הימים שבאו אחרי היו רגועים ונינוחים- נואל מצא את עצמו יושן באותה המיטה יחד עם ליאו בלי בעיה או חוסר נוחות ולמד להתרגל אליו מהר.
טוב.. המיטה שלו גם עזרה מאוד מאחר והייתה נוחה.. ממש כמו ענן..

נואל הרגיש בה בנוח מידי ורצה להישאר בה לעד בשלב הזה, אבל עכשיו הגיע ערב יום ראשון ומחר בדיוק באותה השעה נואל יהיה חזרה בחדר המעונות שלו... אז הוא כבר עכשיו ארז את הדברים שליאו הביא מהחדר שלו בתיק נסיעות גדול לקראת היום שלמחרת..
"אתה כל כך מתרגש לעזוב אותי?" ליאו נכנס לחדר, נעמד מאחורי נואל בטון מבודר שלמרות שהוא היה די רך, הוא הבהיל את הבחור שישב על הרצפה וסגר את רוכסן התיק.

נואל קם, מכחכח בגרונו ומסדר את חולצתו.

"אני צריך להתחיל לחזור לעניינים, החופש שלי עומד להיגמר" נואל מושך בכתפיו, מביט בליאו ללא הבעה, נונשלנט.

"אם מדברים כבר על חזרה לעניינים.. מתי תשתמש בפלאפון שנתתי לך?" ליאו שואל, צופה בנואל מתיישר מהעמידה הנינוחה שלו לאחת יותר מתוחה.

ליאו יכול להרגיש מיד את אי הנוחות שנואל משדר..
זה מתסכל אותו.

"ליאו.." נואל נאנח, ממצמץ בעייפות ולא יודע מה להגיד.

"מה הבעיה?" ליאו לא מבין למה אחרי כל הזמן הזה ביחד הוא עדיין מרגיש לא בנוח לקבל ממנו דברים.

"אל תסתכל עליי ככה, אני עדיין מחכה שתיקח את הסלון חזרה" נואל נוזף וליאו מגלגל עיניים.

"מה הבעיה בלפנק אותך?" ליאו שואל בתסכול, מביט בנואל מזעיף פנים.

"מפנקים בן אדם בגלידה או סושי, לא בסלון שעולה יותר מהבית שלי!" נואל אומר בזעף, מביט בליאו משלב ידיים.

"אז לפעם הבאה להביא לך אוכל?" ליאו מנסה להתבדח אבל נואל לא צוחק, הוא מעביר יד על פניו בייאוש.

"אני רציני, אתה מבזבז הרבה וזה לא מוצא חן בעיניי" נואל מדבר ברצינות, מביט היישר לעיניו של הבחור שמביט בו בשפתיים שהקצוות שלהן נופלות טיפה מטה בתאטרליות.

"אבל הסלון הזה היה זול, זה כמו לקנות מסטיק בשביל חשבון הבנק שלי" ליאו מדבר בקול מתלונן בניסיון להוכיח את חפותו.

"זה כסף שההורים שלך עובדים קשה עליו. אל תהיה כל כך אדיש לזה" נואל נוזף שוב, לא אוהב את הפינוק הזה שליאו מפגין.

"הכסף שלי הוא כסף שאני עובד עליו. לא קיבלתי דמי כיס מההורים שלי כבר כמה שנים טובות ומותר לי לעשות מה שבא לי איתו" ליאו מוציא לשון לנואל שמביט בו בשאלה.

"מאיפה אתה משיג סכומים כאלה?" נואל מבולבל, הוא רואה את הביטחון והכנות שמפגין ליאו וממש מרגיש אבוד.

"יש לי מניות של המון עסקים, אני משקיע כסף בהמון מקומות ויש לי כמה עסקים שקניתי תחתיי" ליאו מושך בכתפיו, מרגיש קצת גאה בעצמו להשוויץ מול נואל את היכולות שלו.

"אני עדיין לא אוהב את זה שאתה מבזבז כסף. בטח לא עליי. אנחנו לא מכירים שנתיים, אלה אולי כמה חודשים ועדיין אנחנו אפילו לא בנוח לגמרי זה עם זה. אני לא רוצה להרגיש אשם או חייב ואני לא רוצה שבסופו של דבר אולי אפילו אתה תתחרט שהבאת לי משהו.." נואל מדבר במה שנשמע כמו היגיון והבנה עמוקה, אבל כל מה שליאו יכול לשמוע במילים שלו כמו אקו שחוזר חזרה לאוזניו זה כמה שלנואל קשה לסמוך עליו.

נואל לא סומך על ליאו שיישאר בחיים שלו.
הוא לא סומך על ליאו מספיק בשביל להישען עליו.
הוא לא מבין עד כמה ליאו אוהב אותו..

ליאו רק עכשיו מבין שנואל עדיין מפחד להתקרב, למרות שהם עשו צעדים בכיוון אחד של השני..

נואל זהיר בעיניי עצמו, אבל לדעת ליאו, הוא פשוט לא מבין את עומק הרגשות שלו והסימון וכל מה שקורה סביבו..

ליאו נאנח.

"בוא נסכם שמה שכבר קניתי לא יכול לחזור בחזרה.. אוקי? אני לא אוסיף דברים לרשימה, אבל בבקשה, בשביל השקט הנפשי שלי, תשתמש בפלאפון הזה, יש שם את המספר שלי שמור ואני אשמח אם מידי פעם תשלח לי הודעות אם אנחנו לא מתראים..." ליאו מדבר עכשיו בטון מתפשר, מנסה שלא לגרום לנואל להיסגר כלפיו או להרגיש שהוא כופה עליו כל דבר שהוא..

