אזהרות: אנא לא לשוות אופי רומנטי להתנהגויות אלא בחיים האמתיים. הסיפור הבא הוא לא פאנפיק, הוא מתפקד כסיפור משל עצמו והגברים שנבחרים כדמויות חזותיות הם "שחקנים" של הסיפור, אנא לא לחפור. תודה.

נואל מצא עגיל של הלוגו של הדגל של מונקי דה לופי- זה היה איקס בצורת עצמות שמעליו גולגולת עם כובע קש.

העגיל הכסוף היה מורכב מתליון עם חריטה של הלוגו ושרשרת קטנה שמתחברת לפינה תחתונה אחת ומסתיימת בחיבור שבפינה התחתונה השנייה.

נואל חשב שזה נראה ממש מגניב- העגיל היה קצת יקר מאחר והוא מכסף 925 וגם עם חריטה של דמות מאנימה..
אבל זה היה בסדר, הוא גם ככה לא ממש השתמש בדמי הכיס שקיבל, ככה שלא הרגיש שזה יחסר לו..

הקופסה שבה נח העגיל הייתה גם היא מעוצבת עם אומנות של וואן פיס וזה נראה ממש מגניב שנואל התחרט שלא קנה משהו מהחנות לעצמו...

הוא היה בחדר המעונות שלו, מסיים להתלבש לקראת היומולדת של לוי.
הוא שם על עצמו חולצה שחורה ומחויטת שפתח שלושה כפתורים שלה ונתן למה שרשראות להתלות במרחב הפתוח שלה ושילב עם זה ג'ינס קרעים שחור ונעלי ניו באלנס שחורות.
הוא סיים בלענוד את הטבעות שלו ועגיל באוזן שמאל שלו של חרב שהתנדנדה לה מאוזנו- השיער שלו הסתיר את פניו מעט והיה רטוב ממים וג'ל והוא לא טרח לייבש אותו, מתקדם למדיסון ומאט שחיכו לו מחוץ למעונות ורמנטינו כדי שיתקדמו יחד להסעה שלוי אמר שאירגן להם ותחכה להם ממש ממול לשערים של הפנימייה בחוץ.

ג'נקינס החליט להישאר במעונות מאחר והיה עייף מידי ומפחד להיות שם בנוכחות כל הנסיכים.

נואל לא התעקש, מעדיף שכמה שפחות אנשים יבואו איתו- הוא לא רצה לדאוג למאט ולמדיסון, אבל מאט התעקש להגיע כי רצה לחוות מסיבה של נסיך ומדיסון בא מתוך דאגה לנואל, רוצה להישאר קרוב אליו כדי שיוכלו לשים עין זה על זה.

נואל העריך את זה ולא הרגיש שהוא יכול לבטל אותו, מקבל את הנוכחות שלו ואומר לו שישמח שיבוא איתו.

נואל נאנח, מנסה לא להיות מתוח מידי כשהוא לקח את השקית של המתנה- הוא בטוח שזאת מתיחה או משהו אבל אין לו ברירה אלה ללכת.

הוא לא ממש רוצה לעזוב את המעונות, מרגיש מדוכא וסחוט רגשית מידי- אבל הוא מדחיק הכול יוצא מהחדר שלו ויורד במדרגות החירום אחרי שהוא נועל את החדר, נפגש עם מאט ומדיסון בכניסה.

"אחי אתה חתיך" מאט מחבק את נואל שמגחך , טופח על גבו של מאט בחיוך.

"גם אתה נראה טוב" נואל אומר בזמן שהוא לוחץ למדיסון את היד.

"גם אתה מד.. אהבתי את החולצה" נואל אומר למדיסון, מצביע לרגע על חולצת הטריקו שלבש עם הקרעים הקטנים בתחתית .

מדיסון מודה לנואל בחיוך וכולם מתקדמים יחד לכיוון היציאה, עוצרים מחוץ לשערי הפנימייה כששלושתם שמים לב ללימוזינה.

נואל מכווץ את מצחו, מבולבל..

"היי וטו! כנס לרכב, אנחנו צריכים לעוף" איזה תלמיד שנראה לנואל מוכר מוציא חצי מגופו מחוץ לרכב לאחר שהוא פותח את הדלת וקורא לנואל שיוצא מהבלבול שלו ומסמן למאט ומדיסון לבוא איתו- הם נכנסים למכונית ומתיישבים זה ליד זה- מאט מתערבב עם השאר בזמן שנואל ומדיסון משחקים בפלאפון ולא ממש רוצים לקחת חלק פעיל במסיבה שכבר מתקיימת בלימוזינה.

לנואל אין אנרגיה בשביל זה..

---

מאט נכנס ראשון בין הדלתות של הבית של לוי אחריי שהשומרים מעבירים אותם בסלקציה, הולך ישירות לאלכוהול ולוקח כוס, מסתובב בין האנשים ונהנה.

"אתה בטוח שזה הבית שלו?" נואל לוחש למדיסון -הם עדיין רחוקים מהמוזיקה ככה שהם שומעים זה את זה.

"בית אצל הנסיכים זה לא מה שאני ואתה חושבים עליו כשאנחנו שומעים את המילה" מדיסון מחזיר בחיוך קטן.

"לאנשים עם כל כך הרבה עושר יש מוניטין שהם חייבים לשמר- זה אומר שהם צריכים להראות את העושר שלהם גם מבחוץ.. זה חלק מהעניין" מדיסון מוסיף, מביט מסביב בסקרנות.

הבית ענק. הוא נראה כמו מלון יוקרה ענקי- הרצפה עשויה מקרמיקה מבריקה, התקרות גבוהות מאוד, יש וילונות יוקרתיים וארוכים בכול חלון, גרם מדרגות ספירלה שעומד ממש ליד הכניסה ומסמן על הימצאות של יותר מקומה אחת בבניין- הקומה הראשונה מלא בשולחנות, כל אחד עומד ליד שולחן עם אוכל בסדר גודל של ביסון וכוס יין אוכל שתייה אחרת ביד השנייה.

נואל מרגיש ממש לא שייך, הוא כבר רוצה ללכת רק מלהסתכל על העושר מסביבו- כולם לבושים יפה והוא נראה כמו ילד רחוב לידם וגם לא ממש רוצה להשתנות בהתאם.

"אני מצטער שהגעתי" נואל נאנח אל מדיסון ומדיסון מהנהן בהבנה, מביט בנואל מכניס את ידיו לכיסיו ומתקדם.

הוא ממשיך רק עוד כמה צעדים לפני שיד נחה על כתפו.

הוא מסתובב כדי לראות את לוקאס מולו, מביט בו בחיוך.

"שוב אתה מוכיח שאתה לא שפן" לוקאס מחייך אל נואל שמביט בו בתהייה, לא בטוח מה קורה.

"בוא, לוי והשאר למעלה, הוא חיפש אותך" לוקאס מחווה בראשו למעלה, לגרם המדרגות הגבוה שמוביל לקומה השנייה.

"אני לא יכול לשים את המתנה וללכת?" נואל שואל את לוקאס כדי להיות בטוח.

הנסיך השני מסתובב אליו בהרמת גבה.

"אתה במסיבה, נואל, תרגע.. תהנה.. לוי יתבאס אם תלך בלי להישאר קצת" לוקאס עונה בניסיון לשכנע את נואל.

"למה?" נואל לא מבין למה לוי כל כך רוצה את הנוכחות שלו.

"למה לא?" לוקאס מביט בנואל בשאלה, חיוך קטן וצדדי על שפתיו.

"אתה ילד מצחיק וחכם ונראה כמו אחלה חבר... הוא בסך הכול בן אדם, למה שהוא לא ירצה עוד חבר ?" לוקאס מושך כתפיים בפרצוף שואל ונואל מביט בו לכמה רגעים עדיין תוהה ובוחן אתו לפני שהוא מוותר ומהנהן, נותן ללוקאס להוביל אותו למעלה.

הקומה השנייה מסודרת אותו הדבר כמו למטה- שולחנות אוכל גדולים פרושים בכול פינה ואנשים בבגדים יקרים וחגיגיים עומדים בכול מקום.

לוקאס עובר את האורחים ומנפנף מידי פעם למכרים, מוביל את מדיסון ונואל לדלת עץ גדולה שהוא פותח ונותן להם להיכנס דרכה לפני שהוא סוגר אותה אחריהם ומוביל את שני האחרים לגרם מדרגות שבסופו הם נכנסים למרחב שנראה כמו מועדון שלם בתוך הבית- האנשים פה לבושים יותר כמו נואל ומדיסון, והאוכלוסייה צעירה בהרבה מזאת שלמטה, וברקע יש מוזיקה עכשיווית.

לוקאס מתקדם עוד קצת פנימה לחלק המרוחק ביותר של המועדון עד כדי כך שהמוזיקה נשמעת חלשה יותר שם, הוא עובר את הבר ועולה כמה מדרגות קטנות שמובילות לבמה מגודרת עם שולחן ענק ומושבי ספות מסביבו- השולחן מלא בכול טוב ומסביבו יושבים חמשת הנסיכים האחרים, שתי בנות ועכשיו נואל, מדיסון ולוקאס מצטרפים.

"הבאתי לך מתנה" לוקאס אומר ללוי לפני שהוא זז וחושף את נואל לעיניו.

לוי קם ומחבק את נואל בחיוך, לוחץ למדיסון את היד ועובר לשבת בין לוקאס ונואל.

"מזל טוב" נואל מבולבל עדיין מהעובדה שהוא באמת הוזמן ליום הולדת של הנסיך הזה, עדיין מצפה לקאצ'.
הוא מושיט ללוי את המתנה שלו ונשען אחורה על הספה בשקט, נותן ללוי לפתוח אותה.

"דאמ" לוי מוציא את הקופסה של התכשיט וכבר מתלהב, בוחן את האומנות שעל הקופסא ומביט בה בסקרנות לפני שהוא פותח אותה ורואה את העגיל שבפנים.

"אחי.." לוי מביט בעגיל בהתלהבות, קולו שמח ונרגש ונואל חושב שזה די מצחיק.. הוא נראה כרגע כמו כל מתבגר רגיל אחר.

"תעשה טובה, שים לי אותו.. זה פאקינג מגניב" לוי מעביר לנואל המבולבל את הקופסא ונואל מוציא את העגיל מהקופסא בבלבול ומביט לרגע במדיסון שלא אומר מילה אבל מתקשר עם נואל דרך העיניים וכרגע אומר לו 'גם לי אין מושג מה קורה פה' במבט מלא בספק.

נואל עונד ללוי את העגיל כמה מהר שהוא יכול, מכניס לו את העגיל לחור שעליו הוא מצביע וסוגר לו את העגיל עם הסוגר שאיתו הגיע.

כשהוא מסיים, לוי מביט בעגיל דרך המצלמה שלו ומתלהב מהמתנה, נותן לנואל הפסקה כדי שיוכל להסתובב ולדבר עם מדיסון.

"הייתי בטוח שזאת בדיחה" הוא לוחש למדיסון, לא שם לב שליאו מנצל את השמיעה העל טבעית שלו כדי לצותת להם מהצד.

"גם אני" מדיסון מחזיר בקול שקט, נותן לנואל מבט מבולבל.

"נלך ברגע שיתאפשר" נואל מבטיח ומדיסון מהנהן, מניח את מרפקו על נואל השעון על הספה ונתמך בו בזמן ששניהם בפלאפון.

"אז מה אתה אוכל?" לוי מבהיל את נואל שמביט סביב בבלבול לרגע.

"מה?" הוא שואל , מעכל את מה שנאמר לו.

"אה.. אני לא רעב" נואל אומר לבסוף, לא סומך על לוי או על השאר.

"אתה אוהב בשר או שאתה צמחוני, טבעוני?" לוי שואל ונואל מניד ראש.

"אני אוכל בשר" נואל מאשר ולוי מהנהן, קם ומסתובב אחורה.

"יוו רוני, תביא לנואל צלחת מהכבד אווז" לוי מבקש מהמלצר שעומד בפינה של החדר.

"רוצה גם מדיסון?" לוי שואל לפני שהוא משחרר את המלצר.

"אה.. בטח.." מדיסון מביט בנואל בשאלה, מנסה ללכת עם הזרם.

"תביא שתיים" לוי מסמן את הספרה שתיים עם האצבעות לפני שהמלצר מהנהן והולך, נעלם בחשכה של החדר.

איך כולם רואים את לוי הפרק:

-----

*נואל עם מדיסון או עם לוי*

ליאו בצד: