"קדימה לאב, קום! אני לא רוצה לאחר" פרי ניסתה להעיר אותי. "אני עייף" מלמלתי. לא נרדמתי אתמול, לפרי יש היום את הניתוחח הזה למחלה הזאת שאני שוכח איך קוראים לה כל הזמן.. אני מקווה שהניתוח יצליח והמצב שלה לא ידרדר. פאק הניתוח אני צריך לקום! ישר התיישבתי למעלה ופרי התחילה לצחוק עליי. "הו! תודה שהתעוררת! אני צריכה להיות שם עוד שעה, אז יש לך רבע שעה להתארגן" פרי אמרה לי והלכה. למה היא כל כך מתרגשת? היא צריכה לפחד אם המצב שלה ידרדר? אבל הוא לא אני יודע את זה. היא תצא מהניתוח בלי הגידול שמצאו אצלה ואנחנו נוכל להתחתן בסוף החודש הבא- 30.10.2016 (הם גדולים בשנתיים ממה שהם היום- כותבת) נשארו לנו הרבה סידורים ולבדוק שהכל מסודר והכל, אבל אנחנו מוצאים מספיק זמן.

~15 דקות אחר כך~

"קדימה זאין אני צריכה להיות שם עוד 40 דקות. קדימה! אנחנו לא רוצים לאחר" היא צעקה לי מלמטה. בית חולים מטומטם לא יכולת להיבנות קרוב יותר לבית שלי ושל פרי? היית חוסך לנו הרבה נסיעה! "אני בא!" צעקתי מלמעלה. כשירדתי מהר סימסתי לנייל שאני ופרי יוצאים עכשיו לבית חולים ושיפגשו אותנו שם. הוא מיד סימם שיהיה בסדר ושהוא הולך להעיר את כולם.

אנחנו במכונית- פרי נראית מאוד לחוצה עכשיו. "פרי? את בסדר?" שאלתי בחשש שתתפרץ עליי או משהו. יש לה את הרגעים האלו. "בטח שאני בסדר! למה שאני לא יהיה? זה לא שיש לי ניתוח עכשיו והוא יקבע אם אני אמשיך לחיות את החיים וישאר איתך או אמות" היא אמרה בציניות. "את לא תמותי בייבי, את תחיה ואנחנו נישאר ביחד" אמרתי לה מנשק אותה על הלחי כשעצרנו ברמזור. "אל תהיה לחוצה נסיכה הכל יהיה בסדר" אמרתי לה והמשכנו בנסיעה לבית חולים.

שאר הנסיעה הייתה שקטה. רק שירים שקטים שנשמעו מהרדיו מלאו את החלל.

******

כשהגענו לבית חולים ראיתי את הבנים בדיוק יוצאים מהמכונית שלהם. "היי, הנה זאין" שמעתי את הארי אומר לבנים. אבל כנראה שפרי גם שמעה כי היא צעקה להם. "וגם פרי!" צחקתי קלות. "יאללה, בואי נלך פנימה" אמרתי לה וכרכתי את זרועי סביבה.

כשנכנסנו לבית חולים פרי ואני הולכנו לדלפק בכניסה ופרי דיברה עם המזכירה.

נ.מ. פרי-

אני יודעת שמשהו רע יקרה היום. אני מרגישה כמו חרא דרוס ומרוח על הכביש. אני רק רוצה לגמור עם זה. אני מקווה שהניתוח יצליח ויוציאו את הגידול,אני וזאין מתחתנים בסוף החודש הבא ואני מקווה שהגידול יצא עד אז. אני רוצה לחוות את החתונה שלי. שלי ושל זאין. רעדתי, אני מקווה שהמצב שלי לא ידרדר והוא רק ישתפר. אני מרגישה שלא יקרה היום משהו טוב, משהו ע יקרה. אני יכולה להרגיש את זה. מאז שהתעוררתי שחקתי אותה מאושרת וקופצנית ומוכנה לדבר הזה, הניתוח שלי. כדי לתת לזאין מחשבות חיוביות בזמן שאני יודעת שמשהו רע יקרה.

