" freedom,freedom- I cant lose"

-Queen B

-------------------------

ביום שאחרי קמתי ואף אחד לא היה סביבי..אף אחד לא העיר אותי וכל היום הייתי לבד בחדר.
לקראת הערב,אנזו נכנס עם מגש אוכל לחדר.
"תאכל" הוא מחייך אלי ברוגע.
אני מהנהן,מתחיל לאכול בשקט .
"אז...איך היה היום?" הוא שואל,מתיישב על המיטה מולי.
"שקט" אני עונה בעייפות
"רזית מידי" הוא משיב בלי קשר ואני מביט רגע על קערת האוכל שלי בבילבול..אני ממצמץ לרגע ואז מסיים לאכול.
"אולי כדאי שתגיד מה אתה אוהב לאכול כדי שנוכל להביא לך "הרמתי את עיניי ,בוהה בו בבלבול.
ממתי הוא שואל אותי דברים כאלה? ממתי אכפת להם מה אני חושב?גם אם זה רק אוכל?
"אין לי מועדפים"אני מחזיר בנימה קרירה,מרוחקת..מונע מעצמי ליפול למלכודת הזו.
"לוק..." הוא נאנח
"קדימה,שתף אותי קצת..היינו עסוקים מידי בעניינים טכנים ששכחנו לדבר איתך..למה שלא תגיד לי מה אתה אוהב?מה הצבע האהוב עליך?האוכל?לא יודע..תתחיל מאיפה שתרצה."הוא מתקרב מעט ,מחייך בסבלנות.
מצחי מתקמט...מה...מה קורה פה?הייתי מקבל כבר אזהרה על דיבור כזה...מה...
"הצבע האהוב עלי הוא אפור" אני ממלמל בבלבול.
"לא שחור?" הוא מרים גבות בהפתעה.
"שחור זה לא צבע" אני ממלמל בעיניים מושפלות.
אנזו צוחק
"והאוכל?" הוא נראה סקרן
"לא יודע" אני עונה במלמול
"אני אוהב מתוקים" אני מסכם בשקט.
"גם אני" אנזו מסתכל עלי במבט מבודר,כאילו אומר "מתוקים כמוך"
וזה מעורר בי מעט בחילה.
"אוקי" אני משפיל מבט בהססנות.
"אנזו,הגיעו עוד כמה תיקים לאיזור שלך,לך לטפל בהם" קאי מופיע בדלת ,מדבר ברצינות.
ואז עיניו נחות עלי ומבטו מתרכך..אני משפיל מבט בפחד.
"היי בייבי" הוא ניגש אלי,מחבק אותי ומנשק את מצחי.
ואני שוב מבולבל.
מה קורה פה?למה הם מתנהגים....כמו..כמו בני זוג נורמלים פתאום?
אני מביט מעלה,פוגש בעיניו של קאי..הם חמות,מלאות בחיבה.
"התגעגעתי אליך מאוד במשך היום" הוא מנשק שוב את מצחי.
אני מקמט את מצחי שלי,שוב..לא מבין מה השתנה.
אנזו קם,מלטף את שיערי ומניח נשיקה על קודקוד ראשי..לא כמו בדרך כלל..שהוא דוחף את הלשון שלו לגרון שלי.
ואני רוצה לבכות מחוסר ודאות.
מה קורה פה?חלמתי את כל מה שקרה?
אני לא מבין...
"בוא נלך לישון בייב..חיכיתי כל היום לחזור ולישון איתך"הוא מוריד את נעליו וחולצתו..לא כמו בדרך כלל..שהוא נשאר רק עם בוקסר או אפילו יושן ערום.
אני מהנהן בבילבולנשכב עם הגב אליו..אבל הוא לא מוותר,הוא מסובב אותי ומצמיד אותי אליו.
"אני יודע שזו הייתה טעות..אנחנו נתקן את זה,אנחנו נראה לך מעכשיו כמה אנחנו באמת אוהבים אותך"הוא מנשק את מצחי ואני מרים אליו מבט מבולבל.
"מה עשיתי?" אני שואל בפחד.
"הבאת לנו רק חוכמה שמחה וטוב לחיים..זה מה" הוא מנשק את שפתי בעדינות
"לך לישון אהוב"הוא מחבק אותי אליו חזק,ואני ממצמץ בחוסר ביטחון..מבולבל מהנעשה..
למה פתאום?