המטבח של ליאו:

באותו היום, אחרי שנואל וליאו סיימו את הדרמה שלהם בחדר האוכל ואת הריב הקטן שלהם, הם הלכו ל.. דירה...בית... מה שזה לא יהיה- נואל עדיין לא היה בטוח איזה שם לתת למקום- אבל לכל הדעות, זה לא היה חדר מעונות רגיל.

ליאו הוביל את נואל למבטח הגדול והמרווח שלו, שבמרכזו היה אי עם כיסאות שמצד אחד עמד ועבד מעליו ליאו ומהצד השני ישב נואל וצפה בו מתמקם.

"מה אתה עושה?" נואל שואל בפשטות.

"אמרתי לעוזרות הבית והמשרתים שלא יבואו עד אמצע שבוע הבא ככה שתוכל להרגיש בנוח, עכשיו אני אחראי לבישולים.." ליאו אומר בפשטות משלו, לא מבין עד כמה מה שהוא אומר מפחיד עבור נואל.

כל השינויים האלה שליאו כופה על עצמו, כל הדברים האלה שהוא עושה לנוחות של נואל.. זה גורם לו עוד יותר אי נוחות.. זה רק מדגיש פעם אחר פעם כמה הם שונים בעיניו.

אין ביניהם שום קשר..

"אבל אתה צריך אותם.. זאת הסיבה שהם פה.. לא?" נואל ממלמל, מביט בליאו מוציא קרש חיתוך וסכין.

"אני לא חייב אותם פה, זאת די פריבילגיה ואני יודע את זה, אני יודע גם להסתדר בעצמי ואני מזמן מחשיב בישול לתחביב.." ליאו מושך כתפיים, מתחיל לחתוך מלפפונים ועגבניות שנראים יפים ומבריקים ואפילו הם מפריעים לנואל.

"אה.. אוקיי.." נואל מהנהן, מביט בידיים המיומנות של ליאו חותכות בזריזות מפתיעה את הירקות.

"מה התחביבים שלך?" ליאו שואל בנונשלנטיות בזמן שנואל בוחן את המרחב הגדול והמרווח בסקרנות.

נואל מחזיר את מבטו לליאו למשמע השאלה, תוהה לרגע.
"כשאתה עני כמוני, אין לך ממש אפשרות לתחביבים" נואל מושך כתפיים, מדבר בכנות.

"תחביב זה משהו שצריך זמן, כסף ואפשרות בשבילו.. אין לי את אף אחד מאלה..
הייתי רוצה להגיד שאני אוהב לקרוא כדי להישמע מגניב אבל אני לא באמת אוהב לקרוא או ללמוד.." נואל מדבר בכנות, מביט מסביב ומדבר בטון קליל יחסית למה שהוא אומר, נשמע כמו אחד שהשלים עם המציאות שלו.

"איך זה לחיות עם ההורים שלך? עם אחותך? אני בטוח שהמצב מורכב גם בגלל המצב הכלכלי.." ליאו שואל בזמן שהוא מעביר את הירקות החתוכים לקערה מהודרת בצבע מנטה , דוחף את הכול בעזרת הסכין מקרש החתוך לקערה בזהירות ודיוק.

"הם בסדר.." נואל אומר בטון מלא ויתור.

"אני לא... אוהב אותם... זה יהיה לא כנה אם אגיד שאני כן.. אבל אני מעריך אותם.. אנחנו חיים שנים ביחד באותו בית ועברנו הרבה יחד.." נואל משחק באצבעותיו, נזכר לרגע בריב עם ליאה.

"וליאה.. אני לא רוצה לדבר על ליאה.." נואל ממלמל, טון זועף ופנים שמתקשות עם הגיית השם של אחותו הגדולה.

ליאו שם את הדברים בצד ונשען לכיוונו של נואל, מרפקיו על השולחן כשהוא מביט בנואל פוגש את מבטו.

"ואת מדיסון אתה מכיר מלפני הפנימיה? או את מאט? אולי ג'נקינס? אתם נראים קרובים.." ליאו שואל, חושב על מה הוא יכול להכין בזמן שהוא מקשיב לנואל.

"לא.. אנחנו חברים מהפנימייה.. אנחנו גם לא ממש קרובים" נואל ממלמל, מקשקש באצבעו על השיש ומשאיר את סימני אצבעותיו בזמן שהוא מדבר.
ליאו נעצר למשמע דבריו של נואל, מביט בו במצח מכווץ.

"זה לא נראה ככה.. הם מאוד אוהבים אותך.." ליאו אומר, עכשיו משקיע קצת יותר תשומת לב בנואל ומפסיק לרגע את המחשבות שלו וניקיון האי מהצד שלו.

"אהבה זה לא מספיק" נואל אומר באנחה, מסיט את מבטו כי הוא יודע שלליאו בטוח יהיה איזושהי הבעה על הפנים שהוא לא יאהב.

"אז עם מי אתה מדבר על הבעיות שלך? או על ההצלחות שלך?" ליאו שואל שאלה שקשה מידי לנואל.
הוא כל כך לא רוצה לענות עליה, שהוא פשוט באמת לא עונה.
רק מניד ראש לרגע.

"מה עם ההורים שלך?" נואל מעביר נושא, לגמרי סיים לדבר לכרגע עם ההורים שלו והבעיות שלו.

ליאו מבין את הסימן ובוחר הפעם לוותר.

"הם בסדר, מגוננים מאוד.." ליאו מחייך אל נואל, שמח שהוא לפחות שואל אותו על עצמו.

"יש לי גם אחות גדולה שהיא החברה הכי טובה שלי.... אני מאוד אוהב את ההורים שלי, אבל אחותי, מיקה.. היא בנאדם שהוא השראה בעיניי.." ליאו מחייך אל נואל שמביט בו בסקרנות.

"למה?" נואל שואל, מביט בליאו מחייך כמו ילד קטן.

"כי היא מכסחת אותי מכות תמיד, אבל היא גם האדם שאני יכול לפתוח איתו את הרגשות שלי באופן הכי כנה בעולם בלי לפחד שהם ירמסו או שאולי יתעלמו מהם או כל דבר אחר.. היא יודעת לצחוק ולכעוס ולהאיר לי תמיד ברגעים הנכונים.." ליאו מספר בגאווה.

"היא נשמעת כיפית.." נואל מחייך בכנות, נהנה לשמוע את החוויות של ליאו באופן מוזר.

"כן, ממש כיף איתה.. יש לה אופי מאוד שונה משלי.. אני מאוד אוהב לרצות את המשפחה ולקחתי את האחריות להמשיך את התאגיד.. מיקה מהצד השני, הגיע לגיל 16 ועשתה קעקוע- אמא שלי התעלפה באותו היום כשהיא חזרה ממקעקע והראתה לנו אותו.." ליאו מגחך ונואל שומר על חיוך מבודר.

"מיקה היא משהו אחר לגמרי.. היא מאוד.. אה.. איך אני אסביר את זה בעדינות?
היא מאוד ישירה עם המילים שלה ולא דופקת חשבון לאף אחד- היא אומנם ניראת לכולם במבט ראשון כמו אדם שקט ורגוע אבל אחרי שהיא קוראת את החדר בשלמות, היא מתחילה לירות חצים ואף אחד לא מוכן לזה אף פעם..." ליאו צוחק.

"זה היה מסוכן מידי לקחת אותה לתפקיד בכיר בתאגיד... או יותר מזה, לנהל..
אבא שלי ואמא שלי רבו על זה המון..
אמא שלי מאוד רצתה שהבת שלה תהיה ראש התאגיד גם כביטוי לפמיניסטיות, ולמרות שאבא שלי מאוד רצה לרצות את אמא, הוא לא יכול לשלוט על מיקה..
הוא לא היה יכול ועדיין לא יכול..." ליאו מחייך בזמן שהוא חותך לימון ומוחץ אותו בידו, מתבל את הסלט במיץ שלו.

"אני עושה חביתה, מה אתה רוצה לעצמך?" ליאו שואל בזמן שהוא מוציא מחבת מאחד הארונות למעלה.

"חביתה זה בסדר" נואל מרים אגודל כאישור.

"אתם רק שני אחים?" נואל שואל את הבחור שמוזג שמן למחבת ומדליק את האש, מניח את השמן במקום.

"כן, רק שניים.. אמא שלנו אפילו אומרת הרבה פעמים ששניים זה יותר מידי כשזה אני ומיקה.." ליאו מחייך, ידו מרחפת מעל המחבת כדי לראות אם היא מתחממת לפני שהו מושך אותה חזרה והולך למקרר, מוציא ביצים.

"חשבתי שאתה ילד יחיד.." נואל אומר בתהיה.

"למה? כי אני מפונק?" ליאו מגחך, מסתכל לרגע על נואל שמחייך אליו חזרה.

"לא בדיוק, פשוט בגלל שמשקיעים בך המון כסף.. יש הרבה הורים שמוציאים את הנשמות שלהם בשביל ילדים יחידים כי הם מרגישים שהם צריכים להקריב בשבילם הכול.. אבל כנראה שאצלך ואצל מיקה פשוט אוהבים מאוד את שניכם.." נואל מושך את כתפיו וליאו מהנהן.

"אנחנו לא משפחה מושלמת אבל אנחנו בשכנות טובה" ליאו מתלוצץ ונואל מחייך חצי חיוך מבודר.

"כשהייתי יותר צעיר, אני ומיקה היינו קרובים זה לזה אבל לא כל כך הסתדרנו עם ההורים שלנו... היו להם הרבה צפיות לגבינו ושנינו לא ממש רצינו להתמודד עם להגשים את החלומות שלהם דרכנו.. אבל אחרי שעברנו את המשבר הזה, ההורים שלי באמת הפכו ליותר מבינים וגמישים והיום הרבה יותר נעים לי לדבר איתם.. הם כבר לא קשוחים ומפחידים ולמדו לדבר אלינו בגובה העיניים.. אני מעריך אותם מאוד.." ליאו מתוודה בפניי נואל.

"אני יכול להבין אתכם.." נואל פולט מחקוק קטן מתחת לאפו, מביט בליאו ממשיך בהכנה של החביתות שאליהן מתווסף על הצלחות של כל אחד גם חלק מהסלט, פטריות, שני פרוסות לחם שנכנסו למצנם וצלחת קטנה עם סלט פירות שלליאו היה במקרר והוא ממש רצה שנואל ינסה מאחר וזה היה הקינוח האהוב עליו לעשות וגם לאכול.

והם ישבו ואכלו בנינוחות.

כשנואל וליאו מסתדרים בפעם הראשונה פרק שלם:

כשאני ככותבת יודעת שזה לא ימשך לעוד הרבה זמן
והקוראות:

מימ בונוס:

כשליאו מבין את נואל בלי מילים ומשתף איתו פעולה:
אני ככותבת והקוראות: