היושש

החלטתי שכדי שלא יגמר כל כך מהר הסיפור, אנחנו נחזור לפרק אחד בשבוע כי גם לי קשה להיפרד מהסיפור:(

אני יודעת שהרבה מכן לא תאהבו את ההחלטה אבל אני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות מאחר והעלילה בשלב מתקדם ולא בהתחלה שלה.

טנקיו💕

בבוקר שאחריי, נואל התעורר כשהרגיש את ליאו זז לידו.

בהתחלה, היה לו קשה להבין איפה הוא.. אבל לאט לאט, הוא התרגל להכרה והתחיל להבין איפה הוא נמצא, פוקח עיניים ומביט מסביב, פוגש בעיניים של ליאו שמחייך אליו בזמן שהוא מחבק אותו בין זרועותיו, הרגליים שלהם מסורבלים אלה באלה והם נינוחים ומחוממים מתחת לשמיכת הפוך העבה והמשובחת של ליאו.

"בוקר טוב, לוטוס שלי.." ליאו מלטף את אחורי ראשו של נואל, מסדר את השיער שהפך למעט פרוע בזמן השינה, מחייך חיוך קטן ורך למראה העיניים הישנוניות עדיין, משחק באוזנו בין אצבעותיו בזמן שנואל בוהה בתקרה לכמה רגעים ארוכים, כנראה מנסה להתאושש מהשינה.

"איך ישנת?" ליאו שואל בשקט, מנסה שלא להראות החוצה עד כמה הוא מאושר..

"ישנתי טוב.. ואתה?" נואל עונה לבסוף בקול שקט משלו, פוגש בעיניו של ליאו ומביט ברכות שהן משדרות אליו.

"ישנתי טוב גם אני... אתה באמת נוח כמו דובון" ליאו אומר בחיוך, מקניט את נואל שמגלגל עיניים בחיוך קטן ומתיישב על המיטה.

"אתה לא לומד היום?" נואל שואל את ליאו אחרי שהוא שם לב לשעה בשעון שלידו.

"אני כן, אני מתחיל עוד מעט.." ליאו אומר בזעף, מחבק את מותניו של נואל כאילו הוא לא רוצה לעזוב.

"לא בא לי ללכת" ליאו נאנח, אפו נח על הירך של נואל מעל המכנס ושואף את ריחו לאט ועמוק.. ליאו באמת לא רוצה לבזבז את הזמן בלימודים עד שנואל והוא מסתדרים קצת יחד..

"כדאי לך ללכת, ליאו, אל תפספס ימים ככה, זה לא טוב.." נואל טופח על שכמותיו של ליאו לרגע, מהוסס ולא יודע איך להתנהג..
הוא לא אדם חם ונינוח כמו ליאו.. הוא לא יודע איך להתנהל בסיטואציה כזאת והאמת שהוא פשוט מנסה להסתגל למצב בשלב הזה.. הוא באמת לא מבין כל כך מה קורה או מה הוא עושה.. אלה משתדל לזרום עם הסיטואציה ובהתאם לתחושות שלו..

ליאו מרים מבט אל נואל בתגובה, הוא בוחן את פניו לכמה רגעים והם נשארים להביט זה בזה בשקט לכמה דקות.
ליאו ממש לא רוצה לעזוב את נואל, הוא מפחד שנואל יחליט שוב לקום וללכת או שהוא יתעלם ממנו או שישנה את דעתו..
אבל הוא גם לא רוצה להיות דביק מידי בשלב הזה מאחר והוא יכול להרגיש עד כמה נואל לא בנוח עדיין עם כל הסיטואציה הזאת..

ליאו נאנח.

"בסדר בייבי אבוקדו, אם אתה אומר, אני אקשיב.." ליאו אמר ברכות, נושם את הריח של נואל עמוק לריאות שלו שוב לפני שהוא קם והולך להתקלח לקראת הלימודים.

הוא התעורר בערך חצי שעה לפני נואל, אבל נואל עדיין ישן והוא סירב להסתכן בלקום ולהעיר אותו..
אז הוא שכב במיטה וחיבק אותו, מקיף את עצמו בריח שלו, מחמם אותו ומתחמם בזכותו ונהנה מהנוכחות שלו..

הוא גילה שנואל היה הרבה יותר קטן ממה שחשב.. הרי לנואל היו שרירים עדינים בידיים וקווי חיטובים ברורים בגוף, כולם עדינים ומרמזים על כך שנואל עובד על עצמו- הוא היה נראה גברי, חזק וקשוח בדרך כלל.. אבל ברגע שהוא היה בין הזרועות של ליאו, זה גרם לליאו להרגיש שהוא מחזיר ציפור קטנה ושברירית ביד שהוא חייב להגן עליה.. זה היה כל כך שונה מאיך שראה את נואל בהתחלה.. אם כי זה בכלל לא הפריע לו.

אחרי שליאו סיים להתקלח ולהתלבש בחדר האמבטיה, הוא יצא עם שיער רטוב החוצה, משפשף את שיערו עם מגבת בניסיון לייבש אותו.

"אתה תהרוס לעצמך את השיער, תפסיק" נואל אומר מהמיטה- הוא התעסק בפלאפון כששמע רעש שנשמע כמו גירוד אגרסיבי וראה את ליאו מייבש שיער באופן הזה.

"אין לי כוח לייבש את השיער, והכול מטפטף עלי.." ליאו מתלונן, מניח את המגבת לפקודתו של נואל ומתיישב בשולחן שלו לרגע כדי לבחור תכשיטים.
בדרך כלל הוא הלך עם אותו הדבר אבל היום התחשק לו לשנות את הדברים שענד.

הוא שמע את נואל נאנח מאחוריו והסתובב, מופתע לגלות את נואל עומד לידו עכשיו.

"תשב ישר ואל תזוז, אני איישב לך את השיער" נואל אומר בטון רגוע, לוקח את מייבש השיער שעל השולחן ולמדליק אותו, מתחיל לייבש את השיער של ליאו במהירות ועדינות.

ליאו מצידו, לא יכול לעצור את עצמו מלזוז לתוך המגע של נואל בזמן שהוא מסתכל עליו מהמראה מבעד למראה הגדולה שמעל השולחן, רואה כמה הוא מרוכז בשיער ולא מבין אפילו כמה הפעולה הזאת מרטיטה לו את הלב.

גם זאת הייתה פעם ראשונה בשבילו.. אמא שלו מעולם לא הייתה מייבשת לו את השיער, אחת מהמשרתות היו עושות את זה במקום.. ועכשיו שנואל עשה את זה, זה הרגיש שונה, זה היה נעים ולא עוד משהו בשיגרה שלו שהוא היה חייב לעשות..

כשנואל סיים לייבש לו את השיער, הוא סירק אותו ועושים שוב עוד דבר לרשימה של פעמים ראשונות, רק אחרי שהוא מסיים- שם לב לליאו בוהה בו .

"מה?" הוא שואל בתמימות, לא יודע את המשקל של מה שהוא עשה עד עכשיו בל ב של ליאו.

אני חושב שאני מתחיל ממש להתאהב בך..

ליאו חושב לעצמו, יודע שהוא לא יכול להגיד את זה לנואל בקול.

"חשבתי על משהו, אני רוצה שתחשוב על זה.." ליאו אומר ונואל מהנהן, צופה בליאו שולף שעון מהמגירה השולחנית שלו לפני שהוא מסתובב לנואל ומביט למעלה אליו.

"שוט.." נואל אומר, מתיישב על הקצה המיטה ממול לליאו ומחכה שהוא ידבר.

ליאו מהנהן בחיוך קטן.

"חשבתי שיום שני או שלישי תבוא איתי לאכול עם שאר הנסיכים.. אני רוצה להוריד את המסכה אבל אשמח אם תהיה שם לחזק אותי.." ליאו באמת רצה שנואל יהיה לידו בזמן כזה, אבל הוא גם די רצה תירוצים כדי לשמור על נואל בקרבתו, כדי להתקרב לנואל בכלל.

הוא ידע שהוא עדיין בשלב שהוא צריך להמציא תירוצים.

"אה..." נואל לא היה בטוח אם זה מקומו להיות שם.. הוא התלמיד החדש יחסית, העני מהמעמד הנמוך, הבחור שהתגרה בהנרי, הנסיך הרביעי ואז גם ניצח את משחק השפן האדום והצליח לעצבן גם את כל השאר..

"אני לא בטוח שזה רעיון טוב.. הנרי ואני לא בדיוק סידרנו את המצב בינינו ואני מכיר רק את לוי פחות או יותר..." נואל מהוסס, הוא לא יודע אם זה רעיון טוב והוא גם לא רוצה להיכנס לבעיות. הוא עדיין מנסה להתאקלם לבעיות הנוכחיות בחיים שלו, הוא לא צריך עוד בשלב הזה..

"הנרי יתמודד, הוא ילד גדול והוא יודע שאתה איתי.. הוא לא יעבור את הגבול.. אני מבטיח לך שהשאר גרועים כמו לוי.. אולי לוקאס יהיה קצת יותר דומה לי.. אבל אין לך מה לפחד, אתה איתי.." ליאו מבטיח, מחזיק את הידיים של נואל בידיים שלו ומביט למעלה לעיניו של נואל בצפייה.

נואל נאנח, מהסס ולא משוכנע.

"אני אחשוב על זה, תן לי עד סוף היום או משהו.." נואל מבקש וליאו מהנהן.

"מה שתרצה עגבניית שרי, אתה מנהל אותי עכשיו.." ליאו מחייך אל נואל בכנות, חיוך רך, חם ומתוק שנואל מסמיק ממנו..

נואל מושך את ידיו מהידיים של ליאו, קם.

"אני מקווה שיהיה לך היום יותר נחמד, אני נכנס להתקלח גם אני.." הוא מכריז במהירות לפני שהוא חוטף כמה בגדים ונכנס למקלחת, נועל אחריו במבוכה.

"נתראה אחריי הלימודים, במבי" ליאו אומר בקול רם, מחייך לפני שהוא לוקח את התיק שלו ויוצא מהחדר, חוצה את הבית שלו ומגיע לדלת היציאה, יוצא לבניין המינהל כדי להתחיל את הלימודים.

הקוראות כשהן רואות איך ליאו ונואל מתקרבים קצת כל פרק:

ליאו בכל פרק בזמן האחרון:

נואל: *מייבש לליאו את השיער מיוזמתו*
כל קוראת: