הפרק התעקב עקב זה שראיתי בובות פלאפיות בקניון ודעתי הוסחה ולכן סורי נוט סורי😂😂

נואל מתעורר בחדר המוכר של ליאו, מתיישב על המיטה ומביט מסביב כשהוא קצת מופתע ולא זוכר איך הגיע לשם..

"אוי.. מותק, איך אתה מרגיש?" שרלוט מתיישבת ליד נואל בכיסא ומניחה יד על זרועו.

נואל לא עונה, הוא רק מביט בה בתהייה, לגמרי מבולבל.

"אתה בסדר? אתה נראה חיוור.." שרלוט מניחה יד על ראשו של נואל , מלטפת את שיערו לרגע לפני שהיא בודקת את מצחו כדי לבחון אם יש לו חום.

"אתה זוכר מה קרה?" שרלוט מביטה בנואל בשאלה, מעט מודאגת.

נואל מניד ראש בתשובה.

"כן.. הרופא תיאר לעצמו שהזיכרון שלך יהיה מעורפל קצת.. המכות שקיבלת לראש מהילד ההוא... טומפסון.. הן היו מלאות כוח.. הוא באמת לא תכנן לרחם עליך.." שרלוט נאנחת, מביטה בנואל פתאום נעצר, נראה כאילו הוא נסחף במחשבות שלו.

"אתה נזכר?" שרלוט שואלת בקול רך ונואל מהנהן בבהלה.

"ג'נקינס בסדר?" נואל שואל, הקול שלו צרוד הוא מכחכח בגרונו.

"ישנת יומיים שלמים ובמקום לדאוג לעצמך אתה שואל על החבר שלך?" שרלוט מצחקקת ברכות, עוברת להתיישב עתה ליד נואל במיטה.

"יומיים?" נואל מבולבל, הוא מביט סביב ופתאום שם לב לבד לבן בשדה הראייה שלו, מרים יד ונוגע בו באצבעותיו, מבין מאוחר יותר שזה כנראה חבישה מקומית.

"כן, מותק.. הייתה מחוסר הכרה יומיים מאז שליאו הביא אותך לכאן, היה לך חום גבוה וליאו קרא לרופא בגלל שהדאגת אותו ואותי.
אני וליאו היינו פה איתך מאז שהבאנו אותך ועד עכשיו.. ליאו במטבח, מבשל" שרלוט מעדכנת את נואל שמביט בה בזמן שהוא מעכל את האינפורמציה החדשה, מהנהן לבסוף באיטיות ומשעין את ראשו לאחור, נושף בהקלה מסוימת.

יש לעוד כמה רגעים שקט,
הוא נסחב ונמשך ונואל נכנס לבהייה, לא מרגיש את המתח ששרלוט משדרת, נותן לגוף שלו להרפות מעט, מרגיש בטוח בית הקירות של הבית של ליאו.

"היי.. נואל.." שרלוט מניחה יד על כתפו של נואל שממהר לפגוש במבטה מיד, עיניו שואלות.

שרלוט משפילה לרגע את מבטה לפני שהיא נאנחת.

"אני רוצה להגיד לך שאני ממש מצטערת על אותו יום שהיית אצלנו, מותק.. הייתי מאוד מרושעת וקשה איתך וזה לא הגיע לך.." שרלוט מדברת בכנות, מביטה בנואל בעיניים מלאות חרטה, לבה נחמץ מהמחשבה שהבחור הזה שיושב מולה קיבל ממנה חרא אחרי כל מה שליאו סיפר ששניהם עברו יחד וחוו יחד..

שרלוט הרגישה רע לגבי ההתנהגות שלה, אבל גם הודתה שמגיע לה בפני עצמה..

"זה בסדר, גברתי.. אם הייתי אמא לילד, אני חושב שגם לי היה קשה לקבל כל אחד מהרגע הראשון.." נואל מגחך מהמחשבה, מביט בשרלוט בהבנה והכלה שהיא מופתעת ממנה.

"הייתי צריך את הקריאת השקמה שלך כדי להבין מה אני רוצה.. לקחתי כמה ימים הרחק מליאו והכול הגיע מבחינתי לסגירת מעגל אחרי התקרית עם קקאו..
אני חושב שעד לפני כן, היה לי קשה להעריך או להודות כמה אני באמת אוהב וצריך את ליאו.. אבל עכשיו אני מבין שאני צריך ויכול להיות גלוי לגבי זה.." נואל מחזיק את ידה של שרלוט בידו.

" תודה שהבאת את ליאו לעולם, שרלוט.." נואל מביט בעיניים של שרלוט בכנות, עיניו מחייכות לשלה.

"לפעמים הרגשים הכי מכאיבים הם השיעורים הכי חשובים.. אני יודע שאני נשמע כמו איזה מורה דרך זקן, אבל האמת היא שהשנה הזאת הייתה לי קשה ועמוסה בהמון קשיים ושינויים, ואני שונא שינויים.. הייתי צריך ללמוד לראות הכול באור חדש, לחשוב אחרת, לאמץ גישה אחרת לכל מי שסביבי.. זה קשה.." נואל נפתח לשרלוט בכנות, לא שם לב לעיניה הבורקות שרומזות על דמעות שמנסות לפרוץ את דרכן החוצה.

"אבל ליאו היה מאוד סבלני איתי, הוא הכיל אותי ואת כל הפגמים שלי, הוא גרם לי להרגיש מאוד בטוח ומוגן בפעם הראשונה בחיים שלי והוא גרם לי להבין כמה זה נחמד כשמישהו דואג לי..
אמנם הוא קנה סלון שלם באחת הפעמים כדי להוכיח את הנקודה הזאת אבל אני עדיין מבין את הכוונה שלו.." נואל מקניט ושרלוט מחייכת, גיחוך קטן נפלט מפיה בזמן שכמה דמעות בודדות מוצאות את דרכן החוצה מעיניה והיא ממהרת לנגב אותן מפניה, מחייכת, ליבה מתחמם מהמילים היקרות של נואל.

"גידלת על ליאו להיות בחור באמת טוב.." נואל מודה בכנות ושרלוט מחייכת אליו חיוך עקום לפני שהיא מתייפחת לרגע, מנקה שוב את הדמעות שממהרות לפרוץ מעיניה.

"תודה יקירי, כאמא, טוב לי וחשוב לי לשמוע את זה.." שרלוט מודה, יד אחת מונחת על ליבה בזמן שהשנייה מחזיקה בידו הפצועה של נואל.

"ותודה לך גם.." שרלוט מוסיפה, אגודלה מלטפת את ידו של נואל בעדינות בזמן שהיא מנסה לנקות את דמעותיה בלי לפגוע באיפור העיניים שלה.

"תודה לך על שלא ויתרת עליו למרות שהייתי אליך רעה, תודה שעזרת לו עם עניין המסכה.. תודה שקיבלת אותו ופתחת אליו את הלב.. לא שללת אותו למרות שאני בטוחה שהיו לך את הצרות והבעיות שלך בנוסף לסימון שהבנתי מליאו שהגיע במפתיע ומשום מקום.." שרלוט מדברת בלחש, קולה מלא בהכרת תודה וכנות עמוקה.

"ליאו סיפר לי, לבעלי וגם למיקה אחותו שהוא אירח אותך פה, שישנתם באותה המיטה..
ליאו מעולם לא אהב לחלוק את המרחב הפרטי שלו עם אף אחד לפני כן.. זה היה מדהים לשמוע...
אני רוצה שתזכור שאתה בחור מיוחד נואל.. ולא אני, אנרסון או כל אחד יוכל לקחת את זה ממך...
הילד שלי השתנה בזכותך לטובה.." שרלוט מלטף את ראשו של נואל בזמן שנואל מניד ראש בביטול.

"הוא מעולם לא שקל להוריד את המסכה בפני החברים שלו לפני שבאת, הוא מעולם לא דיבר איתנו על בית הספר לפני כן, הוא מעולם לא ניפתח אלינו אם זה לא היה קשור לענייני הבית עד שהגעת..
הוצאת מליאו צד אחר ואני מודה לך, מתוק שלי.. אני רוצה שתדע שאתה לא פחות מיוחד ממנו ושאני רואה אותך כבן שלי בדיוק כמוהו.." שרלוט מושכת את נואל לחיבוק.

"בזמן שלנו פה בזמן שישנת, ישבנו ודיברנו על החוויות שהיו לכם יחד.. ליאו יכול להביט בכול פינה בפנטהאוז הזה ולהיזכר באיזה רגע שהיה לך ולו.. זה פשוט מקסים..
למדתי גם שהבן שלי מבשל, שאת זה מעולם לא ידעתי לפני כן.... אבל הבנתי שאתה מזמן כבר זכית לאכול ממעשה ידיו ... אתם ממש כמו זוג נשוי..
זה כל מה שהייתי רוצה בשביל הבן שלי.." שרלוט מדברת בלחש, שותלת נשיקה בלחיו של נואל בעדינות.

" איך שניכם נהפכתם לזוג יונים?" הקול של ליאו מפתיע את נואל, שמרים מבט את ליאו בזמן ששרלוט נמשכת אחורה מחיבוקו של נואל ומסתובבת להביט מליאו בעיניים נוצצות.

"אוי.. אמא.. הוא פצוע.. אל תבכי לידו ותכבידי עליו.." ליאו נאנח בייאוש, נשמע מתסוכל.

"זה בסדר, רק ניהלנו שיחה.. תן לה להרגיש חופשיה.." נואל ממהר להגן על שרלוט.

"אני בסדר, אל תדאג.." נואל מאשר לליאו שממהר להתיישב במיטה לידו וליד שרלוט, מחזיק את ידו בחום.

"הראש שלך כואב? היה לך זעזוע מוח קטן מהמכות שחטפת מקקאו.. עלה לך החום והייתה יומיים על אינפוזיה ותרופות מטשטשות.." ליאו מסרק את השיער של נואל לאחור בידו השנייה, מביט בו במעט דאגה, מקווה שהוא באמת בסדר.

"הזווית של הפה שלי קצת לא נוחה והראש שלי קצת כואב, אבל זה נסבל.." נואל מחייך אל ליאו חצי חיוך.

"בואו נלך לאכול אם ככה.. תשב איתנו.." שרלוט קמה וליאו קם אחריה, הם עוזרים לנואל לקום ומלווים אותו בעדינות החוצה, אל שולחן האוכל.

*נואל הפרק:*

----

*שרלוט הפרק:*

----

*הקוראות שבטח בתגובות ילעגו לשרלוט על איך שהיא דיברה לנואל בהתחלה כנגד איך שהיא מדברת אליו עכשיו*