"You must think that I'm stupid
You must think that I'm a fool
You must think that I'm new to this
But I have seen this all before..."
-SS

————————-

הייתי בעיר יחד עם האחים, מסתובב בחוסר רצון בזמן שהם מנסים לרומם את מצב רוחי.
אבל כלום לא עזר להם, הייתי יותר מידי מרוחק וכועס בשביל להתמודד איתם.
קמתי עם תחושת בטן לא טובה והיום עבר לי במתח.
כל דבר פעוט הוציא אותי מאיזון- עיצבן אותי והטריד אותי עד שזה היה כבר בלתי נסבל.
״מה לא בסדר?״ קאי ואנזו הבינו מהר שמה שהוא לא בסדר,
בגלל זה הם הוציאו אותי מהבית לבנתיים.
״לא יודע, בואו נחזור״ הסתובבתי והתחלתי ללכת, הולך את הדרך חזרה לרכב- שלא מצאתי במקום האחרון בו הוא חנה.
הסתובבתי וראיתי שהם אפילו לא עקבו אחרי- או פשוט לא הצליחו להישאר בקצב,
וכשהסתובבתי חזרה עם הפנים לחניה,
ראיתי את ההורים שלי מביטים בי בזמן שהם מתקרבים.
הבטן שלי ירדה לתחתונים, במיוחד כי מאחור קלטתי מאוחר את אחי- וידעתי שזאת הולכת להיות השפלה.
בסוף הם נעמדו מולי ואני השפלתי ראש בפחד, מתאבן.
״אז הצלחת לזרוק אתנו לגמרי,הא? לא נהיה בחתונה שלך, הא?״ אמא שלי אמרה בכעס.
״מי שגידל אותך כל השנים האלו לא נחשב מבחינתך בן אדם ראוי, הא?״ היא צורחת.
אני מזלזל בליבי, חושב שזה מצחיק כי אף פעם לא היה לה באמת אכפת ממילא.
״איך הצלחת להסיט אותם נגדנו? איך הצלחת לרמות את כולם? חתיכת ילד ממזר ובוגדני,אדיוט אחד״ היא נותנת לי מכה קלה בראש ואני מתכווץ.
״מה?״ היא מביטה בבעלה.
״רק לי זה מפריע?״ היא צועקת והוא מחזיר לה מבט אדיש.
״אני ההורה שלא הולך להעמיד פנים שאכפת לו כי הוא תאב בצע״ הוא אומר לה נחרצות, עובר אותי כשכתפו מכה בשלי בלי מילה נוספת.
זה כואב.. מאוד כואב..
זה משפיל.. אבל זה לא משנה מה אגיד- כי הם תמיד יראו אותי באור כזה שגוי.
״ראית מה עשית לאבא?״ אחי דוחף אותי מכתפי.
״לא פלא שאמא ואבא לא אוהבים אותך, כישלון שכמוך, ילד דוחה״ הוא אומר בטון מזלזל.
״מה? עכשיו אין לך מה להגיד? היית גיבור להוציא אותנו מהרשימה, לא?״ אמא שלי אומרת בכעס.
״אני לא זה ש..״ עוד לפני שאני מספיק להמשיך אני מקבל סטירה כואבת לפרצוף, מתכווץ בבושה, משתתק.
״שקט! ילד זוהמה״ הוא צועקת
״שקט״ היא מרימה שוב את ידה ואני מתכווץ ומחכה להנחתה- אבל אז מושכים אותי אחורה ואני פוקח עיניים בבהלה ומבין שקאי מחזיק אותי בחיבוק בזמן שאנזו תופס לאמא את היד בחוזקה.
״אנחנו הוצאנו את התועבה שאת מהרשימה.
אותך, את הבן חסר המודעות שלך ואת הבעל קר הלב שלך.
ואם עוד פעם אחת תחשבי שוב להתקרב אליו, אני אדאג שכולכם תנעלו בצינוק ולא תצאו משם למשך חייכם העלובים״ אנזו מאיים בכעס, מסיט את ידה באגרסביות.
״אל תחשבי אפילו על להסתכל עליו שוב, את לא ראויה לכבוד הזה״ הוא מסתובב אלי ולקאי והם מובילים אותי רחוק מהם.
אבל הם נותנים לי לעמוד כדי לחכות איתם מהר מידי, ואני נופל על התחת כמו ילד בן שנה במיידי.
״לוק?״ קאי שואל בדאגה.
אני בוהה לכמה רגעים ארוכים בהלם ברצפה ואז דמעות עולות וחונקות אותי.
הכול מתפרץ ממני ואני לא מצליח לשלוט יותר בכל הכאב הזה.
אני בוכה בכי מר, וקאי ואנזו מתיישבים על הבירכיים ומתחילים לערסל אותי בינהם,
מלטפים ומנחמים אותי ללא מילים.
הפעם, אני בוחר להאחז בהם, תופס בג׳קט של קאי שמחזיק בפלג הגוף העליון שלי ובוכה לתוך החולצה שלו, מותש מכל ההתנהלות..
עייף מלחיות תחת הסבל הזה..