הפרק האחרון הוא הפרק הבא! וווהווו

הידעתם שמחר יש לי יום הולדת???

:))))

~~

הרמיוני עשתה את דרכה לכיוון הבגרות האחרונה שלה בשיקויים.

אתמול בלילה, מיד אחרי הקטע המיני שהיה לה עם דראקו, היא חזרה לטירה, סמוקה ונרגשת.

היא רצה לספר לג'יני מה קרה, וג'יני השתגעה מרוב לחץ.

"את בטוחה שזה בסדר?" היא שאלה, והרמיוני ניסתה להרגיע אותה.

"כן, אל תדאגי. הוא היה ממש טוב בזה," היא אמרה בחיוך מובך והביטה למטה.

עכשיו היא נכנסת לבגרות שלה בשיקויים, ורואה שדראקו כבר יושב בשורה הראשונה.

הוא מביט בה, ומחייך חיוך מעודד לפניי שקורץ וחוזר להביט קדימה.

הרמיוני, נרגשת, מתיישבת על הכיסא ומחכה ששאר התלמידים יבואו.

היום עבר דיי טוב, היו לה כמה בגרויות, באחת מהן היא ישבה ליד רון שדרש לדעת איפה הייתה אתמול בלילה.

אז כן, טוב יחסית.

פרופסור סלגהורן התחיל לחלק את גיליוני הקלף לאחר כמה דקות בהן התיישבו כל התלמידים במקומותיהם.

"בהצלחה תלמידים. יש לכם שעה אחת לענות על כל השאלות האלו, ולאחר מכן, עוד שעה לרקוח את שיקוי הפולימיצי." הוא אמר בקולו העייף, והתיישב, מביט בהם במבט מהורהר.

הרמיוני הביטה בבחינה, ומיד החלה לסמן את התשובות.

הבחינה הזו היא הבחינה הכי ארוכה שלהם.

בחקר המוגלגים, זה היה מבחן קצר על גליון קלף, בשינוי צורה, הם הצטרכו לשנות כוס לחתול עם כנפיים, ובהתגוננות מפני כוחות האפל, להתמודד מול מספר אתגרים.

אז זה המבחן הארוך ביותר.

בסיום השעה, הרמיוני הגישה את המבחן שלה, וחזרה למקומה.

נשארו לה עוד כמה דקות, והיא העבירה אותם במבט על דראקו.

היא מסתכלת עליו, ומעבירה את עיניה על כל גופו.

הוא נשען קדימה כלפי השולחן, וכותב בידו הימינית את התשובות.

יחד עם הכתיבה, הוא ממלמל בשקט את מה שהוא כותב, כנראה שזה עוזר לו להיות מרוכז.

הרמיוני לא הצליחה לעצור את עצמה מלהביט בשפתיים האלו שלו.

ולחשוב שהשפתיים האלו היו ב-

"אוקיי, נגמר הזמן. גיליונות קלף אליי." אמר פרופסור סלגהורן, קוטע את מחשבותיה של הרמיוני.

היא כחכחה לעצמה בשקט, קמה מהמקום והולכת לכיוון שולחן השיקויים, כמו כל שאר תלמידי הכיתה.

היא נעמדת מול קדרה קטנה ושחורה, רשימת מרכיבים, המרכיבים, ובקבוקון קטן.

את שיקוי הפולימיצי היא כבר רקחה בשנתה השנייה, כך שזה לא אמור להיות נורא כל כך.

כך לפחות היא חשבה, עד שנעמד לידה אדון מאלפוי היקר.

"אל תעמוד לידי," היא סיננה לו מזווית פיה, והוא הרים גבה בבלבול.

"מה? למה?" הוא לחש.

"אתה תסיח את דעתי," הרמיוני אמרה, וכחכחה בגרונה לאחר מכן כדי להסוות את הקול.

כולם התחילו ברקיחת השיקוי, וכך גם הרמיוני, עצבנית על העובדה שדראקו לא זז.

לפתע, הוא התקדם יותר קדימה, רוקח את השיקוי שלו ביד, אחת, אבל ביד השנייה, הוא העביר אותה על הישבן של הרמיוני.

היא קפצה בבהלה, ומשכה אליה כמה פרצופים מבולבלים.

היא הנידה בראשה, מורה שהכל בסדר וממשיכה לרקוח, שולחת מבט עצבני לדראקו שרק חייך חיוך מעושה והמשיך ברקיחת השיקוי.

