*הפרק האחרון והחביב לספר זה- אזהרה: זוהי פרידה כואבת :(*

"איך הייתה השיחה עם המשפחה שלך?" ליאו מפתיע את נואל כשהוא מופיע בכניסת החדר, סוף השבוע כבר הגיע והמשפחה של ליאו אמורה להגיע בשעות הערב.

נואל וליאו סיכמו שנואל יתקשר להודיע להורים שלו על השינוי שעבר.

"בסדר.." נואל מושך בכתפיו, נעמד ומניח את הפלאפון שלו על השידה בצד המיטה, מתקדם לליאו ומחבק אותו, נאנח.

"הם שאלו מתי זה קרה, איך זה הרגיש ואם אני בסדר.. אמרתי להם שהכול בסדר.." נואל מדבר בטון רגוע, עכשיו מבין על מה ליאו דיבר בקשר לריחות- ליאו הריח לנואל כמו יין, קפה ושוקולד מריר.

ליאו הסביר לנואל שלכול ערפד או אדם שהוא יפגוש יהיה ריח מיוחד.

כשנואל שאל איזה ריח יש לו, ליאו פשוט השתהה ובחר לא לענות לבסוף, אז נואל נאלץ לתחקר אותו כבר כמה ימים, אבל עדיין לא קיבל תשובה.

עכשיו, ליאו חיבק את נואל חזרה, אבל הידיים שלו ירדו למטה לאט ולבסוף אצבעותיו לחצו על הישבן של נואל.

"כבר עשינו את זה היום.." נואל מגלגל את עיניו וליאו מגחך.

"אתה חושב שאני הולך להתעייף מימך אי פעם? מי סופר?" ליאו מחייך, שותל נשיקות על צווארו של נואל שלא ממש מתרשם.

"אתה לא מקבל כלום עד שאתה עונה לי על השאלה" נואל נוזף וליאו צוחק, נאנח ומושך את עצמו אחורה, נשען על הקיר וזרועותיו נכרכות סביב מותניו של נואל, עיניו בוחנות את פניו היפות של הבחור הנמוך יותר בחיוך רך.

"אתה עד כדי כך סקרן?" ליאו מלטף את לחיו של נואל בעדינות, מסרק שיער מפניו עכשיו בחיוך קטן ורך יותר.

נואל מהנהן במבט של תינוק כועס, עיניו נוזפות בליאו שפולט צחקוק ורוכן אל נואל בתגובה, שותל נשיקה על שפתיו.

"בסדר, זערפן שלי" ליאו נאנח.

"אתה מריח כמו..." ליאו מביט בפניו של נואל בעיניים מלאות חום

"המ.. קשה להסביר את זה.." ליאו מסיט פיסת שיער מפניו של נואל.

"כמו ורד בולגרי ומאסק וגרניון.." ליאו מחייך בזמן שהוא מדבר, לגמרי מרוכז בפנים ובריח של נואל.

"ורד בולגרי? המצאת את זה עכשיו?" נואל מקניט וליאו פולט צחקוק.

"לא המצאתי את זה, לאב, זה סוג של ורדים עם עלי כותרת צפופים, קוראים להם גם ורד כרוב בגלל הצורה של העלים שלהם.." ליאו צוחק, באמת חושב שהתמימות של נואל מצחיקה.

נואל מגלגל עיניים בסקפטיות.

"ומה זה גרניון?" נואל מוציא אל ליאו לשון, מדבר בטון מתחכם.

"שם של צמח עם פרחים צבעוניים מאוד.." ליאו מביט במבט בחשדני של נואל בחיוך, עכשיו ידיו מאחורי גבו והוא מביט מטה אל נואל במבט מאוהב, אוהב את הגישה המתוקה שלו, גם אם נואל מנסה להקניט אותו.

"אז אני פשוט מריח כמו צמחים?" נואל מביט בליאו שוב במבט לא מתרשם.

"צמחים שמריחים ממש טוב... ומאסק.." ליאו מתקן בחיוך, מהנהן.

"זה אחד הדברים הכי מאכזבים ששמעתי בעולם.
למה לא גילית לי מלכתחילה וזהו?" נואל מתלונן בפני ליאו.