דיברתי עם המזכירה והיא אמרה לי לעלות לקומה השלישית ולחכות ליד חדר '344' ולחכות שיקראו בשמי.

"קדימה, בואו" אמרתי לחוצה. "אל תדאגי לאב, את תעברי את זה" הארי אמר. חיכתי אליו חיוך תודה. והתחלתי ללכת שהם בעקבותיי.

נ.מ. זאין-

"פרי אדוארדס" קראו בשמה של פרי והיא קמה ואני אחריה. "אני אממ.. אנ-אני יכול להיכנס?" שאלתי. אני רוצה להיות איתה בפנים. "אני מצטער אדוני, אבל זה לא אפשרי, אבל בהרדמה אתה יכול להישאר ואחר כך לצאת" הרופא אמר. נאנחתי והנהנתי. נכנסנו לחדר ופרי שכבה על המיטה כששמו לה את מכשיר ההנשמה, אבל שיחררו חומר מרדים.

"היי, את תעברי את זה. אני מאמין בך" אמרתי לה מחייך, היא חייכה חיוך קטן ואז נעצמו עיניה.

"אדוני? אתה תצטרך לצאת עכשיו" הרופא אמר. הנהנתי ומצמצתי כמה פעמים מעיף את הדמעות. "כן, כמובן" מלמלתי והלכתי מהחדר. כשיצאתי הבנים ישבו מול החדר בכיסאות, "הם הרדימו אותה" אמרתי באנחה והתיישבתי בין הארי לליאם. נייל היה בצד השני של ליאם ולואי היה בצד השני של הארי. "יהיה בסדר מייט, היא תצא מזה" ליאם אמר ושם את ידו סביבי. "אני יודע, היא חזרה" אמרתי.

****

עברו כבר שעתיים והיא עדין בניתוח, מרגע לרגע אני הופך ליותר מתוח, כל פעם שחד הרופאים או האחיות יוצאים מהחדר הם לא עונים לי על השאלות שלי. אחרי שעה בערך הרופא יוצא ואני מיד קם ומתחיל ללכת אליו כשהבנים אחרי. הפנים שלא שידרו שמשהו לא טוב קרה. "היא בסדר?" ליאם שאל אחרי כמה זמן שעמדנו אחד מול השני בשקט. אממ.. אולי תעדיפו לשבת.." הוא אמר. 'אוי לא' חשבתי לעצמי ואני בטוח שגם שאר הבנים חשבו ככה. התיישבנו, והוא התחיל לדבר. "אני מצטער.. אבל היא לא החזיקה מעמד, הניתוח אמנם הצליח להוציא את הגידול.. אבל הלב שלה הפסיק לעבוד באמצע ובגלל זה הניתוח לקח יותר זמן ממה שהוא היה אמור.. ניסינו להחזיר אותה וכלום.. כלום לא עבד. אני מצטער מאוד.. היא מתה" הוא סיים. הרגשתי יד על כתפי. "לא בבקשה לא" יבבתי. זה לא יכול להיות. בבקשה לא. היא לא יכולה למות לי. "אני.. אני יכול להיכנס ל.." נשמתי עמוק לפני שדיברתי שוב. "להיפרד" השפלתי את מבטי ומיד אחרי הרמתי אותו מעט כדי לראות את התגובה שלו. הוא הנהן. "כנס" אמר ופינה לי מקום לעבור. כשנכנסתי הייתה שם מיטה, והיא הייתה מוארת. הדבר היחיד שהיה מואר בחדר. התקרבת למיטה והורדתי את השמיכה מראשה. ליטפתי את פניה. היא הייתה קרה. שפתיה איבדו את צבעם האדמדם הקבוע שלהם. עיניה היו סגורות. היה קשה לראות את אהובתך ככה. זה קשה.

