"no body is going to believe you...they hate you"
-X

~~~~~~~~

"אתם חושבים שהשטן מדבר מהגרון שלי,שהנטיה שלי מהשטן ושאני פשוט לא בסדר בראש..וזה בסדר..אז החלטתי...לעזוב"הקול שלי נשבר.
"עשית את ההחלטה הנכונה,תבוא לקחת את כל החרא שלך מבית הקפה שבפינה הפנימית ברחוב" היא מנתקת.
דמעות עולות בעיני..איך הם יכולים לעשות לי את ? איך אבא יכול?
אני נאנח.
מנקה את הדמעות וקם בכוחות שנשארו לי.
אני נושם עמוק ושם מסכה אדישה על פניו לפני שאני יוצא לדרך.
אני מכין את עצמי בדרך..מנסה להרגיע את הפחד שבמפגש עם אמא שלי..
אבל כשאני מגיע..המזוודה פתוחה ובגדים זרוקים על הרצפה בבאלגן.
אני נושך את שפתי ומסדר הכל במזוודה במהירות..סוגר אותה ומתחיל ללכת.

הכל התחיל ביציאה שלי מהארון..הפסיקו לדבר אלי..להתייחס אלי..לאהוב אותי...אפילו אבא שלי פשוט...פשוט לא הסתכל עלי כבר..נתרע,נגעל..
גם אחי הגדול בן ה20 צודד בהם..הוא צחק איתם עלי..הוא הסית אותם באיזו שהיא דרך ו...טוב..הם זרקו אותי.

הרגליים שלי הובילו אותי לבית של גלינה ושרי..
גלינה הייתה הדודה של אמא שלי..אבל די גידלה אותי בצעירותי..ושרי הייתה הבתשל גלינה...שאיתה פחות התחברתי.
באתי לחבק את גלינה לפני שהתחילו לתקוף אותי...
ובכן..הסיפור הוא שאחי התחיל לצעוק עלי כשניסיתי להראות לו מה שהוא..אז ההורים שלי התעוררו..החלו גם הם לצעוק עלי.
ואז אמא שלי התקרבה אלי..אני נשבע שחשבתי שהיא באה להדביק לי סטירה-אז נתתי לה דחיפה כדי להגן על עצמי...וזה רק ליבה את האש.
אחי ניסה לתקוף אותי..אבא של בלם אותו..וכשאחי נרגע..טוב..אז..שניהם ניחמו את אמא שלי-לא עשיתי שום דבר.לא גידפתי..לא עניתי בכלל.
עמדתי שם בשוק ונשמתי עמוק..ואז החלטתי לצאת מהבית ..זה איך הגעתי למצב הזה.
בקיצור..גורשתי גם מביתה של גלינה..אחרי ששתיהם הוציעו עלי את הזעם ונזפו במעשי..ולמרות שכל ההאשמות היו לא נכונות...פשוט נתתי להם..לא היה לי כוח להילחם באף אחד.
אף אחד לא יקשיב לי ממילא...מי יאמין לי?
ממילא תמיד הייתי זה שהוטחו בו ההאשמות,זה שמנדים אותו,זה שנתפס כמשוגע וחוצפן ולא בסדר בראש.
הייתי רגיל לזה שאנשים דורכים עלי..וזה כל כך כאב עכשיו..שלא היה לי רצון בכלל להתמודד..נתתי להם..
אולי זה הגיע לי.

אני מתיישב על האספלט של המדרכה באמצע הרחוב וחושב..
ואני לא יודע איך חשבתי על קאי ואנזו.