"Just get you ass back home"
-Neon

--------------------------

ישבתי בדיוק עם שון בפארק הקרוב למאפיה.
הייתי לבוש בבגדים הפשוטים שלי ובמעיל שלו.
"התגעגעתי אליך" הוא הושיב אותי עליו בעדינות ונישק את שפתי וסנטרי,יורד לצוואר ומשאיר שם כמה היקים שהוא יודע שאני מתעב.
הכתי אותו
"שון!"אמרתי במבוכה,משפיל את ראשי .
"מה? אנחנו כבר שלושה חודשים ביחד בייב..אני חייב לסמן אותך כשלי " הוא מנניח את המעיל בכתפי הימנית ומנשק את העור החשוף.
אני מצטנף בו בהנאה,נותן לו להניח נשיקות עדינות על כתפי.
כל כך אהבתי את העדינות הזו לעומת הגסות של האחים.
חיבקתי את שון
"אני אוהב את העדינות שלך" אני ממלמל
"באמת בייב?" שון דואל בהתחכמות
אני מגחך ושון נאנח בחיוך.
"כשאני מסתכל עליך..אני רואה מלאך קטן" הוא מחייך
"אני לא יכול שלא להתנהג אליך בעדינות..אני מפחד לפצוע אותך או לעשות לך נזק...אתה כל כך...מושלם" אני ממצמץ בהפתעה.
ולרגע אני מבולבל...
למה הוא...
הוא רציני?
"שנינו יודעים שזה לא נכון אהובי..
אני אוהב אותך" אני מחבק אותו חזק
"אוהב אותו?" הקול של אנזו מקפיץ אותי ואני מתאבן בסוף.
"ברגע הראשון שיש לך...תברח" אני מתחנן לשון בלחש,נעמד ומסתובב אל האחים
"באתם כדי לגייס אותי לעוד משימה?" אני ממלמל
"לא" קאי אומר בהחלטיות
"באנו להחזיר אותך הביתה" הוא קובע
"זה הבית שלי,קאי" אני מחייך חצי חיוך קטן
"היצור העלוב הזה והבניין המתפרק הם בהחלט לא הבית שלך.
אנחנו הבית שלך" אנזו אומר בכעס.
"שון,תתרחק מפה..אני כבר אדבר איתך" אני ממלמל
"תדבר איתו?בטח שתדבר-בחלומות. אתה בא איתנו וזה סופי"אנזו מטיח
"לא" אני קובע
"לא?" קאי נוהם
"לא" אני מניד בראשי
"אין לי מה לחפש אצלכם" אני ממלמל
"אתה צודק,כי כבר מצאת.
אנחנו המיועדים שלך ואתה תקשיב לנו" אנזו גוער
"אתם המיועדים שלי שהרביצו לי,השפילו אותי,שרפו אותי בכל מקום,צילקו אותי,דחו אותי,קיבלו אותי וסימנו אותי רק למען האינטרסים שלהם..." אני לוקח נשימה.
"ולי אין למה לחזור איתכם" אני מסתובב ומסמן לשון לקום..אבל אני נדחף לרצפה,רואה את אנזו נותן אגרוף חזק לשון בפרצוף.
קאי מהצד השני, פשוטו כמשמעו-בועט בפנים שלי..ואני בטוח שהעין הזו הולכת להתנפח שוב.
"אתה חושב שאיזה אנושי יכול לתת לך אושר ואנחנו לא?" קאי בועט בצידי ואני מתגלגל לצד בצעקה,יורק דם ובטוח שמה שהוא נשבר.
נראה ששני האחרים עוצרים להסתכל עלי בהפתעה.
"כן,קאי.
האנושי הזה גרם לי ליותר אושר בשלושת החודשים האלה ממה שאתם נתתם לי בכל מהלך החיים שלי." אני מחייך דרך הכאב.
"והינה ההוכחה.
עד עכשיו הייתי שליו..רגוע..חסר דאגות.
ואז באתם והייתם חייבים להרוס לי" אני יורק דם
"בגדת בנו" אנזו מתקדם אלי
"כאילו שאתם לא עשיתם את אותו הדבר" אני עונה בזלזול.
"במשך שלושת החודשים האלה רחוק מימך..לא הצלחנו להתקרב לשום בן אדם במישור הרומנטי..זה היית רק אתה" אנזו נוהם
אני פולט צחקוק ומנפנף בידי בביטול,בזלזול
"בסדר,קאי..בסדר,אנזו" אני לא מצליח להחזיק יותר..אני מתעלף.