"105- its the number that comes to my head,when I think of allthe years I wanna be with you..."

-JD

-----------------------------

נ.מ של אנזו

הוא שפשף את העיניים בצורה חמודה עם שתי ידיו,לבוש בסוודר האפור שכל כך אהבתי עליו..
הוא הסתכל סביב ואז מבטו נח על שלי.
"בייב" זה פשוט נפלט..לא יכלתי לשלוט בעצמי לידו..פשוט נמשכתי אליו.
הצטערתי שבזבזתי כל כך הרבה זמן עד שהגעתי למסקנה הזאת..
הוא הסתכל עלי בעיניים עייפות..כל כל עצובות..רציתי פשוט לחבק אותו.
"בוקר טוב מתוק שלי"אני אומר ברכות..לא מאמין שזה בא ממני
"בוקר" הקול שלו מרוחק..זה כל כך מפריע לי..
"אני..רציתי לשאול אם אתה הולך להישאר בחדר במהלך היום"אני ממלמל
"כן" הוא עונה בקרירות
"אוקי" אני מחייך אליו..מנסה למשוך את תשומת ליבו-את עיניו לשלי.
אבל נראה שהוא עושה לי בכוונה..הוא מפחד ממני...
הוא מפחד..
אני נושך שפתיים מכעס..כעס על עצמי.
הייתי צריך להשאיר את האגו בצד.אני פשוט מניאק.
"מה?" הוא שואל,העיניים המקסימות שלו לרגע נפגשות בשלי ואני מספיק לנשום.
"אני אוהב אותך..רק רציתי שתדע שאני אוהב אותך,ואתה חשוב לי..ואני מצטער על כל מה שעשיתי..אני אהיה בן זוג טוב יותר מעכשיו" אני מדבר בטון מתחנן
הוא מהנהן באדישות ומסתכל על הנוף בחוץ בקרירות...וזה מכאיב לי בחזה.
"לוק..בבקשה...אני לא מסוגל לעמוד במבט העצוב שלך..רק תגיד לי מה אתה רוצה..תן לי ולאחי הזדמנות להוכיח לך שאנחנו מסוגלים לתת לך חיים טובים,נישואים טובים,יחסים טובים שלא מקשיב לי.
"אתה רוצה לבטל את החתונה?" אני ממלמל
הוא קופא בצורה שנראת בבירור לעיין.
המבט שלו מפוחד ועיניו מתרוצצות בניסיון לצוד תשובה.
"לא..זה בסדר" הוא נראה מתוח..מפוחד.
"אל תפחד ממני...אני..אני.." אני משתתק,מבטי עצוב ומטר של דמעות מבקש להתפרץ מעיניי.
"אני לא מפחד.." הוא לוחש,מכווץ.
וזה גורם לי לחייך לרגע חיוך עצוב.
אני אוהב אותו...כל כך.
כל כך אוהב אותו שאני לא מסוגל להסתכל לו בעיניים.
הוא טוב מידי בשבילנו..הוא תמים וחכם וכל כך יפה...והוא פשוט...טוב מידי.
הוא סבל אותנו.הוא סבל אותנו בכל מקרה.
ובזמן שהוא נסה להכיל אותנו..אנחנו ניסינו לשנות אותו..להקטין אותו..
היום,כשאנחנו במצב הזה...רק היום אני מבין שהוא היה טוב מידי...ושאנחנו לא עשינו כלום בשביל להראות לו איזה דבר מדהים הוא...