אזהרות: אנא לא לשוות אופי רומנטי להתנהגויות אלא בחיים האמתיים. הסיפור הבא הוא לא פאנפיק, הוא מתפקד כסיפור משל עצמו והגברים שנבחרים כדמויות חזותיות הם "שחקנים" של הסיפור, אנא לא לחפור. תודה.

פרק חד''פ בהפתעה כי איחרתי להעלאה היום😘

נואל עבר את היום בהרגשה מתוחה- הציונים הגיעו לקראת היציאה לחופשה של שבועיים שתגיע באמצע השבוע הבא וכולם היו בסדר חוץ משיעור של פילוסופיה של הטבע שקיבל בו רק 85 וידע שזה הולך להביא לבעיות עם ההורים שלו ברגע שזה יגיע אליהם..

לפי מה שנואל הבין ממדיסון וג'נקינס, התעודות נשלחות להורים כמה ימים לפני כדי להגיע להורים בדיוק לפני שזה מגיע לתלמידים.

באותו יום, נואל לא יכול היה לאכול, הוא הסתגר בחדר שלו אחרי הלימודים לשעתיים וכשכבר בחר לצאת ממנו, הוא וידה שזה בשעות ארוחת הערב כדי להיות לבד כמה שיותר, מוצא שולחן צדדי שהוא מניח עליו את המחברת ,שלו כסימן והולך לבחור ספר.

כשהוא חוזר עם "בעל זבוב" של ויליאם גולדינג, הוא יושב לקרוא אותו בניסיון להסיח את דעתו שלו, מנסה להתרכז בכול כוחו בעלילה.

הוא יושב וקורא אולי עשרים עמודים ברבע שעה, העלילה מעלה בו שאלות ומספיק טובה בשבילו, אז הוא שוקע במחשבות על תוכן הספר.

"בעל זבוב.. ספר טוב" נואל שומע, מרים את עיניו בבהלה, פוגש בעיניו של ליאו פורד, הנסיך הראשון של פנימיית דומיין לירוי.

"אני מניח.." נואל ממלמל, מביט בליאו במבט בוחן וספקני.

ליאו מתיישב ממול לנואל בחיוך, בוחן את פניו ומשעין את פניו שלו על ידו, פוגש בעיניים של הבחור שנראה שלא נהנה מהנוכחות שלו.

"אכלת היום?" ליאו שואל ונואל מתחיל להרגיש מתוסכל מבפנים.

"מה אכפת לך?" הטון של נואל נמוך ומזהיר, כאילו הוא מסמן לליאו שאם ימשיך, הוא יתפוצץ.

"אני רק מנסה לנהל איתך שיחה, נואל, אתה לא חייב להתגונן" ליאו אומר מילים חדות ומדויקות אבל הטון שלו רך ככל האפשר, יודע שנואל כנראה מתמודד עם משהו על פי איך שהעיניים שלו נראות עייפות ומודאגות יותר מבדרך כלל.

"למה שתרצה לנהל איתי שיחה? ולמה שלוי ינסה להיות חבר שלי כל הזמן? אנשים מהמעמד שלי לא מתחברים לאנשים מהמעמד שלכם, בשביל זה יש מעמדות.. לא?" נואל לא מעלה את הטונים שלו, רק שומר על טון נמוך ומסוכן שמבטא יפה את חוסר הסבלנות שלו.

"אתה צודק, אבל ממך קשה להתעלם"  ליאו מחליט להיות אמיץ, אומר משהו שהוא יודע שנואל לא יהיה בטוח מה הכוונה בו אבל עדיין רוצה לנסות ולהכין את עצמו מאחר והוא מתכוון לספר לנואל הכול בזמן הקרוב.

" למה? צמח לי זנב? אני משפריץ ניטים מהרכות בראש? או שאולי כל מה שאני מסתכל עליו הופך לאבן?" נואל מדבר בתקיפות, חושב שהלוואי והאחרון היה נכון מאחר והוא מביט בליאו כרגע.

"אתה לא מדוזה, לא.." ליאו מנסה לעצור את החיוך הקטן שמתחמק לשפתיו, מביט בנואל ברכות שהוא לא רגיל להרגיש ולבטא.. יודע שעם כמה שהוא מבולבל, בטח נואל יהיה יותר מבולבל.

"אז מה העניין?" נואל לוחץ, חסר סבלנות לליאו ברמה שליאו לא מכיר.

"כל כך קשה לך להאמין שאתה פשוט בחור שאנשים רוצים להיות לידו? כל כך קשה לך לקבל את העובדה הזאת? אתה מעמיד פנים שאתה לא שם לב איך כולם נדבקים אליך כמו דבורים לצוף או שאתה אדיש עד כדי כך?.. כי טיפש אני בטוח שאתה ממש לא" ליאו מדבר הפעם בטון נחרץ, מביט בנואל השותק שבוחן את פניו במבט תוהה, העיניים שלהם ננעלות כמו תמיד, כאילו כמו מגנטים, הריח של נואל מקיף את ליאו עד שהוא מרגיש שיכור ממנו והעיניים הגדולות והחומות האלה חלומיות בעיניו... ליאו מרגיש את המשיכה של הסימון בניהם, מתוסכל שהוא עדיין לא יכול לממש את הקשר שהולך ומתחזק ונשאר חד צדדי עד שליאו יסמן אותו..

הם לא שמים לב שעוברות כמה דקות ארוכות עד שהפלאפון של נואל מצלצל והוא מוציא אותו מכיסו, צופה בצג בפנים שמתחוורות באופן מידי.

הוא עוצם עיניים ונושף בקולניות, נראה חרד.

"אני צריך ללכת, מצטער" נואל ממלמל, לוקח את הדברים שלו וממהר לרוץ ולצאת למקום מבודד, בסוף מגיע לרחבה הגדולה והמבודדת שמאחורי בניין ההנהלה, לא שם לב לליאו, לוקאס ואלכס שעומדים בחשכה בשקט לבקשת ליאו..

לליאו הייתה הרגשה רעה לגביי נואל.. הוא לא רצה להיות חטטן מצד אחד אבל נואל נראה בחרדה מוחלטת שהוא לא הצליח להתעלם ממנה...
הוא ביקש מהחברים שלו לבוא למקרה ויקרה משהו.. הוא לא ידע בדיוק למה הוא מרגיש משהו נורא באוויר.

בינתיים, נואל מתיישב על אחת המדרגות הענקיות שממול לרחבה, ולרגע בוהה בפלאפון המצלצל שלו, נושם עמוק ויודע שאלה הולכות להיות כמה דקות מהגיהינום..

"הלו" הוא לבסוף עונה בטון קר, שם את השיחה ברמקול ומחכה שאבא שלו יתחיל בהעלבות הקבועות.

"85 בשיעור שאתה בחרת? אתה באמת כזה עלוב?" אבא של נואל לא נתן לילד שלו קרדיט מעולם.

"זה מה שהייתי מסוגל לקבל" נואל אומר בטון קר, גוער בעצמו בפנים על שגם אחרי כל כך הרבה זמן זה עדיין מעליב אותו..

"נראה שאתה לא מסוגל לקבל שום דבר כמו שצריך" אבא שלו מדבר בטון מר.

"בכול השאר קיבלתי מעל 90... למה אתה מתעקם עליי רק בגלל ציון אחד?" נואל אף פעם לא הבין את אבא שלו, שלא משנה כמה הוא היה מנסה לרצות אותו, הוא תמיד היה נכשל.

"אתה מתרברב עוד? אין לך ציון אחד מושלם!" אבא של נואל מרים את הקול שלו ונואל מתכווץ, רק המחשבה על אבא שלו צועק גורמת לו לפחד.

"אם אני כל כך גרוע, תוציא אותי מהפנימייה המסריחה הזאת ותפסיק להשקיע בי את הכסף והזמן שלך" נואל מתחיל להתעצבן. הוא מסרב להשתפן בפניי אבא שלו בפלאפון.

"אני משקיע בך כדי שיצא לי משהו מימך בעתיד. אתה חייב לי הרבה על שגידלתי אותך תחת קורת הגג שלי, אדוני. חייב לי יותר מידי בשביל לדבר אליי בטון הזה.." אבא של נואל יודע בדיוק איפה ללחוץ כדי להכאיב.

"אז אני רק השקעה בשבילך?" הטון של נואל כועס ומאוכזב. והוא כל כך שקוע בסערת הרגשות שלו ובמילים של אבא שלו שהוא לא רואה את ליאה עומדת מטר ממנו ומצוטטת לשיחה שעד עכשיו היא מאוד כועסת לשמוע.

"אני ואמא שלך אמרנו לך אין ספור פעמים שאנחנו מתחרטים שהבאנו אותך לעולם, אתה חירש?" אבא של נואל עוקץ, ממשיך לסובב את הסכין שהכי כואבת לנואל בחיים האומללים שלו.

"תאמין לי שאתה בכלל לא מציאה בעצמך, אם הייתי יכול לבחור, הייתי מעדיף למות מאשר להיות הבן שלך" הדמעות של נואל מתפרצות והקול שלו חנוק.. הוא מנתק את הפלאפון מיד ומחליט שזה מספיק בשביל להצטער על כל נשימה שהוא לוקח לחודשים הבאים.

"נואל.. תינוק שלי.." ליאה מניחה יד על הכתף הרועדת של נואל בעיניים מוצפות דמעות, פוגשת במבטו המבוהל כשהוא מרים את ראשו אליה לפני שהוא קם ומעיף את היד שלה ממנו מיד.

"אל תגעי בי" הוא מנגב את הדמעות שממשיכות לנשור מהעיניים שלו בלי הפסקה.

"נואל.. אתה צריך חיבוק.. מישהו לדבר איתו.. תפסיק עם הברוגז הזה.. אתה לא יכול להתנהג ככה גם עכשיו.. " ליאה מנסה להגיע לנואל, אבל הוא דוחף אותה ממנו ברכות, מנסה לסמן לה שלא תתקרב.

"אל תתקרבי אליי, ליאה" נואל מזהיר וליאה מביטה בו בעיניים מוצפות.

"אתה מצפה ממני להשאיר אותך ככה? לבד וסובל?" הקול של ליאה מביע את הכאב שלה.

"החלטת שאני לא אח שלך באותו יום שהרמת עלי יד וכשהחלטת להשאיר אותי לבד וסובל בחור מהגיהינום הזה" נואל מדבר אל ליאה בטינה שקשה לה שלא לפרוץ בעוד גל של בכי למראה שלה כשהיא מרוחה ככה על הפנים של נואל.

"אל תגיד את זה.. אל.. אתה אח שלי, אתה תמיד תהיה התינוק שלי.." ליאה מדברת מתוך הבכי בקושי, מנסה לגעת ולהגיע לנואל כדי ליצור איתו מגע אבל הוא דוחה הכול בדחיפות קלות עד שהוא מאבד את קור הרוח.

"אמרתי לך אל תגעי בי!" נואל זורק את הפלאפון שלו לרצפה ומנפץ אותו לחתיכות מרוב הכוח שהשתמש בו.

"אל תתקרבי אליי ואל תקראי לי אח שלך. אל תעמידי פנים שאכפת לך ותעופי לי מהעיניים" נואל עכשיו צועק את נשמתו מתוך הדמעות.

"קחו ממני את כל מה שאי פעם נתתם לי. תוציאו אותי מהמקום הזה ואני אשלם לו את הכול, רק תתרחקו ממני ותנו לי לחיות בשקט" נואל פושט את הג'קט של מדי בית הספר שליאה קנתה לו בעצבים, זורק אותו ואת העניבה שלו עליה ובועט בחתיכות של הפלאפון שלו.

"נואל.. בבקשה.. תרגע.." ליאה מתחננת בבכי היסטרי.

"זאת הפעם האחרונה שאת מעלה את השם לי על השפתיים שלך" נואל קובע, הוא מתנשף והטון שלו עכשיו שקט, אבל הוא רועד ונראה הכול חוץ מרגוע.

טוב שהוא לא יודע ששלושת הנסיכים הערפדים צפו ושמעו הכול...

נואל שמקבל שיחה מאבא שלו:

------

וגם,
נואל: *עושה את הכי טוב שלו*
אבא שלו: