אזהרות: אנא לא לשוות אופי רומנטי להתנהגויות אלא בחיים האמתיים. הסיפור הבא הוא לא פאנפיק, הוא מתפקד כסיפור משל עצמו והגברים שנבחרים כדמויות חזותיות הם "שחקנים" של הסיפור, אנא לא לחפור. תודה.

מאט ולוי המשיכו להתקוטט באותו ערב לעיני כל שאר התלמידים בחוץ- זה התחיל בכמה אמרות ציניות ועכשיו הסתיים בזה שמאט רץ אחרי לוי אחרי שלוי נתן לו מכה חזקה מידי ומאט רצה להחזיר.

"אני רעב.. רוצה לבוא לחדר האוכל?" מדיסון הציע לנואל בשקט ונואל הנהן, מחווה בראשו לעבר ג'נקינס.

"כבר שאלתי אותו, הוא יבוא אתנו.." מדיסון לחש לנואל ונואל הרים לו אגודל כאילו לתת לו אישור.

"אנחנו נלך.." מדיסון מכריז אל לוקאס מתוך נימוס בטון שקט ומפוחד בזמן שנואל מתקדם לג'נקינס ומתחיל ללכת לצידו.

"נואל" ליאו קורא לנואל בקול רם- גורם לחלק מהתלמידים מסביב להסתובב בהפתעה.
הנסיך הראשון בדרך כלל לא היה מדבר לאחרים, בטח שלא בקול כזה רם..

ויותר מזה.. הוא לא היה קורא לאחרים בכלל..

נואל קופא, עוצם עיניים בחוזקה ומרגיש שנכשל בלהתחמק ממנו בטבעיות.
הוא מסתובב לאט ובתסכול להביט בנסיך הראשון, מרים אליו גבה כשאלה במבט עייף.

"נוכל לדבר בצד לרגע?" ליאו שואל בקול נמוך ורגוע, מתקרב אל נואל וג'נקינס ומביט בנואל מבעד למסכה שלו במבט חתום, מחזיק את ידיו מאחורי גבו.

נואל מביט מסביב לרגע-
הנסיכים שעמדו עד עכשיו עם ליאו זורקים אליהם מבטים ויש קהל שנועץ בהם מבטים מפעם לפעם..

נואל לא בנוח בכלל עם הסיטואציה הזאת.. לעזאזל..

"לך, נונו.. אנחנו נחכה לך פה.." מדיסון מלטף לרגע את גבו של נואל בעדינות , מרגיע אותו ושולח מבט חטוף לנסיך המפחיד שעכשיו נותן לו מבט זעוף.
נואל נאנח, צובט את גשר אפו לרגע לפני שהוא מהנהן אל ליאו ומכניס את ידיו לכיסיו.

"בוא נדבר.." נואל ממלמל ונותן לליאו להוביל אותם לצד.

הם נעמדים ליד אחד העצים שברחבה שבחוץ ונואל נשען על העץ במבט ספקני ובוחן, ידיו עדיין בכיסיו.

"איך הייתה לך החופשה, פאמפקין?" ליאו מדבר בטון רגוע יותר ורק עכשיו ניכר שהיה מתוח.
הפנים שלו מתרככות והוא נועל את מבטו בזה הזהיר של נואל.

"בסדר.. איך שלך?" נואל עונה מתוך נימוס, כמעט על אוטומט.

"היה נחמד.. תודה.." ליאו נותן לנואל חצי חיוך קטן בתשובה.

לרגע, הם עומדים זה מול זה בשקט ובוחנים אחד את השני- המבטים שלהם נעולים וכול אחד עסוק במחשבות שלו על האחר לפני שנואל קוטע את קשר העיניים שלהם ומביט הצידה, אל החברים שלו.

"ככה זה הולך להתנהל עכשיו?" נואל שואל באנחה, מביט חזרה אל ליאו.

"אנחנו נהיה חייבים להגיד שלום ולהיות מנומסים אחד לשני?" נואל שואל בזמן שהוא מביט בליאו, שבוחן את פניו של נואל בקפידה לפני שהוא עונה.

"אני לא עושה את זה כי אני חייב, אני עושה את זה כי אני מחבב אותך.. בכנות.." ליאו עונה ברוגע, בכנות אמתית- הוא לא פגוע מהגישה של נואל, הוא הצליח להכיר את האסטרטגיה הזאת שלו שבה הוא תוקף כדי להכאיב, להרתיע ולהרחיק את ליאו ממנו..

זה לא יעבוד בשלב הזה..

נואל מתיישר בתגובה, לא מוכן לווידוי הפתאומי ומביט בליאו בקצת זעזוע.. העיניים שלו מתרוצצות סביב לפני שהוא שולח מבט לליאו.

"אני צריך ללכת.." נואל ממלמל בשקט, מתקדם עוד לפני שליאו מספיק להשיב לו ומתכווץ כשמשב אוח חזק מכה מצידו הימני, עוצם עיניים.

עד שהוא מגיע חזרה למדיסון וג'נקינס, הוא רואה את מדיסון דומע ומביט בו בבלבול.

"מה יש? העיניים שלך אדומות" נואל מביט במדיסון בדאגה, מניח יד על כתפו ומביט בפניו בניסיון לקבל רמז.
"נכנסו לי שיערות לעיניים.. הכול טוב" מדיסון מנסה להזיז את התלתלים שלו מעיניו אבל לא מצליח למשוך את כולן מעיניו.

נואל מחייך חיוך קטן, נעצר ופונה למדיסון, מסיט את השערות שהוא רואה מפניו בעדינות ומבריש אותן אחורה כמה פעמים בתנועות רכות, מבריש פיסות שיער שנופלות על פניו בעקשנות מאחוריי אוזניו.

"יותר טוב?" נואל מחייך אל מדיסון, צופה בחבר שלו מחייך בחזרה בתגובה, מעביר יד בשיער שלו בעצמו.
"תודה" מדיסון אומר בקול רך ונואל מהנהן, כורך את ידו סביב כתפו של מדיסון ומושך אותו איתו לכיוון חדר האוכל.

"ג'נקינס.. מתי אתה מתחיל מחר?" נואל קיווה שעוד מישהו מתחיל איתו את הלימודים בשמונה, כדי שלא ירגיש שהוא האומלל היחיד.

"אני מתחיל בתשע" ג'נקינס מחייך ונואל מביט בו באכזבה, כמעט מגיב לידיעה המאכזבת לפני שתופסים בידו הכרוכה סביב מדיסון ומושכים אותו.

הוא כמעט עף לקרקע, אבל ליאו מושך את נואל אליו בפרצוף רציני ונואל מביט למעלה על פרצופו במבט מופתע.
הוא בהלם, והאחיזה של ליאו כואבת.
אז נואל מביט בעיניו של הנסיך הראשון בניסיון לגעור בו- צופה בעיניים של הנסיך משנות את צבען לאדום לרגע מול עיניו לפני שהן חוזרות להיות בשתי צבעים שונים ומיוחדים.

מיד אחרי זה, נואל מרגיש צמרמורת- אבל גם היא עוברת במהירות.

ליאו משחרר את נואל מהאחיזה, אבל המבטים שלהם עדיין ממוקדים זה בשל זה.

"מה עשית?" נואל שואל, מרגיש שמה שהוא קרה, גבותיו מכווצות והעיניים שלו עקשניות, מנסות לחקור את הפנים החתומות של האחר.

"מה זה היה?" הקול של נואל מתוסכל בדיוק כמו שהוא מרגיש בפנים.

אבל הוא נהיה עוד יותר מתוסכל כשליאו מסתובב והולך בלי הסברים, לוקח איתו את החברים הנסיכים שלו ונעלם לפני שנואל מסוגל לדבר.

עכשיו, נואל עומד מבולבל, מביט מסביב בניסיון לאסוף את עצמו ורוצה לבכות.

הוא מפחד. הוא באמת מפחד..

הוא מסרב בשלב הזה לקבל את ליאו ואת הגורל המשונה הזה.. הוא רוצה להתרחק מהנסיך הראשון עד כמה שיהיה באפשרותו..

אבל זה קשה.. קשה מידי כשליאו ערפד..

קשה מידי כשליאו מרגיש כאילו הוא נמצא בכול מקום..

קשה מידי כשהעיניים של הנסיך הראשון תמיד נראות כאילו הוא יודע על נואל יותר ממה שנואל ירצה..

נואל מרגיש כאילו העיניים של ליאו גורמות לו להרגיש ערום. הוא לא בנוח עם הבחור והוא לא מבין הרבה לגבי התרבות של היצורים האלה..

הוא קרא ספרים שלמים על הגנה עצמית מפניהם, על ההיסטוריה והביולוגיה שלהם.. אבל הוא לא הבין את כל הקשרים הרוחניים והסימונים והשטויות האלה..

הוא היה בן אנוש לעזאזל.. למה שהוא יצטרך להבין?

טוב.. עכשיו זה פעם בדיוק נגדו וגרם לו להתחרט..

"נואל.. אתה בסדר? בוא נלך לאכול" מדיסון מניח יד על הכתף של נואל ונראה מודאג, הוא נותן לנואל מבט שואל אבל נואל לא מכיר בו, מניד ראש לרגע בניסיון למחוק את מה שהתרחש ממוחו לפני שהוא מסתובב ולחברים שלו.

"בואו נלך.." נואל מבקש, נושם עמוק ומנסה להדחיק את כל מה שקשור לליאו עד לפעם הבאה שיפגשו.

הוא ממשיך עם מדיסון וג'נקינס לחדר האוכל ויושב איתם לאכול- מנהל איתם שיחות על כל מה שהם מדברים עליו ושעולה למוחם ומדחיק בכול הכוח את כל השאלות שלו והתסכול שלו.

הוא לא רוצה להיכנס לתוך החרא הזה.

הוא לא רוצה להיות חלק מכול זה.. הוא מעולם לא רצה להיות בפנימייה הזאת..

הוא רק רצה שיעזבו אותו במנוחה..
למה טעות אחת קטנה הובילה אותו לסיטואציה הזאת בעצם?
למה הוא ממשיך להיקלע למקומות בחיים בו הוא מרגיש שהוא תמיד תחת לחץ ובדיוק בכיוון ההפוך ממה שרצה וקיווה?

נואל לא רצה אפילו לענות לעצמו על השאלות האלה.. הוא לא רצה לשבת ולפתור את הבעיות שלו עם עצמו..

הוא רצה להתעלם מהכול כל עוד יוכל..
התמודדות לא הייתה השריר החזק שלו..

מעלה מוקדם היום חד פעמי😀

ליאו: *מרים את הקול שלו וקורא למישהו בפעם הראשונה בחיים שלו *

נואל שהוא גם במקרה המישהו הזה:

-----

*מישהו נושם ליד נואל*

ליאו: