בת עשר. עמדתי מול אבי והוא נראה שיכור. "קלריסה" ציחקק ומעדתי אחורה בפחד, הוא החל לפסוע לכיווני ולבסוף התנגשתי בקיר. הוא שלח את ידיו לכיוון גופי וכשאצבעותיו עברו על פני וירדו מטה, אחי הגדול, ראין, התקדם לעברנו והעיף את אבינו ממני, "ר-ראין...הוא נ-נגע ב-בי" גמגמתי ולוק אסף אותי לחיבוק חמים בין זרועותיו.

•●•●•●•

"קלריסה, בואי תראי משהו!" אבי צעק לי מלמטה וירדתי בצעדים מהוססים ומדודים. "מה?" שאלתי בפחד. הייתי בת שש עשרה, למעשה, זה קרה השנה. אבי החזיק את ראין מצווארו כשסכין מכוונת לצווארו, מוכנה לשסף את גרונו, "אני רוצה שתיראי במות אחיך," הוא אומר בחיוך חולני והסכין ננעצת בגרונו של ראין, ראשו עף מידיו של אבי ומתגלגל לרגלי. הדם הושפרץ לכל עבר. שבילים ארגמניים כיסו את גופו של אחי שהוטח ברצפה.
מיד לאחר מכן עליתי לחדרי וארזתי תיק וברחתי מהבית לבית הפרטי שלי...שהיה לי.

קמתי בבהלה, הרגע ראיתי את זכרונות הילדות שלי. זה היה יותר נורא מהעיניים האפלות והמפחידות של הארי.
הדלת נפתחה לחריץ קטן ורעמת תלתלים נכנסה לחדר. הארי. גופי החל לרעוד ללא כל סיבה. כשהארי היה קרוב אלי יכולתי להריח את האלכוהול מנשימותיו. לא. לא לא לא לא. בבקשה אלוהים. שלא יאנוס אותי. התחננתי בליבי, אך תפילותי לא נענו. הארי נושיט את ידיו וקירב אותי אליו, הבל פיו היה נוראי, הריח של האלכוהול נוראי, הארי נוראי. "אל תתקרב אלי!" צעקתי בזמן שקמתי ממטתי ווהתרחקתי מהארי, פניו היו כעוסות, "את תצעקי עלי!" צעק בחזרה. הוא המשיך להתקרב אלי בנדנודים שכוריים, הושטתי את ידי קדימה כסימן ל'עצור' ך הוא המשיך להתקדם. עם כל צעד אחורה שלי הוא התקדם שניים. "תעצור! אל תתקרב!" צעקתי עליו שוב אך הוא לא הקשיב. פניו נעשו כועסות יותר. לא היה אכפת לי שאני עוברת על חוק. כל מה שהיה אכפת לי ממנו הוא שלא יאנוס אותי.
כשהארי היה מספיק קרוב אלי הוא לאט לאט הוריד את חולצתי, ניסיתי להדוף אותו ובדיוק פלאשבק על דילן הכה בי וראשי הוזנק אחורנית;

'הי, בייביגירל, כאן אף אחד לא יפריע לנו' דילן אמר לאחר שמשך אותי לתוך ארון השרת והצמיד אותי לקיר. הוא הרים את שתי ידי מעל ראשי והחזיק אותן בידו הגדולה ורגליו קשרו את רגלי. הייתי משותקת מאימה בעוד ידו ירדה מטה לכיוון ישבני ואחזה בו בחוזקה, פלטתי צווחה קטנה של כאב בעוד ראשו נחת בשקע צווארי. לא אהבתי את מה שעשה לי. וברגע שחשבתי שהכל אבוד דלת חדר השרת נפתחה והשרת שעמד שם ניראה מזועזע ויצא ודילן אחריו ואני גלשתי במורד הקיר, מודה לאלוהים שלא נתן לדילן לאנוס אותי.

ותראו איפה אני היום, נחטפתי, נאנסתי, הוכתי, נישברתי, וכל זה, בגלל אדם אחד שבחיים לא אסלח לא על כך.

◆◇◆◇◆
הפרק יצא קצת לא מעניין, אבל לפחות עכשיו אנחנו יודעים על עברה.
סוו, אני רואה הענק הירוק עם אח שלי ~הוא בחר את הסרט~ וזה סרט מלחיץ!

מטרה:
(28)-הצבעות
(25)-תגובות

מטרה די קלה...הייתי אומרת, אבל, בהצלחה !

L♡VE Y♡U ALL , GIRLS !