אזהרות: אנא לא לשוות אופי רומנטי להתנהגויות אלא בחיים האמתיים. הסיפור הבא הוא לא פאנפיק, הוא מתפקד כסיפור משל עצמו והגברים שנבחרים כדמויות חזותיות הם "שחקנים" של הסיפור, אנא לא לחפור. תודה.

בבוקר שאחרי נואל קם באיחור ונאלץ לוותר על ארוחת בוקר, הולך לשיעור הראשון שלו באותו יום ישירות ומגיע לכיתה עשר דקות לפני ההתחלה, מתארגן לשיעור בחיפזון, קצת מגושם מאחר והוא עדיין מתאושש מהשינה שלו.

הוא לא שם לב למאט שהתיישב בכיסא שבשולחן לפניו שבדיוק חזר מכיתה אחרת של חברים שלו.

"מה המצב?" מאט נוקש על השולחן של נואל לרגע כדי לקבל את תשומת ליבו ונואל מרים אליו מבט מבולבל.

"אה.." נואל נושם עמוק ולבסוף מהנהן.

"אני בסדר, מה איתך?" נואל נאנח אל מאט, נשען אחורה בכיסאו לאחר שהוא מרגיש מסודר לשיעור ובנוח.

"אני בסדר.." מאט מחייך אל נואל באופן מוזר ונואל מרים אליו גבה, מטה את ראשו בשאלה.

"מה המבט המוזר הזה? יש לך חיוך מוזר פתאום.." נואל שואל את מאט בטון ספקני, קצת חשדן מהממזר הזה.

"יש לך משהו לספר לי?" מאט מרים אליו את גבותיו במבט מלא הומור ונואל נותן לו גיחוך שמלווה בחצי חיוך ועיניים מבולבלות.

"לא..." נואל חצי עונה וחצי שואל, מביט במאט לגמרי אבוד..

"יש לי כמה חברים ערפדים שאמרו שעברת לידם היום בבוקר.." מאט אומר בעליזות מוזרה.. נואל מרגיש שזאת הקנטה אבל עדיין לא מבין מה מאט רוצה.

"יופי להם? אני לא מבין לאן אתה חותר.." נואל באמת מבולבל, הוא לא מבין מה מאט רוצה וזה מתחיל לתסכל אותו.

"אוי נו נואל.. קדימה.. אל תתבייש.." מאט מתלוצץ, אבל נהיה מבולבל כשנואל נותן לו מבט מבולבל וכנה משל עצמו, מביט מסביב בשאלה לרגע לפני שהוא חוזר לפגוש בעיניים של מאט.

"אני לא יודע אם אתה פשוט לא מודע למה שקורה סביבך או שאתה שחקן ממש טוב..." מאט עכשיו נשמע ממש מודאג, הוא מביט בנואל אבוד ונואל נותן לו מבט מודאג דומה, עכשיו מרגיש לגמרי מתוסכל.

"דבר כבר! מה יש?" זה ברור שהנושא לא מצחיק. ונואל מתחיל להתעצבן מהמסתוריות חסרת הטעם הזאת..

"אוי... נואל.." הפנים של מאט נופלות לגמרי עכשיו..
"אתה מוטבע" מאט אומר לנואל בשקט, אבל נואל נעשה עצבני.
"מה זה אמור להביע?" הקול של נואל נהפך לתוקפני- הוא לא מבין על מה מאט מדבר ומרגיש כאילו הוא האחרון שיודע משהו על עצמו.

"אפשר להריח עליך את ליאו.." מאט מסביר, מקווה שנואל יבין עכשיו את הכוונה, אבל נואל נותן למאט מבט עצבני ושואל.

"אתה באמת לא מבין מה קורה? ליאו הטביע עליך את הריח שלו- הוא התחיל את הסימון שלו עליך!" עכשיו גם מאט נעשה מתוסכל, והקול שלו הופך למודאג ותוקפני גם כן.

"מה זה פאקינג אומר?" נואל לא מבין מה מאט רוצה. ולהעלות את השם של ליאו גורם לו לאי נוחות.. הוא לגמרי עצבני עכשיו ורשמית יישאר ככה למשך היום.

"נואל, לעזאזל... ערפדים מחזיקים בצד חייתי.. אוקיי? מה חיה עושה כדי לסמן טריטוריה או משהו ששייך לה?" מאט שואל את נואל בעצבים, מביט בפרצוף של החבר שלו נופל.

נואל סוף סוף מבין מה שמאט מנסה להסביר, הוא נופל אחורה על משענת הכיסא ומביט על החלון משמאלו בהרגשה של חוסר אונים.

הבן זונה הזה התחיל במימוש הסימון הזה שהוא דיבר עליו..

נואל לא ידע אפילו מה לעשות- הוא התנדנד בין להתפרץ בכעס לבין לפרוץ בבכי אבל כל מה שהרגיש שהוא יכול לעשות זה להמשיך לשבת בכיסא שלו ולבהות במחברת שלו בבלבול..

איך זה בכלל קרה? איך הוא עשה את זה?

נואל ישב באותה הצורה גם חצי שעה בתוך השיעור, הוא היה מוכה הלם מוחלט ולא ידע מה לעשות, מרגיש איך חוסר האונים מחלחל.

"נונו.." מאט קורא לנואל אבל נואל שקוע במחשבות, לא שם לב לליאה שעומדת בכניסה לכיתה ומחכה שנואל יקום ויצא איתה לרגע, לא ער לכיתה שלמה שנועצת בו מבט ולמאט והמורה שמנסים להשיג את תשומת ליבו.

"נואל.." מאט קורא בצעקה שקטה, נוקש אצבעות מול פרצופו של נואל ומוציא אותו מההלם סוף סוף.

נואל מסובב את פניו כדי להביט במאט במבט אפוף הלם עדיין, עם רמזים של שאלה ובלבול.

"ליאה המזכירה צריכה אותך לרגע אחי" מאט מצביע לכיוון הכניסה של הכיתה ונואל מסובב את ראשו לאותו הכיוון, פוגש במבטה של אחותו הגדולה ונאנח, משפיל לרגע מבט ומנסה להתאושש.

"סליחה" נואל זורק מבט למורה שלו , מדבר בטון רך בזמן שהוא קם ויוצא מהכיתה, עוקב אחרי ליאה למסדרון רחוק כדי שלא יהיה אפשר לשמוע את השיחה שלהם.

"זה אבא.. תדבר איתו.." ליאה מבקשת ונואל מביט בה במבט עייף, לוקח את הפלאפון שלה בחוסר רצון ומצמיד אותו לאוזנו.

"נואלי, לא תאמין!" אמא של נואל נשמעת מהצד השני של הקו נרגשת ושמחה.
"מה קורה?" נואל לוחש בשקט, לא באמת מעוניין בשיחה.
"נואל, ליאו שלח לנו עכשיו ספות חדשות לסלון! אני לא מאמינה! הוא אפילו כתב לאבא שלך שלא יזרוק את ספת היחיד כי היא הייתה נוחה לו והיא האהובה עליו בבית!" אמא של נואל מעדכנת אותו בהתרגשות.
"תמסור לו שאנחנו מודים לו, ילדון.." אבא של נואל מדבר מרחוק, נשמע מדושן בשמחה.

זה גורם ליד של נואל להרפות, היא נופלת לצידו בזמן שהוא עדיין מחזיק בפלאפון ובוהה במרחק של המסדרון, שוכח מהנוכחות של ליאה.

"היי.. אתה בסדר?" ליאה מניחה את ידה על כתפו של אחיה הקטן שנראה חיוור וזועף עכשיו.

נואל מחזיר לאחותו את הפלאפון שלה במבט רושף, מרגיש איך האיברים שלו עולים באש מרוב כעס.

"אני אהיה בסדר" נואל ממלמל אליה ועוקף אותה, מתקדם לבניין המנהל בעצבים ומתחנן להבהיר לנסיך הראשון המקולל את מקומו.

לשלוח סלון חדש להורים שלו? באמת?

הוא חושב שהוא מרשים אותו? שהוא מרשים מישהו?... נואל לא האמין שהוא מתמודד עם הבחור הזה..
הוא לא הבין את העקשנות של ליאו להידבק אליו ולא הצליח לקלוט למה ליאו לא יכול לחזור ולהתעלם ממנו.

הם לא היו חברים מעולם, אין ביניהם כלום.. ואפילו ליאו עצמו אמר שאין לו מושג למה נואל מוצא חן בעיניו..

זה לא כזה עמוק- אז למה ליאו ממשיך לנסות ולהידחף לו לחיים בכוח? למה הוא ממשיך לנסות להציק?

הוא מבין שהוא רק מכניס סכין ועוד סכין ומסובב כל אחת בזמנו האישי?

ובאמת? לתת להורים שלו סלון?
זה בדיוק מה שהיה חסר לו!

לעזאזל עם הפנימייה המקוללת הזאת, לעזאזל עם הנסיכים האלה, לעזאזל עם הנסיך הראשון ולעזאזל עם הקיום המיותר של נואל!

נואל באמת רצה למות עכשיו. אבל הוא ימות רק אחרי ליאו המקולל הזה שממשיך להכניס את האף שלו לכול מקום.

לעזאזל עם הכול!!

כאילו לנואל לא היה מספיק עם מה להתמודד- עכשיו יש לו גם ילד עשיר שלא יודע מה המשמעות של גבולות על הגב שלו והוא צריך להתמודד גם איתו.

אוף.

נואל היה עובד עצות בשלב הזה- עיוור מכעס ולא ידע אפילו מה הוא הולך להגיד לליאו כשיראה אותו פנים מול פנים..

כל מה שהוא ידע זה שזה הולך להיות פיצוץ שלם ואסון מוחלט והוא הולך לוודא שבסוף ליאו ידע להיות רחוק מהעניינים שלו.

נואל יכול היה לסבול את אי הנוחות של ליאו בסביבתו בפנימייה..

אבל ליאו התחיל להיכנס לחיים שלו יותר מידי, להתערב באופן מעצבן וחסר טעם..
זה עצבן את נואל.

הוא לא היה פרויקט. הוא לא היה צריך את הנדבות של הטמבל הזה. הוא לא היה איזה ילד מ"משאלת לב" שהתחנן לעזרה..

אז למה הבן זונה הזה המשיך לבחור להידבק לו לתחת כמו מסטיק לעקב של נעל?

כשמאט מסביר לנואל משהו בפעם השלישית והוא עדיין לא מבין על מה מאט מדבר:

-----

ליאו: *שולח לנואל סלון שלם*

וכולם בתגובה: