"The past will allways come after you"
-X
--------------------------------

- כעבור שבע שנים-

כבר התחלתי לראות סימנים ראשונים למוות שלי...
זה רק החודש הראשון לשנה השביעית וזו הפעם השניה כבר השבוע שאני מקיא דם.
אני באמצע כביש בין עירוני,הייתי בדרך לקניות..
הרגשתי כאבים עזים וכמעט משתקים בבטן,יצאתי מהרכב..וברגע שעמדתי על 2 רגליי..
הדם ניתז מפי.
לא אמרתי לנונה.
אני מפחד להעציב אותה.
אני מפחד לאכזב גם את האדם היחיד שאהב אותי ללא שום סיבה מוצדקת.
אני עוצר לרגע,מתיישב על ברכיי ובוכה.
אני יודע שאני חייב לה את האמת.
זה ישבור לה את הלב...אבל היא ראויה לאמת אחרי כל השנים האלה.
מגיע לה לדעת את האמת עלי...אני חייב לדבר איתה,חייב לסדר את זה לפני שלא ישאר לי זמן.
אני מששתדל להירגע ולנשום עמוק,מוחא את דמעותי ומנסה לראות איך אני מספר דבר כזה.

---------------------

"נונה?" אני קורא לה
"אני בחדר לוקי"היא מחזירה.
אני ממהר לחדר שלה ומתיישב מולה בזמן שהיא סורגת
"אני רוצה לספר לך את כל האמת עלי"אני ממלמל
"לפני שיהיה מאוחר.." ובזאת אני מתחיל הכל מההתחלה..
אתהלידה שלי למשפחה של יצורים על טבעיים,היותי אומגה, הנידוי מהבית בגלל היציאה מהארון..השיחה עם אחי..הגידופים של גלינה,ההחלטה ללכת לקאי ואנזו,העובדה שהם הפנו לי גב כשהייתי הכיצריך אותך..העובדה שהם הכו אותי וגידפו אותי ודחו אותי ו...העובדה שאני עומד למות.
היא מסתכלת עלי בחיוך
"אני יודעת" היא ממלמלת בשקט.
אני מכווץ גבות בבלבול..
"ראיתי אותם באים לקחת אותך חזרה..אני לא מבינה איך זה קרה..." היא נאנחת,דמעות בורחות מעיניה.
"איך את יודעת?" אני ממלמל בבילבול עדיין
"ברגע שלחצתי לך יד..יכלתי להיכנס לך כבר לראש ולראות הכל..אז לא יודעת למה אני כזו..אבל אני פשוט אה..מכשפה? אולי.. נשבר לי הלב... לראות אותך ככה.
וחזיון עבר לי מול העיניים..חזיון שבוא הם משיבים אותך אליהם...אבל זה לא קורה וזה מלחיץ אותי...הזמן דוחק והם מתמהמהים...הם מפסידים הרבה...לוק" היא אומרת עם דמעות בעיניים
"אתה מסוגל להביא תינוקות לעולם למען השם..זה לא מושלם?אתה כל מה שגבר צריך והם פשוט זורקים אותך.
שבע שנים הם כבר מתעלמים מימך ואתה נשארת נאמן. לא הסכמת לשום דייט ולשום פלרטוט.
למה דחויים לא מקבלים הזדמנות שניה? למה אתה חייב למות לי?" היא נאנחת.
"יהיה בסדר נונה..." אני לוחש.