אזהרות: אנא לא לשוות אופי רומנטי להתנהגויות אלא בחיים האמתיים. הסיפור הבא הוא לא פאנפיק, הוא מתפקד כסיפור משל עצמו והגברים שנבחרים כדמויות חזותיות הם "שחקנים" של הסיפור, אנא לא לחפור. תודה.

המשפחה של נואל יוצאת מההלם של ההכרזה של ליאו לבסוף.

הם יושבים מסביב לסלון ומביטים זה בזה ולא יודעים מה להגיד.

"אני ונואל... אנחנו לומדים להכיר אחד את השני.. אני מבקש לא להפעיל עליו לחץ.. אני לא מצפה ממנו לכלום, אני רק רוצה שנתקרב מתי שזה ירגיש לו טבעי ובטוח ובאתי רק כי רציתי לכבד אתכם כהורים שלו.." ליאו מדגיש, מביט בהורים של נואל בעיניים כנות.

"אני גם מבקש ממכם עכשיו, כמי שרוצה להיות ראוי להיות בן הזוג שלו, לשמור עליו.. מאוד חשוב לי שהוא לא יפגע" ליאו מביט בפנים המושפלות של נואל, נראה מודאג ולא בנוח לראות את נואל עייף.. מותש, לא בנוח וכאוב.

"אתם צריכים להבין.. הסימון חשוב למימוש כמו שהדת חשובה לבני אדם... אני חייב לדאוג לו מעכשיו ומבקש ממכם לקבל אותי.." ליאו  מדבר גם עכשיו בסבלנות למרות שמה שהוא באמת עושה זה לשים אזהרה מתחת לפני השטח.

הוא מביט באבא של נואל במבט תמים כאילו הוא אינו יודע על מי הוא מסתכל- אבל ליאו רואה את הנפשות הפועלות רק מלהביט בכול אחד.. הוא לא התלמיד הכי חכם בדומיין סתם והוא אדם שמחובר לאינטואיציה שלו.

"אני מעריך את זה שהגעת, ילד" אבא של נואל מהנהן, נשען אחורה על הספה ומשכל את רגליו.

"אנחנו פה לכול דבר, כמובן.. וליאה עובדת בפנימייה שלכם, ככה שתוכל להרגיש בנוח לפנות אליה לגבי כל דבר...
אנחנו שמחים לארח אותך פה ואני נותן לך את ברכתי, בן" אבא של נואל מחייך חיוך כנה שנואל מסוגל לראות גם מזווית עיניו.

זה עושה לו בחילה.

מעניין כמה זמן ייקח לו להביך אותי וללכת לספר לכל השכונה על האסון הזה..

נואל זועף , שונא את הסיטואציה המוזרה ורוצה שזה ייגמר.

"נואל" ליאו מדבר ישירות לבחור המכווץ שעל הספה עכשיו, צופה בו מרים עיניים מעט מופתעות ולא מרוכזות.

"נוכל לדבר לרגע בפרטיות?" הוא שואל את נואל בעיניים מלאות בבקשה.

"בטח שתוכל, יקירי.. תיכנסו אליי לחדר, תוכלו לסגור את הדלת ולדבר שם מאחר והחדר של נואל מבולגן.. אמא שלי הייתה באמצע החלפת מצעים" ליאה ממהרת לענות לליאו בחיוך מנומס, קמה ומחכה שנואל יקום אחריה, צופה בו מתרומם באטיות וחוסר רצון והולך אחריה לאט בזמן שכולם בדממה והאווירה לגמרי מביכה...

מתסכל..

ליאה מצביעה לליאו על החדר, צופה בבחור הגבוה והמרשים מניח יד על הגב התחתון של נואל ומוביל אותו לתוך החדר שלה, סוגר את הדלת אחריו בשקט.

כשנואל וליאו בחדר לבד סוף סוף, ליאו בוחן את פניו עכשיו בדאגה הרבה פחות מרוסנת, מתקרב כדי לבחון את פניו.

