"Love will remember.."
-SG

—————————

״מה אתם רוצים?״ נורי שואלת אותם
״להשלים, לעזור לו לצאת מהמקום האפל שהכנסנו אותו אליו, להיות בני זוג טובים, שהוא יוכל להרגיש איתנו בנוח ואהוב״ אנזו מדבר בשקט.
״לא הייתם רוצים שהוא יאהב אתכם?״ היא שואלת בזמן שהיא כותבת
״אני לא חושב שיש לנו את הזכות לבקש ממנו דברים בשלב הזה״ קאי אומר בכנות
״יפה אמרת״ נורי אומרת בנחת
״לוק, איך היית רוצה שיתייחסו אליך בני הזוג שלך?״ היא שואלת בלי להסתכל עלי שוב-
״אה..״ אני לא מרגיש בנוח
״קח את הזמן״ היא אומרת בנינוחות
״זה טיפשי״ אני ממלמל
״זה חשוב כרגע יותר מכל דבר אחר״ היא אומרת בעקשנות.
אני מהסס לרגע
״אני אוהב עדינות, התחשבות,הקשבה..״ אני ממלמל
״אני אוהב כששמים לב לפרטים הקטנים שנראים חסרי משמעות״ אני ממלמל
״אני אוהב פרחים ולבבות..״ אני ממלמל בבושה
״אני יודע שזה מטומטם, אבל אני מניח שזה בגלל שיש לי חסך מהמשפחה״ אני לוחש
״ספר לי עליהם״ היא מבקשת ואני נעצר
״אה..״ אין מה להתבייש בזה.. נכון? הם כבר יודעים..
״יש לי אבא אמא ואח..
אני ואח שלי מעולם לא חלקנו קשר חם במיוחד, אבא שלי היה מכה ואמא שלי אהבה להעליב אותי..״ אני מתכוון להמשיך לפני שאנזו קוטע אותי בנשימה חדה.
״מכה?״ הוא נראה מופתע
״אמרתם שאתם יודעים הכול..״ מלמלתי בבלבול
״הכל על מה שקרה ביום שעזבת״ הוא נועץ בי מבט בזמן שאני ממצמץ, רוצה לתת לעצמי מכות מרוב טמטום.
״תרגעו בבקשה, באו נחזור לדיאלוג״ נורי מאפסת את כולנו, ואני מהסס אם כדאי לי לדבר.
״הם היו בריונים כי הייתי קצת נשי כילד.. זה הכל״ אני נסגר, מעדיף לא להרחיב.
״ואתה מאמין שבגלל היחס של אבא שלך אתה רוצה את ההפך בבן זוג?״ היא מעלה נקודה שלא חשבתי עליה
״יש בזה מה שהוא״ אני ממלמל
״אוקיי״ היא ממלמלת, מביטה בכתוב לפניה ומחייכת לעצמה.
״אני חושבת שהבעיה הכי גדולה בסיפור הזה זה באמת אתם- קאי ואנזו..
לצערי, פעלתם בכול הדרכים הלא נכונות בנסיון לאהוב מי שהוא ואני מאמינה שיש עוד תהליך ארוך לפנינו״ הוא מסתובבת להביט בי
״אבל גם אתה בעייתי לוק״ היא מודה בטון כבד
״ באמת הייתי מעדיפה בסיטואציה כזאת להפיל עליהם את האשמה... אתה לגמרי צודק בכעס שלך ובאופן ההתייחסות שלך אליהם- זה לא הגיע לך, זה באמת לא היה צריך להתחיל או להסתיים ככה״ עיניי פוגשות בעיניה.
״אבל אני חושבת שאתה צריך להוריד קצת את החומות שהרמת- הבנים באמת מנסים להשתפר ולהיות טובים יותר, השאיפה היא שגם אתה תלמד לשחרר מעט כדי שתוכל להיפתח אליהם ותמצאו את עמק השווה״ היא מדברת עם הידיים, מביטה לכיוון שני הצדדים.
״אני צריכה לעבוד עם הבנים הרבה.
אבל ממך אני מבקשת לפתוח את הלב.
זה יהיה קשה, זה לא מה שרצית.. אבל כרגע, הם משתדלים והשאיפה היא באמת, לגרום לשני הצדדים לרצות להיות זה עם זה״ היא מסבירה לי.
״תוכל לעזור בקידום התהליך?״ היא מחכה לתשובתי
אני שותק, רוצה לבכות
״אני לא יודע״ לא רוצה לסיים איתם
״אני יודעת שזה קשה לוק, זה בסדר, אתה יכול ללכת עכשיו״ היא אומרת בשלווה ואני קם מייד ועוזב את החדר לחדר השינה, נועל את עצמי ונשכב על המיטה בחוסר רצון להתקיים.