״I stopped pretending when I understood I don't remember who I was"

—————————————————

יום שני היה יום פשוט מדהים.
יצאתי וטיילתי בעיר, הרחתי את הריח המוכר של התבלינים, הפירות האקזוטיים והקפה שהקיפו אותי מכול עבר.
היה נחמד לצאת קצת ולהעמיד פנים שאני נורמלי..
עד שנזכרתי בשון.
ישבתי באיזה ספסל ברחוב והסתכלתי על אנשים עוברים ושבים, נאנח בעודי חושב מה היה יכול לקרות אילו הייתי פשוט נשאר שם..
זה היה נחמד אם היינו מחזיקים כזוג- אולי אפילו מתחתנים בסוף..
התגעגעתי אליו מאוד..
אהבתי את העדינות שבה התייחס אלי-
והוא תמיד דאג להגיד לי שהוא נהג ככה לא כי הוא חשב שאני חלש- אלה כי הייתי לו יקר ערך.
זה גרם לגרון שלי להתכווץ לרגע בחשש שדמעות יזלגו מעיניי.
כל כך רציתי לחזור למקום הזה.. הוא באמת היה אחד מהאנשים היחידים שהיו חשובים לי..

בכול מקרה, יום שני עבר מהר מידי, וכבר ביום שלישי בבוקר התעוררתי מהרגשה של משקל עלי.
קאי ואנזו ישנו איתי במיטה ותהיתי למה, איך הם הגיעו לפה ומה אני יכול לעשות כדי להתחמק?
עצמתי עיניים, מנסה לחזור לישון- וכששמעתי אותם מתחילים לזוז השתדלתי להסתיר את הפנים במצעים ולהעמיד פנים שאני ישן.
נראה שהם באמת נרדמו- כי הם קמו לאט, לחשו דברים שלא הצלחתי להבין בגלל שראשי היה מכוסה בפוך ואז יצאו מהחדר.
הרגשתי גרוע כשראיתי אותם.. אני לא אשקר, פחדתי מהם, לא אהבתי אותם ובטח שלא רציתי לראות אותם..
אבל שוב.. ידעתי שזה חייב לקרות אם אני רוצה אפילו קצת מהחופש שלי בחזרה.
עמדתי כמעט להירדם חזרה כשהרגשתי יד נחה על שערי.
נבהלתי, מתרומם ישר לישיבה ומסתכל סביב, רואה אותם יושבים על המיטה בלי החולצות שלהם, אז השפלתי מבט, לא מעוניין שיסיקו מסקנות שגויות.
״הבהלתי אותך?״ אנזו מביט בי במעט דאגה ואני מהנהן, מכחכך בגרוני לרגע בעיניים מושפלות ומגרד את עורפי באי נוחות.
״מצטער״ הוא לוחש בהיסוס ואני מהנהן בחוסר עניין.
״איך היה אתמול? אמרו לנו שראו אותך כמעט במשך כל היום בחוץ״ קאי מחליף את הנושא,מחייך אליי
״היה בסדר״ שמרתי על דיסטנס ועינייניות בתשובות שלי, לא רציתי לפתח שיחה איתם.
״אתה רוצה לצאת איתנו היום לאן שהוא?״ אנזו שואל ברכות ואני מניד בראשי, לא רוצה להראות איתם.
״אבל..״ קאי מתחיל להגיד מה שהוא אבל עוצר.
״אז..מה תרצה לעשות?״ הוא אומר במקום.
״לא משנה״ התרגלתי שזה לא משנה לאף אחד מהם, אז זאת התשובה שהכי נוח לי להגיד בנוכחותם.
״אבל זה משנה״אנזו לוחש במעט תסכול.
אני רואה שהם מנסים לסנן אמירות מסויימות בשיא הכוח..
אבל זה רק מרתיע אותי מהם עוד יותר.
הם פשוט לא הטעם שלי, הם לא מה שאני רוצה, הם לעולם לא יהיו בשבילי בני זוג שאוהב או אעריך..
וזה מאוד עצוב לי.. כי אני רוצה שהריקנות בי תשכח..
אבל.. אני פשוט לא אוהב אותם.
הם לא הסגנון שלי ולעולם לא יהיו הבחירה שלי.
״אנחנו מנסים״ אנזו פולט לדממה
״אני רואה״ אני לוחש
שום דבר לא זז לי בפנים מהמאמצים שלהם.. הם פשוט מבזבזים את הזמן.