"It gets worse"
-SD
-------------------------

קמתי בשלוש לפנות בוקר כשאני מכוסה בשמיכה על הרצפה.
שני האחים ישנים ערומים נותנים את גבם זה לזה.
אני מכסה את עצמי בשמיכה וממהר לחדר שנתנו לי.
מתקלח ומתלבש.
הסימון היה נורא.
הם היו גסים ואלימים ושנאתי את זה.
כדי שהם לא יראו את פני(בטענה שאני לא מדליק אותם)
הם דחפו את ראשי למזרן עד שכמעט לא הצלחתי לנשום.
הם ידעו שאני בתול...אבל בכל זאת לא עשו לי שום הכנה ולא ניסו להקל עלי.
הם פשוט דחפו את עצמם לתוכי בלי רחמים.
והסימון...הנשיכה אומנם הצילה אותי וגרמה לי לגמור איך שהוא..
אבל הניבים שלהם התחפרו בצווארי כל כך חזק שעד עכשיו כואב לי.
כאילו עושים לי בכוונה ומענישים אותי ...
אני יודע שזה מגיע לי..אני לא מה שהם רצו...
אבל..מי רוצה שיתנהגו אליו ככה? גם אם מגיע לו?
אני נאנח,מנסה להירדם אבל הכל כואב לי..וזה מקשה עלי להירדם עד כדי כך.
אני לא יכול להתהפך,לא יכול לישוןעל הצדדים..כואב לי.
ולישון על הבטן גורם לי להיזכר באיך שהם תפסו אותי בזמן ה....
אני נושם עמוק..מנסה לא להיכנס להתקף חרדה.
הפאלפון שלי מצלצל
"נונה" אני מתיישב על המיטה
"הלו" אני ממלמל
"אתה בסדר לוקי? אוי אלוהים לא הייתי צריכה לתת להם לקחת אותך " היא נשמעת מודאגת למוות.
"אני יהיה בסדר נונה" אני ממלמל
"תבוא ברגע הראשון שיפתחו בפניך את האפשרות הזו" היא מבקשת
"ברור נונה...ברור" אני לוחש
"יופי" היא נושפת
"אני אוהבת אותך לוקי..שמור על עצמך" ה יא מבקשת.גם אני אותך..אני אשמור...אני חייב לנתק נונה" העייפות מתחילה סוף סוף להזדחל....
"בסדר...נדבר" היא מנתקת ואני מניח את ראשי על הכרית..מקווה להירדם.
אני מחייך מהעובדה שלנונה אכפת..ושהיא דואגת כל כך..
וזה עוזר לי להירדם בלי בעיות.
זה עוזר לי להירגע ולדעת שלמי שהוא אכפת...שמי שהוא אוהב אותי...