~~

"את הולכת להיות כל כך יפה שם! דראקו לוקח אותך, נכון?" ג'יני קראה כשהרמיוני סידרה את השמלה שלה.

הרמיוני הנהנה בחיוך, וג'יני מחאה כפיים.

"אוקיי, יש לך עוד 20 דקות. תני לי לאפר אותך," ג'יני אמרה, והרמיוני נאנחה אבל הסכימה.

הן התיישבו על המיטה של ג'יני, כשהיא התחילה למרוח לה על הפנים תמרוקי איפור.

"הרמיוני-" הארי אמר כשהוא נכנס לחדר הבנות, אבל פתאום פער את פיו.

"מה אתה עושה פה, הארי?" ג'יני שאלה, כבל לא הסיטה את ראשה מהרמיוני.

"באתי לבדוק מה קורה. רון משתגע למטה." הארי אמר, והרמיוני לקחה כמה רגעים כדי להעריך את מראהו.

"אתה נראה נפלא הארי. ולמה רון משתגע?"

"הוא אמר שהוא צריך לדבר איתך על משהו כמה שיותר מהר," הארי הסביר, מתבלבל מהמילים של עצמו.

הרמיוני חייכה ברוך.

"אוקיי, אז תגיד לרונאלד שהוא יכול לחכות עוד כמה דקות."

הארי הנהן, ויצא מהחדר.

"בנים," ג'יני צחקה, גורמת להרמיוני לגחך.

"הייייי אל תזוזי!"

~~

"את נראית מקסים," דראקו חייך כשהוא ראה את הרמיוני יורדת במדרגות מגדל גריפינדור.

"תודה, גם אתה," היא חייכה, מעבירה את עיניה על בגדיו של דראקו.

"הרמיוני!" פתאום קרא קולו של הארי מאחוריה.

היא הסתובבה, מבינה שקרה משהו.

"מה קרה?" היא שאלה בלחץ, כשהארי התקרב.

"הוא הולך לשם. הלילה. וולדמורט." הוא אמר, בתקווה שתבין, ושהוא לא יחשוף את המידע למאלפוי.

היא הנהנה, אבל לא הבינה למה זה קשור.

"דמבלדור ואני הולכים. אנחנו.." הוא אמר, מנסה למצוא את המילה הנכונה.

"אנחנו עוצרים את זה." הוא אמר, בעיניו מבט מתחנן שתבין.

למזלו, היא הבינה. הם הולכים להשמיד את ההורקרוקס.

"אוקיי, בהצלחה הארי." היא אמרה, מושכת אותו לחיבוק לפניי שהוא רץ לכיוון חדרו של המנהל.

"ומה איתי, לא מגיע לי חיבוק?" דראקו שאל, מתעלם מכל מה שהארי אמר, כנראה בכוונה.

הרמיוני גיחכה, ונתנה לו חיבוק רך.

"אוקיי, עכשיו בואי נעבור את הערב הזה."

כשהם הגיעו לאולם הגדול, שהיה מסודר עכשיו בהתאם לנשף, היא ראתה את רון עם פראווטי, וחייכה אליו.

הוא חייך אליה בחזרה, ושלח לה מבט של 'אנחנו צריכים לדבר'.

היא הנהנה, לפניי שהלכה לשבת עם דראקו.

"אתם רוצה לשתות משהו?" שאל אותם אחד המלצרים.

"אני אשמח למים, תודה." הרמיוני חייכה, והביטה בדראקו, מחכה להזמנה שלו.

"מה שהיא אמרה," הוא אמר בחיוך, והסב את פניו אליה.

"הבחינות היום הלכו בסדר," הוא אמר.

"כן, ללא ספק. במיוחד הבחינה בשיקויים. הלך לי דיי טוב."

"הא כן? טוב אני מניח שזה בגללי." הוא גיחך, והרמיוני נתנה לו סטירה מזויפת על היד.

לאחר כמה רגעים של שיחה סתמית, הגיעו כוסות המים שלהם.

"רוצה לרקוד?" דראקו שאל לאחר לגימה ממושכת מהכוס.

"אני אשמח," היא אמרה בחיוך,והוא לקח את ידה והוביל אותה לכיוון רחבת הריקודים.

רוב התלמידים נעצו בהם עיניים, בידיהם השלובה, או בחיוך המרוח על פניהם.

כולם פערו עיניים ופיות, אבל לאחר כמה רגעים הסבו את מבטיהם החטטנים.

"מוזר, הא?" דראקו שאל, מביט בהרמיוני ומניח את ידיו על מותנה.

"מה?" היא שאלה, למרות שהבינה למה התכוון.

"שאנחנו ביחד. לא הייתי מדמיין את זה גם בחלומות הכי פרועים שלי," אמר, מזיז אותה מצד לצד.

"אתם מוכנים לקצת רוקנרול?!" צעק פתאום קול מהבמה, ומיד אחריו התחיל שיר פרוע ביותר.

דראקו והרמיוני רקדו כמו משוגעים, לכמה שירים.

כשהיה כבר חצי האירוע, והרמיוני ודראקו נהנו כל כך, האגריד נכנס לאולם.

כל הראשים הסתובבו, לא מבינים למה הוא פה.

האולם היה פתוח אך ורק לתלמידי שנה שישית, ושום מורה לא היה אמור להכנס.

האגריד הלך עד לאמצע הבמה בצעדים כבדים, ונראה עצוב מתמיד.

הרמיוני הבינה מייד כי זה לא סימן טוב, ולאחר מכן, נזכרה שהארי ודמבלדור הלכו באותו ערב.

מה אם משהו קרה להארי?

ליבה פעם מהר יותר, והיא רק רצתה שהארי יידבר כבר.

הארי הביט בכל התלמידים שהיו שם במבט מצער.

"פרופסור..פרופסור דמבלדור.. הוא..הוא פה נרצח הלילה!" האגריד אמר בשאגה, ודמעות ענקיות התחילו לרדת מעיניו.

כל האולם השתולל, והרמיוני נפלה על ברכיה.

דמבלדור מת.

הוא מת.

"היי את בסדר?" דראקו שאל, עוזר לה לקום.

האולם התחלק לכמה חלקים.

היו כאלו שדמעות ריצדו על פניהם, היו כאלו שפשוט עמדו בשוק, ולא האמינו, והיו כאלו שהשתוללו בלחץ.

והיה את הרמיוני, שרצה מיד להאגריד כדי לברר מה קרה.

"הוא, דמבלדור כבודו, נרצח על ידי סנייפ! סנייפ!" הוא צעק בשאגה, והרמיוני הרגישה אכזבה, והפתעה.

סנייפ הרג אותו?

אבל.. הם היו כל כך קרובים. וסנייפ כבר מזמן לא אוכל מוות..?

לפניי שיכלה בכלל לחשוב, היא רצה בחוץ כדי לברר מה קרה, והיא ראתה ליד מגדל האסטרונומיה את כל שאר התלמידים, שעומדים עם שביטים דולקים למעלה.

היא רצה לכיוון, ושמעה קול מאחוריה.

"הרמיוני!" קרא קולו של רון, והוא רץ מאחוריה ומתייפח.

היא פשוט לא האמינה שזה קרה.

"הארי! הארי!" היא צרחה על רון, שתפס אותה בידיו.

"אנחנו צריכים לבדוק מה עם הארי!" היא צרחה, ולא היה לה אכפת שהיא השאירה את דראקו שם, הוא יבין אותה.

רון הנהן, כשדמעה אחת זולגת על פניו.

הם רצו במהירות לכיוון המון האנשים, מפלסים את דרכם בין התלמידים.

"הארי!" הרמיוני צרחה, רואה את הארי שרוע על הרצפה, ליד גופתו של דמבלדור.

"הארי," היא קראה, מתקרבת אליו ונוגעת בכתפו.

"הוא בגד בו." הארי אמר בקול חלול ושקט.

"הוא בגד בו!" הפעם צרח, מכה על האדמה ומתייפח על חזהו של דמבלדור.

כל שהרמיוני יכלה לעשות היה לתמוך בו, אז היא חיבקה אותו חזק, מתייפחת יחד איתו, ומרגישה את ידו של רון על כתפה.

מה קורה פה?

לפניי שנייה היא הייתה בנשף עם דראקו, האחד שבחיים לא חלמה שתהיה קרובה אליו בשום צורה, ועכשיו היא מתאבלת על המנהל שלה.

הכל מתהפך.

__

דמבלדור מת :(

מה אתם חושבים על הפרק?

אני מקווה שאהבתם!