״when love hurts..baby.. yeah, that's how you know it's real.."

JOJO

——————————

״מה אתם עושים פה?״ אני משתדל לא להביט בהם, אפילו אם אני רוצה,
אפילו אם מעיק עלי לדעת שהם פה ואני לא יכול להסתכל...
אני חייב.
״אתה מתחמק מאיתנו״ אנזו מדבר ברוגע, אני יכול להרגיש אותו מביט בי בעיניים בוחנות,
״ואתה קר אלינו יותר מבדרך כלל״ קאי משלים, מתקרב אלי ומניח את ידו על כתפי.
״אתה כועס עלי?טעיתי אותו יום?״ הטון שלו רך,מנחם..
הם גורמים לי להרגיש בנוח.
יותר מידי בנוח.
״אני לא יכול לעשות את זה..״ אני אומר בטון נואש.
״אני לא יכול לעבור את זה שוב״ אני מסביר לחזה שלו, לא מסוגל להרים מבט, מכה את החזה שלו וצופה בגוף שלו נהדף אחורה רק מעט.
״על מה אתה מדבר? מה קורה?
אם לא תסביר לנו..לא נוכל לעזור״ אנזו מתקדם אליי אבל אני לוקח צעדים אחורה.
משלב ידיים ומשפיל מבט.
״לוק..מה קורה? אתה מתחיל להפחיד אותי״ קאי אוחז בכתף שלי ואני מכה את היד שלו בכעס ממני,מתרחק עוד.
״אני.. אני..״ אני לא מסוגל להתוודות שאני שוב מתחיל לפתח אליהם רגשות.. אני רוצה לקבור את עצמי.
זה יהיה עדיף.
״אני התחלתי להרגיש את היעוד שוב״ קשר המיועדים שלנו היה הרבה יותר חזק אחרי שהם קיבלו אותי.
הרגשתי את זה עוד אז.. ידעתי שהיו להם רגשות רק ככה.. אבל בשלב מוקדם מאוד הדחקתי את זה והתעלמתי.
התחלתי להאמין שזה שקר.
ועכשיו..
מה עכשיו?
המשיכה נהיית חזקה מיום ליום ואני לא יודע איך להתמודד איתה.
״לוקי..״ אנזו מנסה לשים יד על הלחי שלי ואני מסיט את פניי, לא מביט בהם עדיין, מתרחק עוד אחורה.
״אתם לא תעבדו עליי הפעם, אני לא קונה את זה. זה לא משנה״ אני מתעקש להיאחז בשאריות של החתחושות שאני מכיר הכי טוב..
האומללות והפחד, העצב והריקנות חוסר הביטחון וחוסר האמונה שהפכו להיות אזור הנוחות שלי.
הכל מתחיל להתמוגג..
אבל אני לא מוכן לשחרר.
״אנחנו נהיה טובים אליך, אנחנו נאהב אותך כמו שמגיע לך.. אנחנו לא נאכזב אותך שוב..״קאי מדבר ברוגע שגורם ללב שלי לפעום.
אני נועל את הלסת שלי בכאב, לא מוכן לקבל את הרגשות שלי.
״אתם לא יודעים לעמוד בהבטחות שלכם״ אני קובע,
״אני לא מוכן להיות שוב שפן נסיונות של רעיונות מעוותים באנשים שלא שמים עלי זין.
אני לא הולך לעשות את זה״ אני מניד בראשי.

זה הכל הצגה.
זאתבסך הכל הצגה לוק.. אל תיפול לבור הזה.
הם לא מי שאתה מצפה מהם שיהיו..
לעולם לא.

אני מנסה לחזור על המילים שוב ושוב במוחי,
מנסה לשכנע את עצמי אבל לשווא.
זה גורם לי לפול על הברכיים בדמעות-
הכול נראה אחרת.. הביטחון שהיה לי ברגשות שלי עכשיו התנפץ.
״תשחררו אותי, בבקשה״ אני מרכין ראש,
״לוק..תק..״ אנזו מנסה לעזור לי לקום אני אני דוחף אותו, מה שגם קוטע את דבריו.
״לקחתם לי הכול, למה אתם גורמים לי להרגיש ככה עכשיו?
למה דווקא אתם?
למה אני?״ אני מתפרץ בכעס, מבולבל ומפוחד, לא מבין איך לקבל את הרגשות האלה..
שכחתי איך להתאהב, שכחתי איך להתמודד עם רגשות חיוביים.
שכחתי איך זה לאהוב בלי פחד...
מה אני עושה עם עצמי?