"היי פרי שלי, אני אוהבת אותך ואל תשכחי את זה לעולם. אני כל כך רוצה שתחזרי. אני לא יתמודד בלעדייך, אני אוהב אותך בייבי תחזרי. את לא יכולה למות לי היום. לא היום ולא בכלל, אני צריך אותך איתי בייבי, את לא יכולה לעזוב אותי. את צעירה מידי בשביל למות, את רק בת 23! בבקשה בואי אליי, תחזרי. מה עם החתונה? מה עם העתיד שלנו ביחד? בייב, אני רוצה אותך כאן, איתי, מאושרת. אני אוהב אותך אל תשכחי את זה" אמרתי מנגב את דמעותיי ונושם עמוק לפני שאני מנשק כל מקום בפנים שלה.  'אני אוהבת אותך' המילים שלה מאתמול מהדהדות בראשי. לא להאמין המילים האחרונות שהיו לה והיא אמרה אותם לי ולבנים זה היה 'יאללה בואו' והאחרון שדיבר איתה היה הארי. יצאתי מהחדר בראש מושפל. "קדימה מייט, בוא ניקח אותך הביתה" נייל אמר לי. "לא, אני צריך לספר למשפחות, ולבטל את החתונה, ולשלוח הודעות לכולם שמסבירות למה מבטלים. ומחר ההלוויה. לזה צריך רק שיחת טלפון אחת" אמרתי. (פשוט תזרמו עם זה.. אני לא טובה בכל הקטע הזה אז תדמיינו שהם תכננו כבר את ההלוויות שלהם וצריך רק שיחת טלפון בשביל לסדר את זה ליום הבא שזה ההלוויה- כותבת) "אנחנו נעזור לך, אתה תצטרך את זה" הוא אמר והתחלנו ללכת מבית החולים. ליאם אמר שיבואו לקחת אותה מפה להלוויה שלה (בחיים לא חשבתי שאני אגיד את זה) למזכירה והיא רשמה את זה כדי שיביאו לנו אישור להוציא אותה.

*******

עכשיו אני בדרך הביתה מההלוויה של אהובתי. אני לא מאמין שהיא הלכה לי. אתמול עשיתי שיחה עם המשפחות והמשפחה שלי ושל פרי ושלחנו מכתבים לכל המוזמנים. עכשיו כולם בדרך לבית של המשפחה של פרי. אני חזרתי לבית שלי ושל פרי, טוב, שלי. אני משנה בגדים ונפגש עם הבנים שם.

כשהגעתי לבית שלה נכנסתי מהדלת כי היא הייתה פתוחה. ישר מישהו חיבק אותי וזיהיתי את הבנאדם הזה כאמא של פרי, היא חיבקה אותי ובכתה על הכתף שלי. חיבקתי אותה גם וקברתי את פניי בצווארה לא טורח לנסות לעצור את הדמעות. אני רוצה אותה בחזרה. אני אוהב אותה. היינו אמורים להתחתן עוד חודש. " אני יודעת חמוד, אני יודעת" היא אמרה. כנראה שדיברתי בקול רם. אבל זה כבר לא יקרה. היא מתה, ואני בחיים לא אוהב מישהי אחרת. רק אותה! אני לא רוצה מישהי אחרת. רק אותה!

אולי פשוט עדיף שאני אצטרף אליה...

-----

אוקיי זה הפרק הראשון.. מקווה שאהבתם..

תודה למי שמצביע ומגיבXx

נ.ב.

כריסי אנה רותם עמית קת'רין אנג'ל נועה וכל מי שהראתי לה את הסיפור ואמרה לי להעלות אותו.. אני אוהבת אתכן ותודה על התמיכה בסיפורים גם כשאני חושבת שהכתיבה שלי חרא דבר ואתם פה בשבילי..