"tried so hard and got so far
But in the end, it doesn't even matter
I had to fall to lose it all
But in the end, it doesn't even matter.."
LP

—————————————

לשתול צמחים היה נחמד.
הגינה הקטנה שיצרנו הייתה מאוד מתוקה וזה היה נחמד ובייתי יותר ככה.
״למה שלא נאמץ כלב או חתול? אתה לבד פה״ אנזו מתיישב ליידי בזמן שאני מיישר את האדמה סביב הצמח.
אני נעצר למשמע המילים שלו, מביט בו כמו אידיוט.
שוב הדאגה הזאת לפרטים הקטנים תופסת אותי לא מוכן.
אני מהנהן, הגרון שלי חנוק מרוב בלבול ואני חוזר להתעסק בצמח.
״אתה מזיע״ קאי מפתיע אותי מצידי השני,
״כן, אתה נראה מותש״ אנזו בוחן אותי לרגע.
״תעלה לנוח, אנחנו נסיים פה וננקה אחר כך״ הוא שולח יד לעברי לרגע ואז נעצר, מחזיר אותה חזרה לברכו ומכה עליה, כאילו מנקה אותה במכנסו.
אני לא יודע איך להכיל את ההבנה הפתאומית שלהם.. אני באמת לא הייתי מוכן לשינוי כזה..
הם משתדלים לא לגעת בי, הם נחמדים, הם דואגים.. זה כל כך מוזר.. כל כך... כל כך לא הם.
״תפסיקו״ אני נאנק.
הם מביטים בי בשאלה, לא מבינים מאיפה בא ולמה.
״תפסיקו להתנהג שונה, זה לא אתם״ אני מבולבל ומבוהל.
״אל תשתנו בשבילי, אני לא רוצה את זה״ אני קם על סף דמעות, מרגיש שהכול בפנים מבולגן.
״לוקי.. זה עדיין אנחנו.. אנחנו רק מנסים ל..״ אני קוטע את קאי
״לא, אני לא מסוגל״ אני מרגיש שאני הולך להקיא אם אמשיך להסתכל עליהם.
אני פשוט בורח למעלה.
אני מפחד- במהירות שהם עכשיו עדינים הם יכולים לחזור להיות מפלצות דוחות וחסרות רגישות.
אני לא רוצה אותם, אני לא בוטח בהם.
שיצאו לי מהחיים.
״ לוק, תצא כדי שנוכל לדבר״ קאי מבקש, דופק בדלת ואני מניד בראשי מהצד השני שלה, מבוהל.
״לא״ אני קובע.
״אנחנו רק מנסים להיות טובים יותר..״ הוא מדבר בשקט ואני תופס את ראשי בין שתי ידי.
״אף אחד לא משתנה בכזאת מהירות, אף אחד לא באמת משתנה״ אני אומר בסבל.
״אנחנו כן משתנים לוק. אנחנו מתאמצים בכל הכוח להשאיר את האישיות המכוערת שלנו מאחור.
היינו גאוותניים ואגוצנטרים ואהבנו את עצמנו יותר מאותך.. עכשיו זה כבר לא ככה,אנחנו באמת פשוט אוהבים אותך ורוצים להיות הכי טובים בעבורך.
אנחנו רוצים שתבחר בנו.. אז בבקשה אל תזלזל במאמצים שלנו- אנחנו משקיעים את כל מה שיש לנו בניסיון להגיע אליך״ הוא נשמע מתוסכל, מתחנן, עייף..
אני לא יודע איך להכיל את זה.. אני נשבע.
״קאי, בוא נלך.. הספיק לו להיום״ אני שומע את אנזו אומר ברוגע,
והם באמת משחררים, הם הולכים.
ואני נשאר בהלם.
זה פשוט ביזארי.. אידיוטי ולא אמין.
הם חסרי רגישות- לא יכול להיות שאכפת להם ממני.
לא יכול להיות שאני חשוב.
אני לא חשוב ובטח שלא להם.
זה לא אפשרי, זה חסר היגיון.
אני מסרב להאמין.