" כואב לך, פשוש קטן ועדין שלי?" ליאו שואל בשקט, מרים את הראש של נואל אליו ובוחן את פניו העגומות.

"אני בסדר" נואל מתרחק מהמגע של הנסיך הראשון של דומיין לירוי ונאנח.

"עשית מה שרצית.. אתה יכול ללכת עכשיו, לא?" נואל מסובב את גבו לליאו ומסתובב בחדר הקטן בניסיון להימנע מקשר עין בינו לבין הבחור מאחוריו.

"רציתי כמה דקות לבד איתך.. לראות איך אתה.. להריח אותך שוב.." ליאו מדבר בשקט, בכנות, שואף באופן בלתי ניתן לאבחנה את הריח של נואל לאט, מביט בנואל מחבק את עצמו ומסתובב אליו.

"אני לא יודע איך אתה רוצה שאני אגיב.. אני לא מרגיש באופן דומה.. אני לא נמשך אליך.." נואל מדבר בשקט, במבט שלו מושפל והוא באמת כנה כשהוא אומר את זה- לא מנסה להעליב, אלה מהרהר איך יכול להיות שליאו סומן עם מישהו כמוהו.. אחד שאין לו דבר..

"תסתכל עליי, נואל" ליאו מבקש, צופה בנואל מרים אליו מבט שואל שמתחיל להתערער כשליאו מתחיל להתיר את הקשר של המסכה שלו.

נואל כמעט מסיט את מבטו.

"אל.." ליאו מתחנן.

"אני רק רוצה שתתרגל לראות אותי בלי המסכה.." ליאו מבקש ונואל מביט בו בספק, לא בטוח.

"אפילו החברים שלך לא ראו אותך בלי.. למה שתרצה שאני אראה אותך בפנים חשופות כשאני ואתה אפילו לא קרובים?" נואל שואל בניסיון לשנות את דעתו של ליאו, מפחד ולא מעוניין.. במיוחד לא פה בבית שלו..

"רק אתה.." ליאו לוחש לנואל לפני שהוא מוריד את המסכה בלי התרעה, ככה שנואל לא יכול  להסיט מבט בזמן, מוריד את המסכה לגמרי וחושף פנים נאות שלדעת נואל הן לא הרוסות, אלה מקושטות הצלקת שמתנוססת על פניו של ליאו בגאווה.

"מה קרה לך?" נואל שואל בשקט, מביט על הצלקת בעיניים שלא מביעות שום גועל..

ליאו נרגע.. הוא מופתע שנואל מרגיש בנוח עם המראה שלו.

"אני ולוקאס נקלענו לאיזה צרה כשהיינו בכיתה ח'.. היו כמה ילדים שניסו לאיים עלינו ונכנסנו לקטטה שנגמרה בזה שבאתי להגן על לוקאס מפני אחד מהם שבר בקבוק זכוכית וזה הסתיים בזה שהוא הכניס לי את השבר לקרבת העין.." ליאו מדבר בשלווה.

נואל נראה מזועזע.

"בגלל שאני ערפד, הראיה שלי לא נפגעה.. זה קצת כאב, אבל לא יותר מזה.. ואחרי שהפצע התחיל להיסגר, אמרו לי שהאלכוהול שהיה בבקבוק ההוא כלל חומר שיצר תגובה אלרגית מוזרה שהשפיעה על הפיגמנטציה של העין שלי.. מה שהפך אותה לכחולה.." ליאו מביט בנואל מהרהר, מעכל את המידע.

"זה נשמע.. כואב.." נואל ממלמל, מגרד את עורפו באי נוחות.

"זה באמת נשמע כואב אם נתחשב בעובדה שאתה לא יודע מה אני ולוקאס עשינו להם.." ליאו מחזיר בחצי חיוך קטן, מנסה להתבדח.
 נואל מהנהן, נראה שהוא מבין את הבדיחה.. אבל הוא נראה מרוקן ועייף מידי בשביל לצחוק, אז הוא מהנהן כדי לאשר שהבין..

"למה אתה מסתיר אותה?" נואל לוחש.. מנסה להתחמק מדממה כשהוא לבד בחדר עם ליאו.
ליאו מהסס.

"לא יודע.. בהתחלה, נהנתי מהעובדה שאחרים לא יודעת איך היא נראית והשתמשתי בה כדי להפחיד אנשים שהיו מציקים לי ולשאר הנסיכים.." ליאו מהרהר לרגע במחשבות שלו.

"אחר כך, התרגלתי לא להראות אותה, התרגלתי שהמסכה מסכה לי את הפנים.. זה מרגיש לי נוח, אני לא קל לקריאה בדרך הזאת, אני מאיים ומה שאחרים לא יודעים עוד יותר מאיים עליהם.. הם תמיד יכולים לדמיין איך נראית הצלקת אבל לעולם לא ידעו.. חוץ ממך, כמובן.." ליאו מביט בנואל שמקשיב לו אבל מתחמק ממבטו, מהנהן בהקשבה והבנה למילים של ליאו.

"אני מבין.." נואל משיב בטון שקט, נושם עמוק ומבין שנגמרו לו השאלות.. מתחיל להרגיש ממש לא בנוח ככול שהשתיקה מתארכת.

"ואתה.. נחליאלי שלי... למה אתה מסתיר את עצמך ממני?" ליאו שואל בטון רך, מביט בנואל בקפידה וצופה בבחור שמולו בוהה בנעליי הבית שלו בשתיקה.

"אני ואתה.." נואל ממלמל בשקט, משלב את ידיו באנחה.

"אין לנו שום דבר במשותף.. אנחנו באים ממעמדות שונים, מעולמות שונים.. " נואל שומר על מרחק מליאו בזמן שהוא מדבר.

"אני חייב לא להסכים איתך, נואל.." ליאו מביט בנואל נעצר ומרים אליו מבט מבולבל.

"מבחינתי, העולם היחיד שלי הוא אתה. אתה כל העולם שלי עכשיו.
זה אומר שבכול מקרה אנחנו באותו העולם.. והמעמדות שלנו הם לא בעיה מבחינתי..." ליאו מדבר בשלווה, בביטחון שגורמים לנואל להשפיל מבט בהפתעה.

"אני אמנם חייב לקיים את ההבטחה שלי וללכת.. אבל אנחנו נתראה בעוד שבועיים.. ועד אז, אני רוצה שתזכור מה המשמעות שלך בעיני" ליאו מדבר בטון חד משמעי, לגמרי משוכנע ממה שהוא אומר.

"אני לא רוצה שידעו בבית הספר" נואל מבקש בטון שקט, חושב שיהיה מאוד מביך לדבר על זה עם מאט, מדיסון או ג'נקינס..

"גם אני לא. אני מעדיף שנלמד להכיר זה את זה ושנרגיש נוח זה לצד זה לפני שכולם ידעו..
אבל זה בלתי נמנע ובסוף יקרה.." ליאו מדבר במה שהוא רואה כראליסטיות.

"אני רוצה שתאהב את הרעיון של להיות במחיצתי.. נואל..  ואני מתכוון לעבוד בשביל זה.. אבל אתה צריך לשתף איתי פעולה כדי שנוכל לפחות להיות בנוח ביחד.." ליאו מלטף לרגע את השיער של נואל לאחר שהוא התקרב אליו לאט ובאופן בלתי מורגש, מנסה נואשות להשיג איזשהו מגע כדי להרגיע את היצר הזה שמתעורר בו בגלל הסימון שיירגע רק אם ליאו יתקרב אל נואל מספיק.. המגע הזה.. הריח שלו.. זה הדבר היחיד שיכול לקרר ולהרגיע את ליאו עכשיו..

נואל, אחרי שהוא מבין שליאו והמשפחה שלו נמצאים תחת אותה קורת גג ומדברים עליו:

----------

*ליאו מוריד את המסכה שלו ליד נואל בחופשיות*