" everything I see -is standing right in front of me ,
I know that we can be alright, alright .. through the ups and downs ,baby Imma stick around...."

DL

—————————————————

״איך אתה מרגיש?״ רק יומיים אחרי ישבנו סביב שולחן כי הם החליטו שצריך לדבר על זה
״חרא״ אין לי כוח לכלום
הם מביטים זה בזה לרגע.
״איך היתה השיחה?״ קאי מדבר
״אני שונא לדבר״ אני לוחש
״אנחנו יודעים״ אנזו מהנהן בהבנה.
״אפשר לא לדבר עכשיו? אני עייף מכול ההתנהלות הזאת״ אני מודה
״תנו לי הפסקה מכל זה.
אני כעוס, הלב שלי שבור.. אני צריך זמן לעצמי.
אז תעשו לי טובה ותתרחקו קצת״ אני לא רוצה לראות אף אחד
״לא יקרה״ אנזו עונה בתסכול כמעט
״אם אתה מתוסכל או כועס או כל דבר אחר.. פשוט תוציא את זה עלינו, אבל אל תבקש מאיתנו להעלם ולתהות מה איתך במשך הזמן הזה״ הוא נאנח
״אני מבין, התייחסנו אליך כמו חרא ואנחנו מצטערים״ הוא מביט בי בכאב
״הייתי נותן לך את הנשמה שלי אם הייתי יכול- כל דבר שיגרום לך להיות קצת פחות עצוב..
אני מתגעגע לחיוך שלך- גם אם הוא היה שם רק כשלא היינו בתמונה- הוא עדין היה הדבר הכי יפה בעולם ואנחנו נמשיך להתעקש להישאר איתך עד שתבין שאנחנו פה בשבילך״הוא מבהיר לי.
״אני לא רוצה להכיל אותכם שוב. אתם לא מבינים?״ אני צועק
״אני לא רוצה להבין אותכם או לשמוע אותכם מה לא ברור?״ נשבר לי
״תפסיקו״ אני הופך לשקט
״זה לא יעזור, אני חיה פצועה, אני אדם שערערתם לו את כל יסוד הקיום שלו.
הרסתם אותי.. זה לא מספיק לכם?״ אני נושם עמוק
״לא רוצה שתתקנו אותי. לא מוכן שבשביל יעוד שלא שמתם עליו זין תחילה אני אוותר ואתפשר ואנסה״ אני מתעקש
״לא יקרה. כלום לא יקרה בינינו״ אני קובע
״די, מספיק.. עשיתם מספיק״ אני קם ורוצה לעזוב
״תוציא את הכול״ קאי מבקש בהיסוס
״קדימה לוק, תוציא את זה״ הוא מבקש בשקט
״להוציא מה? עשיתם מה שהוא שלא הייתם מודעים לו? אתם יודעים איך כל אדם נורמטיבי היה חושב לגבי ההתנהגות הזאת״ אני באמת מאסתי בהם
״בבקשה תפסיקו.
תפסיקו לחזור, תפסיקו לדבר אליי, תפסיקו. פשוט תפסיקו.
אל תשתנו למען האפס המאופס שאני ותשחררו.
אתם חונקים אותי, אתם מגעילים אותי, אני באמת לא יכול יותר עם כל ההתנהלות הזאת״ אני מודה.
״ אני לא יכול להמשיך לדבר איתכם כל הזמן, אני גם לא מעוניין בזה״ אני משפיל את ראשי
״קלקלתם את כל מה שהיה בי עוד בסדר,החיים האלה שלי פשוט מיותרים.
נמאס לי להקיז דם כדי לנסות להכיל אנשים ולעזור. נמאס לי להיות הדחוי. נמאס לי להיות הקטן. נמאס לי מהכל.
פשוט עייפתי מהכול ואני מבקש..״ אני עוצר לרגע את שטף הדיבור
״תרפו״ אני לוחש כמעט בבכי, רואה שהם מביטים במבטים מוזרים.
״לא״ הם נשארים עקשניים
״למה?״ אני צועק בתסכול, מתחיל לבכות
״כי אכפת לנו.. ועכשיו אנחנו יודעים איך להראות לך את זה ואנחנו נשתדל.. אנחנו נשתדל עד שזה יצליח.
אנחנו לא נוותר עלייך..״ אני פשוט מסובב את הגב ובא ללכת כשאנזו מסובב אותי חזרה
״אנחנו לא נוותר עלייך, אתה שומע?״ הוא מחזיק בפניי ומביט לתוך עיניי ברצינות
״לא עברת את כל זה כדי להמשיך לסבול.
אנחנו נשתפר ואנחנו נהיה מה שנדרש להיות כדי להחזיר לך את החיוך הזה ויהי מה.
אתה יכול להמשיך להתנגד, יש לך את כל הזכויות שבעולם.
אבל אני וקאי לא הולכים להרפות״ הוא מניח את מצחו על שלי
״אתה כל כך יקר.. אתה אפילו לא יודע..
אתה כל כך טוב.. ואתה פשוט לא מבין כמה..
אתה לא הרוס.
אתה כל מה שאי פעם רצינו ולא ידענו שרצינו״ אנזו מלטף את ראשי, מושך אותי לחיבוק
״ואתה תלמד להבין שאתה שווה יותר מעוד אלף בחורים שיהיו לאנושי הזה, ויותר מכל אדם על פני הכדור הזה״ הוא מוחץ אותי.
״אתה תלמד לאהוב את עצמך מחדש בדיוק כמו שאנחנו אוהבים אותך״ הוא מלטף את גבי.