"זה אולי נשמע לך פשוט, אבל הבושם האהוב עליי הוא מאסק, ככה שמלכתחילה, אז כשנפלת עליי- הייתי מופתע מהגל של הריח שיצא ממך.. יש לך את הריח הכי טוב שאי פעם הגיע לאף שלי.." ליאו מסביר לנואל בסבלנות, מביט בפנים של נואל פתאום משתנות- העיניים שלו משדרות הבנה.

"והפרחים סתם מריחים טוב?" נואל שואל את ליאו, עיניו מלאות סקרנות שממיסה לליאו את הלב.

"אני מכיר ריח של גרניון מהמשתלה של אמא שלי.. היא אוהבת צמחים ומגדלת כל מיני דברים בבית, הגרניון הוא אחד הצמחים האהובים שליה.." ליאו מסביר, מסמן לנואל שיבוא איתו החוצה, אז נואל מביט בליאו מתקדם, עוקב אחריו.

"וורד בולגרי אני מכיר מהנסיעות שלי לחו"ל... הרבה מסעדות אוהבות לשט את השולחנות איתם.. הם מאוד.. אלגנטיים.." ליאו שוקל מילים, באמת מנסה להסביר את מה שהוא מריח וחושב.

"אני הדבר הכי רחוק מאלגנטיות.." נואל מוציא לשון בגועל וליאו צוחק, נעמד מאחורי האי שבמטבח ומחליק לנואל קערה עם פירות חתוכים.

העיניים של נואל נדלקות ישירות.

"תודה רבה!" הוא אומר בעליזות פתאום, לוקח את המזלג שליאו מגיש לו ונועץ אותו בפטל האדום שיושב בקערת הפירות.

בדיוק אז יש דפיקות בדלת, נואל בולע את האוכל בפיו ומביט מטה, מסמיק.

"אני חייב ללכת להתלבש.." הוא עוזב את המזלג על השולחן וממהר, משאיר את ליאו להחניק צחוק מאחוריו ולהתקדם לדלת...

ליאו מצפה למשפחה שלו, אבל במקום זאת מקבל את המשפחה שלו יחד עם כל הנסיכים שעומדים מחוץ לפנטהאוז עם מתנות כאילו זאת חנוכת בית.

ליאו מביט בהורים שלו בשאלה.

"אני הזמנתי אותם, נואל הסכים לי!" מיקה אומרת, נכנסת ראשונה בזמן שכול שאר הנסיכים ממהרים להיכנס אחריה בסקרנות, משאירים את ליאו להחליף מבטים עייפים עם ההורים שלו.

"ניסיתי לקחת לה את הפלאפון אבל היא הספיקה להתקשר לנואל.." אבא של ליאו אומר באנחה וליאו צוחק.

"זה בסדר, אמרתי לנואל שהוא יכול להזמין מי שהוא רוצה, הוא פשוט לא עדכן אותי שכולכם באים..." ליאו מביט למטה, רואה שהוא בלי חולצה.

"תכנסו, אני הולך לשים משהו.." ליאו מחייך להוריו, מעט מובך, ממהר ללכת לחדר שלו ורואה את נואל בדיוק יוצא, לבוש בחליפת טרנינג בצבע ירוק פסטל ומחבק את מיקה.

"ממתי אתם בסטיז?" ליאו מושך למיקה את קצות השיער של הקוקו שלה ומקבל ממנה מכה כואבת לכתף.

נואל רק צוחק מהצד בזמן שלוי נעמד לידו וכורך יד סביב צווארו, מצטרף לנואל וצוחק על הכאב של ליאו.

" השגתי את המספר של נואל דרך הפלאפון שלך כשלא הסתכלת, אנחנו מדברים כבר כמה ימים.." מיקה מוציאה לליאו לשון ונואל מהנהן בחיוך .

"אתה בוגד בי?" ליאו מכווץ את עיניו לכיוון נואל ונואל מהנהן.

"מצטער, אחותך מריחה יותר טוב.." הוא אומר בכנות מזויפת בזמן שמיקה משלבת את זרועה בזרוע שלו.

ליאו ממהר להיכנס ביניהם, מושך את נואל איתו.