נואל מהסס לרגע, בוחן את פניו של ליאו שנראות רכות ומפייסות.

נואל עוצם לרגע עיניים במחשבה, משפיל לרגע את ראשו לפני שהוא פוקח עיניים ומהנהן לבסוף.

"בסדר, פלאפון, אני אשתמש בו.." נואל מסכים בזמן שהוא נושף אוויר החוצה בעייפות.

"תודה.." ליאו אומר ברכות, מלטף את שיערו של הבחור הנמוך ממנו בחיוך רך ועיניים שנוצצות באהבה.

ליאו מודה לנואל באיזשהו מקום על האדישות שלו.. אם הוא היה מודע לרגשות של ליאו כמו שליאו מודע לרגשות שלו, הוא היה בורח מזמן.

נואל מבולבל וזה נותן לליאו קצת יותר זמן כדי לנסות ולהתקרב אליו...

"הבאתי פאי פקאן ששמרתי מהאוכל היום עם שאר הנסיכים, חשבתי שיהיה נחמד אם נאכל אותו יחד.." ליאו אומר בחיוך קטן, מביט בנואל מהנהן שוב ומחזיר לו חצי חיוך.

"בוא איתי" ליאו מרים יד אל נואל, מופתע שנואל שם את היד שלו שם ונותן לליאו למשוך אותו איתו למטבח..

זאת הפעם הראשונה שהם מחזיקים ידיים.. ליאו לא חשב שנואל ירגיש בנוח, בדרך כלל כשהוא שולח אליו יד, נואל מחווה בראשו לכיוון היציאה ושניהם הולכים זה לצד זה..

נראה שהיום נואל עשה עוד צעד לעבר ליאו...

הם הולכים למטבח ולבסוף מחליטים לקחת את הפאי עם צלחות, סכין ומזלגות קטנים למרפסת ולשבת שם.

נואל חותך את הפאי ומניח חתיכה יפה לכל אחד מהם בצלחת והם יושבים זמן מה בשקט ואוכלים להנאתם את הפאי.

נואל מביט בנוף מעבר למרפסת, על השמיים הכהים וחושב לעצמו שהוא נמצא בסיטואציה מוזרה שמעולם לא חשב שהוא ימצא את עצמו בה..

"לא החזרת לי תשובה.." ליאו אומר בעודו בוהה בנואל, נזכר בשיחה שלהם עם המסכה שלו ועל החשיפה של הפנים שלו לנסיכים..
הוא רצה לתת לנואל קצת ספייס אבל מאחר ומחר הוא מרגיש שהוא די מאבד אותו עם המרחק ששוב ייווצר ביניהם... הוא חייב סיבות לראות אותו וגם רוצה את הנוכחות שלו בסיטואציות כאלה.. הוא זקוק לנואל.

"לגבי מה?" נואל מסובב את מבטו לליאו, נראה מבולבל.

ליאו מרים אצבע וטופח על פניו בקרבת הצלקת, מכניס עוד חתיכה של פאי לפיו בזמן שנואל מתחיל להבין למה ליאו התכוון.

"אה.." נואל מהנהן בהבנה, מהסס לרגע כשעיניו מתרוצצות שוב על הנוף וכנראה מחפשות תשובה במוחו.

"אם הנוכחות שלי תוכל לעזור לך שם, אני לא אוכל לסרב.. אני לא רוצה שתעבור את זה לבד אם זה חשוב לך.." נואל אומר בכנות שגורמת ללב של ליאו להחסיר פעימה שוב.

לעזאזל, הוא כל כך טוב.. הוא כזה מתוק.. נואל כל כך פאקינג מקסים שליאו לא מבין מה הוא עשה כדי שיהיה לו כל כך הרבה מזל...

הוא מבלבל, מפוחד, עסוק בתסכולים והבעיות שלו, לא כל כך בריא פיזית... ועדיין.. עדיין יש לו פינה בלב לדאוג גם לליאו.

הלב של ליאו נחלש רק מהמחשבה על זה..

לעזאזל, הוא לא יכול שלא להתרכך למשמע נואל או למראה שלו...

"תודה, עלה תלתן שלי" ליאו מחייך אל נואל ברכות אין קץ.

נואל מגחך.

"אני לא מביא מזל.." הוא מתבדח עם ליאו.

"המזל הכי גדול שלי בחיים הוא שהגורל הפגיש ביני לבינך" ליאו מחזיר בכנות שגורמת לנואל לפגוש במבט הכנה שלו.

נואל מסמיק.

"אתה אוהב להביך אותי? אני נראה מצחיק כשאני אדום?" נואל מנסה להתבדח שוב מהמבוכה, מפחד מהאווירה האינטימית הזאת שליאו מייצר בקלות כל פעם מחדש.

"אני אוהב להחמיא לך, אתה צריך לדעת כמה משמעותי אתה בעיניי" ליאו עונה בחזרה בחיוך רך ועיניים שממוקדות בפרצוף היפה שמולו.

המבטים שלהם ננעלים ללא מילים ונואל אדום ולא יודע יותר איך להגיב.

"תישאר לצידי, ציפור דרור קטנה, עכשיו כשמצאתי אותך, אל תעלם לי שוב..." ליאו לוחש לנואל בחיוך, שולח את ידו מעל לשולחן ומניח את כף ידו על לחיו הסמוקה של נואל ההמום, מלטף את הלחי שלו באגודלו לאט, מאוהב.

הכנות של ליאו גורמת לכולם:

-------

------

כשאנחנו בפרק 41 ועדיין לא הייתה ללינו נשיקה...

הקוראות: