"Can it get any better?"

-x

————————

הם נשקו אותי בכל מקום.
כשאחת נישק על השפתיים, השני נישק בצוואר.
כשאחד עבר לצוואר,
השני נישק במורד החזה שלי.

כן, שכבנו.

אבל זה היה שונה מהפעמים הקודמות.
היה להם אכפת.
הם שאלו אם כואב לי והיו עדינים בדיוק כמו שאהבתי.
המגע שלהם היה נעים עכשיו, חם ורך ואוהב.
זה גרם לי להחזיר להם נשיקות ולרצות לגעת בהם חזרה.
זאת הפעם הראשונה שנהנתי מיחסי מין וזה היה מטורף.
לא חשבתי שזה כל כך שונה כשאוהבים, כשהאכפתיות והאהבה הדדיים.

פתאום ההתנהגות הקודמת נראתה רחוקה.
פתאום הבנתי שהם לא התכוונו להפר את ההבטחות שלהם.
הם התכוונו למה שהם אמרו.
הם נתנו לי לישון על הבטן בסוף כשאמרתי שקצת כואב ולא נוח לי.
הם היו אכפתיים כל כך שזה גרם לדאגות שלי להתכלות.
רציתי להיות איתם עכשיו אפילו יותר.

ובבוקר כשקמתי וראיתי שאנזו שכוב לימיני, נשענתי אליו ונהנתי מהחום שלו, אוהב את ההרגשה.
הוא לא אמר כלום ובמקום פשוט ליטף את גבי ברוגע וצפה בטלויזיה.

קאי נכנס קצת מאוחר יותר וחייך אליי, מניח נשיקה על לחיי ונשכב מצידי השמאלי.
פתאום הם נראו רחוקים מידי.
הגעגועים והחיבה התפרצו ונראו כמו נהר גועש שלא התכוון להפסיק לזרום.
״אני רוצה חיבוקים״ אמרתי כמו ילד קטן, מרוויח מהם צחקוקים קטנים וחיבוקיי דוב.
הם הרעיפו עליי נשיקות שגרמו לי מהרגיש אהוב.
״ יש לך ריח טוב״ קאי לחש לאוזני.
חייכתי אליו.
״תודה״ לחשתי בקול קטן, עדיין בחיוך.
״כמה טוב לראות אותך מחייך״ אנזו לא הפסיק לנשק את הלחיים שלי.
ואני נתתי לו, אוהב את תשומת הלב.

פתאום זה הרגיש נעים ולא חונק.
אוהב ולא נקמני.
חמים ולא מלא בתשוקה רעילה.
אהבתי את האווירה ביננו עכשיו.

״אני אוהב אתכם״ אני מודה בחיוך קטן, צופה בהם מסיטים את מבטם אליי בסנכרון, תווי פניהם נמסים לאור הווידוי שלי.
״סוף סוף החלטת להאמין בנו?״ אנזו מחייך אליי ומעביר יד בשיערי.
אני מהנהן.
״יופי, אנחנו לא נאכזב אותך״ קאי מדבר מאחורי, מושך אותי אליו- גבי נצמד לחזו החם וידיו נכרכות סביב הגוף שלי.
אני נשען לתוכו, נותן לו לחבק אותי חזק ולא מתנגד בכלל כשאנזו מצטרף ומציע שנחזור לישון.

אני נרדם בשלווה מפתיעה.
וזאת אחת מהשינות הכי טובות שהיו לי בשנים האחרונות.

אני כול כך עייף שאני ישן עד הבוקר שאחריי ומתעורר ב08:00.
הם לא איתי במיטה, אז אני יוצא החוצה ופוגש אותם במטבח.

הם שניהם אוכלים על השולחן ומדברים, אז אני פשוט מכין קערת קורנפלקס ומצטרף.
״בוקר טוב״ אנזו מושך את פניו אליו, מניח נשיקה ארוכה על לחיי ואני צוחק.
קאי עושה את אותו הדבר, ואנחנו אוכלים בשקט נינוח.

״בוא איתנו לטירה היום״ אנזו מבקש במבט זהיר, בוחן את הבעות פניי.
אני חושב לרגע, מנסה לשקול לחיוב.
לוקחים לי כמה רגעים לפני שאני מהנהן.
״אני אראה את ההורים שלכם?״ אני שואל בזמן שמבטי עובר ושב בין שניהם.
״אתה רוצה לראות אותם?״ קאי מביט בי בבלבול.
״לא ממש אכפת לי, רק רציתי להיות מוכן מנטלית״ אני ממלמל והם פולטים גיחוכים קטנים.
״זה בסדר, אנחנו נדאג שלא יציקו לך״ קאי מלטף את ראשי בחיבה, מחייך אליי את החיוך היפה שלו.
אני מחזיר חיוך, מופתע כשהוא קם ומחבק אותי, סנטרו נח על ראשי ואני למרות זאת מנסה להביט למעלה.
״מה יש?״אני שואל והוא מניד בראשו.
״ רק שמח שאתה מתחיל לסמוך עלינו, התחלתי להתייאש שלעולם לא תקבל אותנו״ הוא מנשק את קודקוד ראשי.
אני מחייך חיוך קטן.
״אני מקווה שאני עושה את הדבר הנכון״ אני מחייך אליהם.

—————-

הפרק האחרון יתפרסם היום או מחר-
תלוי בכמות התגובות וההצבעות שלכן.

אני לא אגדיר שום דבר , רק אחכה ואראה את התגובות שלכן-
לפי זה אחליט מתי אעלה ואולי אפילו אמתח אתכן עד הסופש.

מי יודע?🤷🏻‍♀️