אזהרות: אנא לא לשוות אופי רומנטי להתנהגויות אלא בחיים האמתיים. הסיפור הבא הוא לא פאנפיק, הוא מתפקד כסיפור משל עצמו והגברים שנבחרים כדמויות חזותיות הם "שחקנים" של הסיפור, אנא לא לחפור. תודה.

נואל נכנס לכיתה המשותפת של הנסיכים בזעם, הוא הניף את הדלת בפתיחה שלה כל כך חזק, שהיא הכתה בקיר בקול רם וחזרה ונסגרה מאחוריו בסערה.

הנסיכים כולם הסתובבו כדי להביט בסיבה לרעש, וכשהם מצאו את נואל בכניסה לחדר, המבטים כולם פנו לליאו, שישב בנינוחות על כיסאו ונראה אדיש- נותן מבט קטן לנואל לפני שהוא חוזר לכתוב במחברת שלו דברים ולא נותן לו תשומת לב, נראה שלא מתרשם מהכניסה הגרנדיוזית.

"נראה לי שכדאי שניתן להם רגע.." אלכס מכריז בזמן שהשאר עדיין מעבירים את העיניים בין נואל לנסיך הראשון.
"ליאו, אתה.." לוי מתחיל לשאול משהו, אבל ליאו מרים אליו מבט שמשתיק אותו לגמרי.

"אוקי.. לא משנה, בואו נתאדה חברים" לוי אומר בהומור, קצת מפחד וקם ראשון, מוביל אחריו את הנסיכים האחרים והם יוצאים החוצה במהירות, סוגרים אחריהם את הדלת בשקט ונותנים לשניים פרטיות.

"מה חשבת לעצמך?" הטון של נואל נמוך ומאיים, הוא נועץ בליאו מבט זועם ומשלב ידיים מעל חזו.

"על מה?" ליאו אומר בטון אדיש, סוגר את המחברת שלו בקצת כוח ומביט בנואל בעיניים ביקורתיות.

"על מה?" נואל יורק בכעס.

"בוא נתחיל בריח הזה שהטבעתה עליי שבגללו מסתכלים עלי מוזר מתחילת היום.. אה, ולפני שאני אשכח, גם קנית ספות חדשות לסלון בבית שלי כאילו אני איזה פרויקט שלך.. איזה קבצן שצריך את הטובות שלך!" נואל אומנם עדיין לא צועק- אבל הטון שלו נחרץ ותוקפני והוא מביט בליאו בשנאה.

ליאו נושף בתגובה, מביט לרגע לצד בתסכול.

"מה עם הפלאפון שהשארתי לך שלא טרחת להשתמש בו?" ליאו מביט בנואל בכעס ונואל מחזיר במבט כועס ומופתע, לא מבין למה שליאו יעשה את זה..

"פלאפון? אתה שמת את הפלאפון על הדלת שלי? למה? ואיך אתה יודע אם השתמשתי בו בכלל או לא?" נואל מתפרץ בשאלות, כועס, מבולבל ומתוסכל.

"החברים שלך לכיתה אמרו לי שאמרת שנשבר לך הפלאפון.. וגם אמרת להם שאין לך כסף לחדש.." ליאו אדיש ביחס לנואל, נראה שהכעס של השני לא גורם לו לצאת מקור הרוח שלו וזה רק מוסיף שמן למדורה...

נואל עכשיו זועם.

הוא מביט בליאו במבט מלא טינה ומרגיש שלהיות עם הנסיך הטיפשי הזה באותו חדר חונק אותו.

"אני נראה לך כמו בדיחה? אתה חושב שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה עם החיים שלי ושאני אוכיר תודה?" נואל מדבר בחשיקת שיניים, תוהה אם שווה להישאר ולהתווכח או אולי עדיף לו ללכת ולא להתייחס אליו יותר לעולם..

"אתה חושב שכיף לי לעשות ככה דברים?" ליאו מתחיל לצאת מקונכיית האדישות, נותן לנואל מבט כועס משלו.

"אה.. אני טועה? עד כמה שאני יודע עד עכשיו עשית הכול על דעת עצמך!" נואל צועק בכעס, שונא את העובדה שליאו בכלל עונה לו..

"אני צריך לעשות דברים על דעת עצמי כי קשה לך להחזיק איתי אפילו שיחה מחורבנת!" ליאו צועק בחזרה, גורם לנואל להתכווץ.

הוא מעולם לא שמע את ליאו צועק.. וזה לא עזר לפחד שכבר הרגיש בחברתו של הנסיך הראשון.

"ובנוסף לזה, בכול פעם שאני רואה אותך, אתה תמיד עם מדיסון או מאט, צוחק איתם, מלטף להם את הגב או מסרק להם את השיער מאחורי האוזניים.." הטון של ליאו יורד בכמה אוקטבות כשהוא מנסה לאסוף את עצמו מול נואל, אבל הוא מדבר הציניות וקצת כעס תיאטרלי, לבסוף נאנח ומעביר את ידיו על פניו לרגע...

"אני רוצה לדבר איתך, אני רוצה להתייעץ איתך... אני רוצה את החברה שלך.. נואל.. אבל אתה מתחמק ממני בכל פעם שאתה רואה אותי. אתה נמנע מהמבט שלי כל פעם שהמבטים נפגשים. אתה שונא להיות איתי אפילו באותו חדר.. אני יכול להריח את הפחד שלך ועכשיו עם ההטמעה, אני יכול גם להרגיש כמה אתה לא אוהב אותי.." ליאו מביט בנואל במבט רך יותר עכשיו, חסר אונים ומתוסכל.

"למה עשית את זה?" נואל שומר על טון קשה, אבל מוריד גם הוא את הטון שלו לאחד נמוך יותר, בוחן את פניו של ליאו בעיניים ביקורתיות.

"באת כדי לראות אותי.. לא?" ליאו שואל את נואל, תופס את הבחור לא מוכן בכלל..

נואל לא מצליח להשאיר מבט קשוח על הפנים והפרצוף שלו מתרכך והידיים שלו הופכות לרפויות ונחות עכשיו בצידי גופו.

נואל מביט בליאו בשאלה.

"רציתי לראות אותך.. אבל זה כל כך קשה כשאתה מתעב אותי ואת הקרבה שלי.. אז הפעלתי לחץ.." ליאו מתוודה בבושה.

"אני יודע שזה היה צעד פאסיב- אגרסיב וממש לא נכון מצידי.. אבל אני לא יודע מה אני עוד יכול לעשות כדי לראות אותך..

חשבתי שתבין שהפלאפון הוא ממני, וחיכיתי שתגיע, אבל לא הגעת... אז הלכתי רחוק יותר..." ליאו מסביר בטון שקט ומביט בנואל בעיניים עצובות.

"הטמעתי את הריח שלי עליך כי קנאתי בחבר הזה שלך שהיית קרוב אליו כל כך אתמול.." ליאו מוסיף ונשען אחורה על כיסאו, משפיל מבט אל אצבעותיו שמשחקות בעט ומסובבות אותו ביניהן..

"נראה שכל המעצורים והאיפוק שיש לי לא עובדים כשזה נוגע אליך.." ליאו מודה ומרים אל נואל מבט כנה עם מעט עקשנות שגורמת לנואל להשפיל את המבט שלו.

"רואה? אתה עושה את זה שוב.." ליאו אומר בתסכול, מביט בנואל בוחן את החלל בניסיון להתחמק מהעיניים שלו.

יש שקט לכמה רגעים.. כמה רגעים ארוכים שבהם נואל מנסה לעכל את כל מה ששמע ומנסה גם להבין איך הוא הולך להגיב..

הוא יכול להרגיש את ההטמעה בעצמו עכשיו.. הוא לא יודע איך הוא מבין שזה מה שהוא מרגיש- אבל הוא יכול להרגיש את הכנות של ליאו ועד כמה הוא פגוע ממנו..

זה גורם לנואל להרגיש רע.. בסופו של דבר ליאו הוא בחור מפונק עם בעיה של גבולות.. אבל הוא עושה את מה שנראה בעיניו הכי נכון..

נואל נאנח בשקט, מנסה לאסוף את המחשבות שלו ולהבין מה הוא עושה.

"אתה מבולבל.. אני יודע, חתלתול סיאמי שלי..." ליאו לוחש בחיבה, מביט בנואל שנותן לו מבט שואל עם גבה מורמת וגיחוך קטן ומבולבל.

"למה אתה ממשיך לתת לי שמות חיבה מוזרים כאלה?" נואל שואל בהומור, מודה שזה סוג של מוזר אבל משעשע בדרך המיוחדת של ליאו.

"כדי שתשאל אותי על זה.. אתה רואה? אתה צוחק ואנחנו מדברים ואפילו מביטים אחד בשני.. והכול באווירה טובה בפעם הראשונה.." ליאו מחייך אל נואל בשביעות רצון, קם ומעביר רגל ארוכה מעל השולחן שלו, מתיישב על השולחן ממול לנואל- למרות שעדיין יש רווח גדול ביניהם, עכשיו אין שולחן שמפריד וזה מרגיש הרבה פחות רשמי או מרוחק או קר.. שניהם חשופים יותר זה לזה.

"אני רוצה להתקרב אליך אבל לא כשאתה מרגיש רע בשבילי.. אני לא איזה גור כלבים מסכן.. אני פשוט מאוד רוצה להביע את החיבה שלי אליך ואתה קשוח איתי.." הטון של ליאו קליל יותר עכשיו.. נראה שבסופו של דבר הוא קיבל מה שרצה ולכן הוא גם מרוצה.

"אני לא בטוח איך אני מרגיש לגבי העובדה שבסופו של דבר עשיתי בדיוק מה שתמרנת אותי לעשות.." נואל אומר באנחה, בוחן את ליאו בזמן שהנסיך השני נשען אחורה ומוציא משהו מאחת המגירות של שולחנו הגדול והיוקרתי.

לבסוף, הוא מניח לידו קופסת נייר קטנה ומחייך אל נואל כמו ילד, מוריד מפניו את המסכה שלו בתנועה מהירה ומניח אותה לידו, נשען אחורה על השולחן ומנדנד את רגליו בזמן שהוא מביט בנואל שמרים אליו גבות בשאלה.

"הרגשתי שהיה לך חשק לעוגיות הרכות עם השוקולד המומס בפנים מהמעדנייהנבמרכז העיר עוד מהבוקר, אז ביקשתי מהמזכיר שלי שיביא כמה.." ליאו שולח מבט אל הקופסה שיושבת לידו ונואל נותן לו מבט מבולבל.

"איך... ידעת?" נואל לא בטוח מהקורה.. בשלב הזה הוא כבר לא יודע אם לכעוס או לצחוק.

"מרגע ההטמעה אני ואתה התחלנו להרגיש ולשתף את הרגשות אחד של השני אחד עם השני... אני יכול להרגיש איך אתה מרגיש, אם אתה רעב, מה מתחשק לך, אם אתה עייף... וגם אתה יכול.. או לפחות אמור להרגיש אותי.." ליאו מסביר ונואל מהרהר במידע החדש, מהנהן בהבנה.

"אני יכול להרגיש כמה שאתה שמח מידי שאני נוכח פה.." נואל אומר בטון משועשע אבל גם חסר אונים.

"לא מידי, אלה בדיוק כמו שצריך.." ליאו מתקן בחיוך, נעמד ולוקח איתו את הקופסה, מושיט אותה לנואל בחיוך שמתרחב ונהיה רך ומתוק יותר בכול רגע.

"אל תבחן את הגבולות שלי שוב, ליאו.." נואל מבקש באנחה, אבל הטון שלו רציני, מביט היישר לעיניים של הנסיך הראשון שליבו קופץ למשמע שמו שמתגלגל מהלשון של נואל.

"כרצונך, דובשנית.." ליאו נענה מיד, נמס רק מלשמוע את השם שלו בין השפתיים האלה של נואל.

נואל נשאר בשקט לרגע לפני שהוא מהנהן לרגע לאוויר במבוכה, מגרד את עורפו בעצבנות ומתקדם לליאו, לוקח את הקופסה מידו בהיסוס.

"תודה.." הוא מביט בליאו לרגע ומהנהן אליו ברכות, מסתובב והולך מיד אחר כך, צריך לחשוב על המתרחש, מבולבל.. משאיר את הנסיך הראשון עם חיוך וניצוץ מאוהב בעיניים.

אני יודעת שאני באיחור מטורף ראיתי את כל ההודעות פשוט עשיתי קניות לפ

לוי:*מתחיל לדבר*

ליאו: *נותן לו מבט*

לוי:

--------

איך נואל נכנס לשיחה עם ליאו :

איך נואל יצא מהשיחה עם ליאו:

ליאו: *קונה לנואל דברים יקרים בהון תועפות רק כדי למשוך את תשומת ליבו*

הקוראות: