אזהרות: אנא לא לשוות אופי רומנטי להתנהגויות אלא בחיים האמתיים. הסיפור הבא הוא לא פאנפיק, הוא מתפקד כסיפור משל עצמו והגברים שנבחרים כדמויות חזותיות הם "שחקנים" של הסיפור, אנא לא לחפור. תודה.

אחרי שבוע וחצי אצל מדיסון, נואל היה אמור לחזור לפנימייה רגוע ושמח-

אבל זה לא יכול היה להיות יותר רחוק מאיך שהרגיש עכשיו כשהוא עמד בכניסה לקמפוס.

אתמול בזמן שאמא של נואל עזרה לו לארוז את המזוודה לפנימייה, אבא שלו הצטרף והתיישב בחדר.
הוא שאל שאלות, ניסה להבין מנואל איך קרה מה שקרה עם ליאו ופקד על נואל להתנהג לליאו יפה ולהיות מנומס אליו.

זה גרם לנואל להרגיש חנוק..
לא היה לו עם מי לדבר ועם מי לשתף את התסכול.. גם מתוך בחירה אבל גם בשלב הזה מתוך ההרגשה שהוא לא יכול לשתף אף אחד ממילא..

נואל נאנח, מנסה להדחיק את חוסר הנוחות והחרדה בתוכו בזמן שהוא התקדם לחדר שלו במעונות ורמנטינו, לא ממש מלא געגועים למקום.

הוא עלה במעלית לקומה שלו ומשך את המזוודות איתו לחדר שלו שנמצא בסוף המסדרון, מגלה שקית נייר חומה ומהודרת בגודל בנוני שתלויה על ידית הדלת של חדרו.

הוא נהיה מבולבל, פותח את הדלת ומכניס את המזוודות שלו פנימה, מגלגל אותן לצד החדר ומניח את תיק הגב שלו על המיטה שלו לפני שהוא ניגש לדלת ולוקח את השקית במבט חשדני, סוגר את הדלת אחריו, נועל אותה מבפנים ומתיישב על המיטה, מציץ לתוך השקית.
גם עם המבט שהוא זורק פנימה, הוא עדיין לא מבין מה הוא רואה- אז בלת ברירה הוא מוציא את התכולה של השקית ומבין שזאת קופסה, מביט בה כשהוא מושך אותה לגמרי מחוץ לשקית ומבין שזה פלאפון חדש לגמרי והרבה יותר חדש ומשוכלל ממה שהיה לו..

ליאה שמה את זה כאן?

נואל חוזר לשקית ומחטט בה בידו כדי לראות אם יש איזשהו פתק בפנים, אבל נהיה מבולבל יותר כשהוא מבין שאין שום דבר חוץ מהפלאפון היקר הזה בשקית סתם ככה.
הוא מריח את השקית בניסיון לראות אם יצליח להריח את הבושם של ליאה עליו אבל אין על הנייר שום ריח ובעצם אין שום רמזים למי השאיר את זה..

נואל מעריך שאולי ההורים שלו דברו עם ליאה או משהו בניסיון לגרום לו להיראות מגניב ו"להתערבב" עם השאר..
אבל הוא מחליט לפתוח את המגירה הכי תחתונה שבשידה שליד המיטה שלו שהיא המקום היחיד הריק שבו הוא לא מאכסן דבר- ומניח שם את הפלאפון, מסרב לקבל משהו מליאה או יותר גרוע, מההורים שלו..

הוא מעדיף להיות בלי פלאפון.. ככה גם אם ירצו לתת לו שיחות נזיפה, הוא לא יהיה זמין כדי לשמוע כמה הוא חרא של ילד שלא מספק את הציפיות של ההורים שלו.

נואל מגלגל עיניים, זורק את גופו על המיטה מאחוריו ופושט את אבריו מעליה לגמרי, לא שמח לחזור בכלל.

מחר יתחדשו הלימודים והיום זה יום ההתאקלמות מחדש לפני שנואל יצטרך לחזור לשגרה.

נואל לא מרוצה בכלל לחזור.. ואחרי הביקור של ליאו אבא שלו היה מדושן בכל כך הרבה אגו ותענוג שנואל ידע שאם הוא יזכיר שוב את זה שהוא רוצה לפרוש מהפנימייה, אולי הפעם ישברו לו יד או רגל, אז הוא ויתר ובלע את הצפרדע מאחר והרגיש שאין לו שום ברירה.

הוא הרגיש כלוא במבוי סתום ודי התחיל להשבר לו מהמצב.. אבל גם אם היה נשבר לו- הוא לא היה יכול לעשות שום דבר..
נראה שכולם מסביבו, גם הגורל, החליטו בשבילו איך יראו החיים שלו והוא היה הכי רחוק מלהיות בשליטה עליהם.

נואל היה חסר אונים.. אבל הוא ניסה שלא להראות את זה מבחוץ..
הוא רצה להאמין שיש תקווה איפשהו.. איכשהו..

-------

יותר מאוחר, בשעות הערב, מאט ונואל קבעו להיפגש עם ג'נקינס, מדיסון ועוד כמה חברים של מאט מהמעונות שלו..
אבל מאט, כמו תמיד, לא נשאר במקום אחד ועזב את השלושה האחרים לשבת ולדבר בזמן שהוא הלך לאן שהוא עם השאר.

מדיסון, נואל וג'נקינס ניהלו שיחה על שיעורים שהם מחכים ללמוד במה שנשאר מהמחצית הראשונה של השנה, מה שנואל ענה עם 'אין משהו מיוחד שעולה לי בראש', בזמן שג'נקינס ביטא את עצמו הפוך מנואל לחלוטין.

"שמעתי את פרופסור ג'ורג'י אומרת שהיא תלמד את 'לילה על הר קירח' של מודסט מוסורגסקי וקיוויתי שנעבור על היצירה הזאת בשיעורים.. אלה אחת מהיצירות הכי אהובות עליי... אני מרגיש כאילו המנגינה מספרת עלילה של מותחן אימה ללא מילים.. זה סוחף ומקסים אבל מבעית אותי לחלוטין והייתי רוצה ממש ללמוד על היצירה בבדידים..." ג'נקינס נלהב לגמרי, נראה שאם מדיסון או נואל לא יעצרו אותו: הוא עלול להמשיך לדבר על היצירה לעד.

מדיסון מגלגל את עיניו בתשובה לנאום של ג'נקינס.

"למה אנחנו צריכים ללמוד על מוזיקה קלאסית מלפני חמש מאות שנה אם אפשר לדבר על.. לא יודע.. קניה ווסט או ג'יי זי.. או טופאק שאקור..." מדיסון נראה לא מרוצה.

"במקום ללמוד שוב ושוב על אנשים לבנים, אפשר ללמוד על אנשים שעשו הסטוריה, שכתבו שירים מלאי משמעות ושנתנו המון השראה לדור שלהם ולדורות שבאו אחריי.. עד היום מכירים את טופאק.." הטון של מדיסון ווכחני, אבל נואל מבין על מה הוא מדבר ודי נוטה להסכים איתו.

"תקשיב.. מה שאתה אומר הוא נכון, מד.. אבל לדעתי לא צריך למחוק אחד ולהעדיף אחד על אחר אלה ליצור חיבור על זמני ולעבור על כמה שיותר יצירות..." ג'נקינס לא מתווכח, נראה שעם כמה שמדיסון נשמע קצת תוקפני, זה לא מפריע לג'נקינס..

"לא חושב ככה נונו?" ג'נקינס מביט בנואל שמהנהן אליו ואל מדיסון בגבות מורמות כמעין פיוס והסכמה.

"חוץ מזה, אל תשכח שאתה לבן בעצמך, מד.. אתה מדבר כאילו אתה שונא את עצמך.." נואל מביט במדיסון מתיישר ונושף ומעט תסכול.

"אני לא שונא את עצמי,אני שונא את השורשים שלי. ההיסטוריה הייתה תמיד מגעילה ולא פיירית לדעתי ובגלל זה בחיים לא הייתי רוצה ללמוד על כל מה שבני אדם עשו לבני אדם שהיו קצת שונים מהם. אני שונא אנשים" מדיסון מדבר בזעף, העיניים שלו רושפות אש והוא בוהה למרחק בזמן שהוא משלב ידיים.

נואל מגחך אליו, מלטף את שיערו.

"אל תדאג, תינוקי, זה בעבר... אני מעדיף את מדיסון החמוד והמתוק" נואל מקניט את מדיסון וצובט את לחיו- מה שגורם למדיסון להכות את ידו של נואל הצוחק ולגלגל עיניים לפני שחיוך קטן נופל על פניו.

"היי נואל.." מאט צועק לנואל מרחוק לפני שמדיסון מצליח לדבר.

נואל מסתובב, מביט בלוי ומאט הולכים כשידיהם אחד על הכתף של השני בזמן שליאו, לוקאס ואלכס משתרכים מאחוריהם.

החיוך של נואל יורד ישר.
הוא נעמד עם מדיסון וג'נקינס מול מאט ולוי ושולח מבט לליאו, שמביט בו בחיוך קטן כאילו הוא מנסה להגיד לו שלום.

נואל לא מקבל את המחווה, מסיט את מבטו מליאו ומביט במאט ולוי בגבה מורמת.

"ממתי אתם נהייתם חברים?" ג'נקינס ממלמל אל מאט שמחייך.

"אנחנו לא חברים, אנחנו נשמות תאומות" מאט אומר בטון מתחכם ולוי מגחך.

"הוא עזר לי להתאמן שבועות הבוקר כמה פעמים אחרי המסיבה שלי, אז הקשר בינינו התהדק קצת.." לוי מסביר בחיוך, כורך את ידו מסביב לצוואר של מאט לרגע ולוחץ על צווארו במשחק, גורם למאט לתת לו מכה משוחקת במותן שלוי כמעט מצליח להתחמק ממנה.

"שאני לא אספר להם שמיששת לי את הציצים, סוטה!" מאט מדבר אל לוי בטון ציני כשהוא מבין שלוי לא רוצה להרפות את הזרוע מסביב לצווארו.

"זה לא אשמתי שיש לך דאבל די, הייתי סקרן י'מניאק" לוי נותן למאט מכה כואבת בטוסיק שמאט נרתע ממנה מעבר לידיים של לוי.

"אחי, זה סוג של גיי.. אני אתחיל לחשוב שאתה בעניין שלי" מאט מדבר בחיוך קטן ומתגרה.

"איכס, נראה לך? אחי אתה מריח כמו גרביים גם בבקרים כשאתה בא מקולח" לוי מתגרה בחזרה, הטון שלו נגעל אבל הפרצוף שלו נראה משועשע.

"תראה להם את הדבר הזה שאתה עושה עם החזה.." לוי מציע, מנסה לפרום את הכפתורים של החולצה של מאט, אבל מאט נלחם בלוי והשניים צוחקים ומתקוטטים לכמה רגעים לפני שמאט מוותר.

"בסדר, בסדר.." מאט צוחק ומתנשף, פורם את ארבעת הכפתורים הראשונים של חולצתו וחושף את החזה שלו.

"שימו לב" לוי מכריז ומאט מתחיל להקפיץ את שרירי החזה שלו בכול צד בקצב, משחק בגבותיו כשהוא מביט בקהל שלו.

נואל נאנח, מרים אל מאט אגודל כדי לפחות לתמוך קצת בחברו בזמן שג'נקינס נראה די נלהב ומדיסון נותן למאט מבט נגעל.

למעלה צירפתי את היצירה שדיבר עליה ג'נקינס, תהנו :)

-------

כמעט) כולם בנאטשל):

-----

מאט: עושה דברים של חתיכים

נואל ומדיסון:

----

מאט ולוי :