"so when you walk out that door...dont you come back no more..."
-ariana grande

--------------------

"אני,קאי נייטווד,בקרוב האלפא של להקת זאבי הזהב ושל ארץ וודנט, דוחה אותך כמיועד שלי ולא רוצה בך" קאי אומר בחיוך זחוח
"אני,אנזו נייטווד,בקרוב האלפא של להקת זאבי הזהב,ושל ארץ וודנט,דוחה אותך כמיועד שלי ולא רוצה בך" אנזו לא מסתכל עלי אפילו.
וכשהכאב מכה בי מול כולם..אני נשאר לשכב על הרצפה..משותק מכאבים בזמן שכולם מדברים וצוחקים..משאירים אותי לשכב שם ולסבול.
אחרי שהכאבים נחלשים מעט.. אני לוקח את הדברים שלי ומחליט להסתלק מהארץ.
אני יודע שאני לא חייב ללכת..אני רק דחוי מהם ומהטירה..ומהבית...
אבל אני כן יודע שאני מושא ללעג פה..במדינה הזו..אז אני פשוט לוקח את המזוודה שלי ומחליט לעזוב.
משאיר את התמונה שלי עם קאי ואנזו על השידה ויודע שאין כבר טעם להחזיק בה.
אני לא משאיר מכתב..ממילא לאף אחד לא אכפת.
והתמונה תישרף ברגע שימצאו אותה.
אני נזכר במילים של אנזו מוקדם יותר
"ברגע שאתה יוצא מהדלת הזו..אל תחזור לפה לעולם"
וזה מה שהתכוונתי לעשות..
למנוע מכולם לראות את היצור הנחות,הדוחה,המגעיל והאפסי שאני.
מגיעה לי שנאה...הכל מגיע לי..אני יודע.
הייתי מטומטם ,אנוכי,שיפוטי אולי...
זה בסדר.
זה מגיע לי.
וברגע שאני הולך,יוצא מהטירה- אני רץ הביתה,לוקח את הרכב שלי ונוסע רחוק רחוק...מספיק רחוק כדי להקל על כולם.