"מי זה הקנאי זה?!" לוי קורא וגורם לכול שאר הנסיכים לצחוק- הם כולם מסתובבים ומחטטים, בודקים את המרחב החדש שהיו סקרנים לגביו זמן רב.

ליאו מרים אצבע שלישית ללוי בזמן שהוא מוביל את נואל יחד איתו לחדר שלו, סוגר ונועל את הדלת.

נואל ישר קופץ על המיטה, מביט בליאו ניגש לחדר הארונות שלו.

"למה אני פה?" נואל שואל בצחקוק.

"כדי שאני אוכל לנצל את הדקות האחרונות שלי לבד איתך לפני שהנודניקים האלה יבואו להתנחל פה כמה שיוכלו.." ליאו אומר בזמן שהוא בוחר חולצה ולובש אותה.

"ליאו.. מישהו צריך לארח, זה ממש לא יפה.." נואל צוחק, אבל באמת מרגיש קצת לא נעים.

בדיוק אך יש דפיקה על הדלת.

"מה אתם עושים שם?" הקול של הדסון נשמע מהצד השני.

"אחי, עזוב אותם הם כנראה עושים ילד.." לוקאס נשמע רחוק יותר והפנים של נואל מגיבות מיד בסומק- עולות באש כמעט.

"אמרתי לך.. הם יותר דביקים מדבק שלוש שניות.." ליאו צוחק ונואל נאנח.

"אני ואתה לא צריכים לעשות ילד אם ככה.. יש לנו כבר חמש כאלה.." נואל נשמע כבר מיואש וליאו צוחק צחוק נמוך, מסדר את הקפוצ'ון שלו על עצמו וניגש לנואל, מתכופף אליו במיטה ומיישר אליו מבט, עכשיו הם פנים מול פנים כשליאו מחזיק את עצמו עם ידיו על המיטה משתי צדדיו של נואל.

"אל תמהר כל כך, ברגמוט שלי, עוד שנתיים מהיום אני הולך להציע לך נישואים ואז אל תצפה ממני לוותר לך.." ליאו לוחש אל נואל ומניח נשיקה על מצחו, מתיישר.

"אני גבר, אני לא יכול ללדת, דביל" נואל צוחק וליאו מרים אותו לעמוד, פעם נוספת ואחרונה לוחץ על ישבנו.

"תמיד נוכל לאמץ או למצוא פונדקאית.." ליאו מדבר בביטחון ונואל מביט בו בלגלוג.

"גם ערפדים עושים את זה?" נואל מחייך במבט ספקני וליאו מהנהן.

"כן, אז תתכונן, לאב, אני לא אתן לך לחמוק מזה" ליאו מניח נשיקה על שפתיו של נואל.

"בוא.." ליאו נאנח לבסוף, משלב את אצבעות ידו ביד של נואל.

"בוא נצא לפני שאני אשנה את דעתי.." ליאו מושך את נואל החוצה והם מצטרפים למסיבה שקוראת בחוץ בלעדיהם, מקבלים את האורחים שלהם.

*איך אני ככותבת מרגישה לגבי סיום הסיפור:*

*איך אתן כקוראות מרגישות לגבי סוף הסיפור:*

-----

*נואל וליאו הפרק הזה שמחים ומאושרים בזמן שאנחנו עצובות שאנחנו צריכות להיפרד:*

----

*הקוראות בוכות אך מרוצות אחרי שהן קיבלו את כל מה שרצו בשביל הזוג הזה:*

-----

*אני ככותבת עכשיו לכבוד סוף הסיפור מוסרת:*

נתראה בסיפור הבא;)

היי בנות, אני ממש מודה לכן על הקריאה ובאמת תודה שהייתן פה וקראתן את הסיפור באדיקות!

למשך שלושת השבועות הבאים אני אקח הפסקה מווטפאד מאחר וקורים לי כמה דברים בחיים שאני צריכה לעכל ולא יכולה לפרט.

הסיפור החדש והשני בסדרה של דומיין יעלה אחרי ההפסקה שלי והזמן המדוייק יתעדכן בדף העדכונים.

תודה לכן על שאתן נשארות איתי במהלך השנים ומקווה שאמשיך להישאר פה ולהעניק לכן תוכן גם בעתיד :)