אזהרות: אנא לא לשוות אופי רומנטי להתנהגויות אלא בחיים האמתיים. הסיפור הבא הוא לא פאנפיק, הוא מתפקד כסיפור משל עצמו והגברים שנבחרים כדמויות חזותיות הם "שחקנים" של הסיפור, אנא לא לחפור. תודה.

ביום רביעי, נואל קם ומתחיל לעשות את השיעורים שלו, מנסה לסיים כמה שיותר מהם כמה שיותר מהר..

הוא קם בשש וחצי כמו כולם ובשתיים עשרה בצהריים כבר מסיים חצי- את החצי הקשה והארוך שכולל את השיעור שבו הוא חלש, מתמטיקה, פיזיקה ואתיקה- מה שמשאיר אותו לסיים בימים הבאים רק ספרות אנגלית, היסטוריה ועוד כמה שיעורים שהמטלות אליהם מינוריות וקצרות.

נואל בדיוק מסיים את השיעורים באתיקה כשאמא שלו עומדת ליד הכניסה של החדר שלו לאחר שפתחה את הדלת.

היא קוראת לנואל, אבל הוא עם אוזניות באוזניים ולא שומע אותה או את הדלת..

לבסוף, היא נגשת אליו ושמה יד על כתפו- צופה בו מסתובב אליה ומוריד את האוזניות מיד אחרי שהוא מבין שהיא כנראה דיברה אליו.

"לך לשבת בסלון יקירי, אני צריכה להחליף לך מצעים במיטה" היא מבקשת ונואל מהנהן, סוגר את הספרים והמחברת שלו ומניח אותם על השולחן עבודה הקטן שלו, יוצא עם הפלאפון ואוזניות שלו לסלון ומתיישב בפינה, כמעט מכניס את האוזניות לאוזניים כשיש דפיקות בדלת.

נואל מכווץ את מצחו, לא בטוח ששמע נכון- לא זוכר שמישהו אמור לבוא..
הוא מתקדם לדלת ושומע שוב דפיקות ותוהה אם ההורים שלו הזמינו אורחים.

"אמא, יש אורחים היום?" נואל שואל בקול רם, מקווה שלא שומעים אותו מעבר לדלת הכניסה.

"מה?" אמא שלו יוצאת בבלבול מהחדר שלו.

"לא... לא שאני יודעת.. אבא וליאה גם לא אמרו לי דבר.." אמא של נואל מביטה בו בבלבול.

נואל עדיין לא זוכר איזה יום היום- הוא פותח את הדלת הפנימית במהירות ואז מתקדם לדלת החיצונית, פותח אותה כדי לפגוש במבטו של ליאו.

הלב שלו צונח בחזהו וידו עולה אל הפנים שלו כדי לנסות להסתיר את המכות היבשות שיש לו ליד הרכה ובזווית הפה שלו.

"אני מניח שלא זכרת שאני אמור לבוא" ליאו ממלמל בטון קליל, אבל העיניים שלו מביטות בנואל בדאגה והוא הספיק לראות את המכות על הפנים שלו..

זה גורם לו להרגיש מודאג ומבוהל.

"אתה לא יכול לשנות את דעתך לפני שמאוחר מידי?" נואל שואל בשקט לפני שליאה נעמדת מאחוריו בדיוק דקה לאחר מכן, משתנקת.

"ל.. ליאו פורד?" ליאה מגמגמת בעיניים פעורות.

"כלומר.. אדון פורד.." ליאה מנקה את גרונה בניסיון להחביא את ההלם שהיא חשה, נעמדת ליד נואל ומביטה בין שני הבחורים.

"מה אתה עושה כאן אודן צעיר? נוכל לעזור לך איכשהו?" ליאה מביטה בליאו פורד בחיוך, מנסה להניח יד מסביב לנואל- אבל נואל זז ממנה ומתנער מהיד שלה באופן שגלוי לעין של ליאו.

"אני אשמח לדבר עם ההורים שלכם בבקשה" ליאו מבקש בנימוס, נכנס בין ליאה ונואל ונותן לליאה להוביל אותו פנימה בזמן שנואל עומד בכניסה בפנים חיוורות ונפולות לא מאמין ששכח לגמרי לגבי זה..

הוא נאנח, סוגר את הדלת הראשית באטיות ואז ממהר להיכנס ולסגור גם את הפנימית, מתוסכל...

כשהוא מסתובב, המשפחה שלו כבר מכונסת בסלון ולואי יושב מולם על ספת היחיד ונואל עומד בדיוק מאחוריה, מתקרב אליהם ונאלץ לשבת קרוב לליאו תודות לליאה שדוחקת בו להתיישב על הספה שעליה היא ואמא שלה יושבות, מה שמשאיר את אבא של נואל וליאה לשבת על הספה הזוגית ממול לליאו בקו ישיר..

החלל קטן, ככה שאין באמת הבדל וכולם קרובים ומכונסים יחד.

"אמא.. אבא.. תכירו, זה הנסיך הראשון של דומיין לירוי, ליאו פורד.." ליאה מציגה את ליאו בקול רועד ומלא התרגשות- מביטה בליאו בחיוך בזמן שההורים מחליפים בניהם מבטים מופתעים.

אבא של ליאה ונואל רוכן קדימה, משעין את מרפקיו על ברכיו, מביט בנער שנראה כאילו יצא ממגזין אופנה בעיניים נוצצות.

ליאו נראה טוב ומרשים היום ללא ספק: הוא לובש חליפה שחורה וקלאסית עם מטפחת עם הדפס זברה שתואמת לחולצה המכופתרת שלו עם אותו ההדפס.
שלושת הכפתורים הראשונים פתוחים חושפים חזה חלק והתחלה של חיטוב בטני ונחות ביזור כמה שרשראות שראות יקרות.
כל זה בשילוב של נעלי עור איטלקיות , מסיכה שחורה שנראית יוקרתית ושיער שמסודר לצידי פניו באופן שבאמת נותן לו מראה של אדם ממעמד שונה.

הוא יושב ברגליים משולבות וגב ישר ונראה כל כך שונה מדיירי הבית: אצילי ונוצץ.

"תודה על ההצגה, ליאה.." ליאו מחייך חיוך קטן לליאה ומעביר מבט על נואל שיושב מכווץ בעצמו, עם ברכיים צמודות לבטנו וזרועות שמחבקות אותן בעיניים מושפלות.

מכאיב לו לראות את נואל כל כך לא בנוח בגללו.. בגלל הסיטואציה שלהם.. אבל הוא אנוכי מידי בשביל לוותר עליו.. הוא לא יכול..

"אני ליאו ליאונרד פורד, יורש העצר של דומיין לירוי- אני לומד עם נואל בבית הספר.." ליאו מציג את עצמו בשלווה, מנסה להיראות כמה שיותר מנומס ורגוע למרות שהוא מפחד מהתגובה של נואל לכל מה שיתרחש..

"מה מביא אותך אלינו, אדוני?" אבא של נואל שואל בקול רגוע, בוחן את נואל לרגע, שלא יוצר קשר עין עם אף אחד לפני שהוא מביט בליאו פורד בשאלה.

"באתי לדבר איתכם על נושא כל שהוא.. אבל לפני זה, אשמח לדעת כמה אתם יודעים על ערפדים? על מערכות יחסים בנינו?" ליאו מביט מסביב וקולט שהמבט של הגבר מולו משתנה- יש משהו מסוכן שם וליאו מניח שאבא של נואל חושב שנואל עשה משהו רע..

זה קצת מרתיע את ליאו, אבל הוא יודע באופן בטוח שהוא יצא מהבית הזה ברור לחלוטין.. בלי אי הבנות..

"אתה מדבר על הסימון? כי אני יודעת.. ניקול הסבירה לי.." ליאה שואלת את ליאו, שמביט בה ומהנהן.

"סימון זה כשערפד מתאהב בערפד ויוצר איתו קשר רוחני.. זה אומר שזוג כזה שנרקם בינו קשר כזה יישאר ביחד לנצח.. זאת ברכה שערפדים מקבלים מהיוצר השמימי שלהם.." ליאה מסבירה וליאו מחייך חיוך קטן ומהנהן בחיוב.

"נואל גרם לבעיות?" אבא של נואל שואל את ליאו, מביע עכשיו את מה שליאו הניח שהוא חשב עליו.

"לא, אדוני.. בכלל לא.. ההפך.." ליאו מדבר ברוגע, צופה באבא של נואל מביט בו בשאלה, בספק.

"למען האמת, קשר שמימי יכול להירקם גם בין ערפד ובן אנוש.." ליאו מדבר וכל המבוגרים מסביב לשולחן הקטן בסלון מביטים בו בבלבול.

"במצב הנוכחי, אני הערפד שהתאהב בנואל ויש ביננו קשר עכשיו שנרקם וצריך להגיע למימוש בעתיד.. באתי כדי להציג את עצמי בפניכם.. חשבתי שזה היה מנומס.." ליאו מדבר בטון רגוע, מתרווח על הספה הקטנה שעליה הוא יושב ונראה בנוח, למרות שהעיניים שלו מחפשות את נואל, שלא יוצר איתו קשר עין ויושב באותה הפוזיציה, מכווץ ונראה מלא בושה.

"נואל?" ליאה שואלת את נואל במלמול שקט.. נראית מבולבלת לגמרי..

"אתה והבן שלי?" אבא של נואל מביט בליאו בהפתעה, מעביר את מבטו לנואל שיושב מכווץ בספה ונראה לגמרי מנותק מהמתרחש.

"כן, אדוני.." ליאו מאשר, מהנהן אל הגבר המבוגר יותר בביטחון שלא משאיר ספק.

"מה... מה זה אומר? נואל מתחתן.. או ש... מה זאת אומרת.. הוא יהפוך להיות... כמוך?" אמא של נואל מביטה בליאו במחשבה לגמרי מפוזרת- היא לא בטוחה אם להיות שמחה או עצובה ומקווה שלילד הזה יהיו את התשובות שהיא צריכה..

"ובכן.." ליאו חושב לרגע לעומק על השאלות, מנסה להרכיב במוחו תשובות שירגיעו אפילו מעט גם את נואל.

"נואל ואני נתחתן כשהוא יהיה מוכן.. אבל זה יצטרך לבוא מתישהו.." ליאו מנקה את גרונו ונושם עמוק, מסתכל על המבוגרים שמביטים בו בהלם ודממה.

"ומאחר ואנחנו נצטרך לכרות ברית נישואים בנינו בהמשך, כן.. נואל יצטרך להפוך לערפד כדי שנוכל להיות הברכה זה של זה ולממש את הסימון" ליאו מסביר את העניין בסבלנות, מביט איך כולם מעכלים את מה שהוא אומר באטיות.

"הבן שלי הוא.. הוא הארוס.. שלך? אני לא מבינה..." אמא של נואל מביטה בילד שלה שמסרב להיות חלק מהדיון.

"אני יודע שזה מאוד מבלבל, אבל כמו שליאה אמרה.. רק ערפד יכול ליצור סימון.. קשר... ואני יצרתי אחד עם נואל.." ליאו מסביר, מתיישר בכיסאו אחרי שהוא מביט שוב לרגע על נואל.

"לי ולנואל יש סיפור קצת ארוך מאז שהוא הגיע לפנימייה, אבל מה שאתם צריכים לדעת כרגע, זה שהתאהבתי בו, יצרתי סימון בלי המודעות ועכשיו אין לי אפשרות להתכחש וגם אסור לי.." ליאו מדבר לאט, הקול המחוספס והעמוק שלו מהדהד בחדר לאוזני כולם.

מזכירה שוב, הפרק של יום חמישי עבר לימי רביעי באותה שעה:)

נואל שקולט את ליאו בפתח הבית שלו:

----

ליאו: *מציג את עצמו*

איך אבא של נואל מסתכל על ליאו:

איך אמא של נואל מסתכלת על ליאו:

איך ליאה מסתכלת על ליאו ונואל: