אזהרות: אנא לא לשוות אופי רומנטי להתנהגויות אלא בחיים האמתיים. הסיפור הבא הוא לא פאנפיק, הוא מתפקד כסיפור משל עצמו והגברים שנבחרים כדמויות חזותיות הם "שחקנים" של הסיפור, אנא לא לחפור. תודה.

כמה ימים אחרי, נואל נכנס לקפיטריה לצד מדיסון בזמן שהם אכלו את הכריכים שלהם בארוחת הצהריים- מדיסון הלך לרגע עם נואל כדי להביא פלסטרים לאחד הפצעים שלו שעדיין לא עברו לגמרי

"למה יש התכנסות של תלמידים שם?" מדיסון שואל את נואל בטון מודאג שנואל משיב לו במשיכת כתפיים, בפרצוף של חוסר ידיעה.

הם מתקרבים יחד לאסיפה ומיד רואים את הסצנה של ששת הנסיכים יושבים בפעם הראשונה בקפיטריה של כל השאר, מסביב לשולחן כששפנים שבכלל לא היו שפנים.. אלה סתם שני בחורים שנואל מעולם לא ראה, עמדו במבטים מפוחדים מול הנסיכים.
"שניכם תעמדו על רגל אחת והראשון שיוותר יצטרך לקבל את העונש" הדסון, הנסיך השישי מסביר בחיוך, מבטו נראה מתוק אבל מה שהוא עושה לא חמוד בכלל.

נואל ומדיסון מביטים זה בזה ואז חזרה.. ונואל לא מבין למה הוא מופתע שהם ממשיכים..
בכול מקרה, הוא כמעט מסתובב כשלוי מאתר אותו בקהל.

"נואל" הוא קורא וכולם מסתובבים להביט בנואל, שמהסס אם כדאי לו להסתובב ללוי.

לבסוף הוא נאנח, מעביר מבט עייף למדיסון ומסתובב כדי לראות את כל האנשים בחדר נועצים בו מבט- הנסיכים, הקהל והשפנים.

"לא החזרת לי תשובה עדיין" לוי מחייך אל נואל האדיש בזמן שליאו מעביר מבט בשניהם בחשאי, תוהה מה טיב היחסים ביניהם מאחר ולוי הוא לא בחור שממהר להיות חברותי כל כך לכול אחד..

נואל מרים גבה ללוי בתגובה, מביט בשני השפנים ואז מחזיר את מבטו ללוי.

"אני אוותר" נואל עונה ומתכוון להסתובב ולסמן למדיסון לעזוב- אבל מה שמגיע אחרי גורם לו לעצור.

"איך קוראים לילד לידו?" לוי שואל את הדסון ונואל נעצר, מסתובב להביט בלוי.

הדסון מביט בין לוי ונואל בשאלה בתגובה, לרגע נראה ממש מבולבל לפניי שהוא מביט במדיסון כדי להבין על מי לוי מדבר.

"מדיסון" הדסון עונה ללוי המחויך במבט מבולבל, מופתע מהנסיך שבדרך כלל הוא השקט מבניהם , העייף מבניהם מידי כדי לדבר ולתפקד..
לוי נראה שונה עכשיו כשהוא לוקח את המושכות וכול הנסיכים מבולבלים מההתנהגות המפתיעה- גם הקהל..

אבל נואל לא שם לב לתגובות- רק מרגיש ממש מאוים, הוא רואה את זה כאיום ולא מעריך את זה.

"מדיסון" לוי חוזר, מביט במדיסון בחיוך ומתקדם אליהם, נעצר מולם כששאר הקהל מתרחק כדי להתחבא מאחורי שלושת הבנים.

"אולי תעשה לי טובה ותשכנע את נואל פה לבוא למסיבה שלי?" לוי מביט במדיסון המפוחד בחיוך גדול, חברותי.
והקהל בהחלט רוחש וגועש לגביי העובדה שלוי מבקש בעצמו, פנים מול פנים ממישהו לבוא למסיבת יום ההולדת שלו- נסיך! למען השם, כל אחד היה רוצה להיות חלק מהמסיבה הזאת, כמו שכול אחד היה רוצה להיות במסיבה של כול אחד מהנסיכים האחרים.

"אל תפנה אליו" נואל מדבר בתוקפנות שגורמת ללוי להחזיר את תשומת הלב אליו ולליאו, מאחוריהם, לנעוץ מבט בשלושה בניסיון להבין ולעכל כל מה שקורה.

"אתה עוד תפגע ברגשות שלי עם הטון הזה" לוי מתבדח ונואל מגלגל עיניים בתשובה, לגמרי עייף.
"בוא נלך" הוא תופס את מדיסון משורש כף ידו ומושך אותו אבל שום נעצר מהמילים של לוי.

"אם תבוא, אני אשחרר את שני השפנים שלנו" לוי מציע והחדר הופך לרועש עם גל התלחשויות מופתעות.

"הוא דלוק עליו או משהו?"

"לוי באמת רוצה אותו במסיבה שלו?"

"אני לא מאמין שהוא מסרב, נסיך מעולם לא ביקש ממישהו לבוא למשהו.. כל דבר!"

נואל נאנח, משחרר את מדיסון ומתיישר, מעביר יד על פניו ואז מסתובב ומתקדם חזרה ללוי.

"מאיפה לי לדעת שאני לא אהפוך חזרה לשפן?" נואל מדבר בטון כועס, מביט בלוי בחוסר סבלנות וכעס.

"אמרתי לך, ליאו שם עליך וטו.." לוי אומר בנונשלנטיות, אבל כל שאר הנוכחים לא חושבים שזה כל כך פשוט, עכשיו יש לקהל עוד סיבה להיות מופתעים ולהיות מרותקים לשיחה בין הנסיך החמישי לנואל.

"זה לא אומר לי הרבה" נואל אומר כבדרך אגב.

"לך זה לא אומר הרבה, מבחינתנו, המילה שלו זה סוף פסוק" לוי מסביר את העניין לנואל שוב, ששולח מבט לליאו ומוצא את הנסיך הראשון נועץ בו מבט חודר שגורם לנואל להסיט את מבטו לצד כדי להתאושש.

הוא קצת מפחד, הוא לא ישקר..

"ההפסקה נגמרת בעוד שתי דקות, יש לך עד אז, בצלצול להחליט" לוי מושך בכתפיו במבט שובבי וחיוך קטן, מסתובב כדי להתיישב חזרה במקומו בזמן ששתי השפנים נותנים לו מבט מתנצל ומלא בתחנונים.

נואל מהסס, הוא באמת לא רוצה להיות מקושר לבחורים המפונקים בשום צורה- אבל הוא מוצא את זה קשה כשהם דוחפים את עצמם פעם אחר פעם לעניינים שלו.

הוא חושב וחושב ולא בטוח אם יש לו לב להשאיר את שני הבחורים לסבול.

"נשארה דקה, עכשיו פחות משישים שניות, תמהר להחליט" לוי מכריז אחרי דקה, מביט בנואל בסקרנות כשהוא מעביר את מבטו בינו לבין השפנים שלו.

"שלושים שניות" לוי לוחץ ונואל מהדק את שפתיו, מרגיש איך הוא נשבר מבפנים.

"אני אבוא" נואל אומר שניה לפני שהצלצול נשמע, מביט בלוי מחייך בפנים מרוצות.

"מצוין, תדאג להתלבש יפה" לוי מבקש מנואל בזמן שהתלמידים מכריחים את עצמם להתיק את מבטם ולחזור לכיתות.

"שפנים יקרים, אני מקווה שלא תהיו כפויי טובה ותגידו תודה לנואל, אתם משוחררים" לוי מחייך אל שני הבנים שממהרים לעמוד מול נואל, לוחשים תודה לפני שהם בורחים החוצה.

בסופו של דבר, נואל ומדיסון נשארים עם לוי וליאו לבד בחדר- כול השאר עוזבים, אבל לוי ונואל עדיין מביטים זה בזה כשמדיסון עומד מהצד מתוח ומודאג וליאו מביט בין נואל ולוי ומנסה לחשוב מה הוא חושב על מה שקרה..

ליאו לא מריח את ההורמונים שמשתחררים בהתאהבות מלוי, ככה שללוי יש כנראה סיבות אחרות לנסות ולהתחבר לבחור שנותן לו מבט קשה.

"תדאג לא לדבר איתי אחרי המסיבה שלך, זה מביך" נואל מבקש מלוי במבט כועס, ממש רוצה לתת לנסיך איזה מכה הגונה לפנים.

לוי פולט צחקוק.

"זה מה שאני אוהב בך, פרצופון חמוץ" לוי מודה בנימה קלילה ובחיוך רחב.
אבל נואל לא בנוח עם שם החיבה שהדביק לו הנסיך החמישי, מביט בו בזעף.

וגם הנסיך הראשון מתחיל להרגיש לא בנוח, מתיישר בכיסאו ולסתו ננעלת למשמע שם החיבה, לא ממש אוהב את מה שהוא רואה ואפילו לא יודע למה.

"מה? שאני לא כמו בנות אחרות?" נואל לועג לטעם של לוי, מביט בו בעיניים מוצרות והטון שלו ציני.

לוי מגחך, מניח את ידו מסביב לצוואר של נואל שמרים אליו מבט מזהיר.

"תירגע" לוי טופח של כתפו ואפילו לא שם לב לליאו מצעיף את עיניו לעברם, לא מרוצה.

"מה אכפת לך ליהנות קצת רגזני? תיתן לעצמך ולחברים שלך כמה ימי חופש ותהנה איתנו קצת" לוי אומר בטון קליל.

"אם אני או החברים שלי יפגעו איכשהו, אני לא אחשוב על השלכות ואכאיב לך" נואל מאיים ולוי מהנהן.

"נשמע פייר, אני לא אפגע באף אחד עם כמה שגרמת לזה להישמע מפתה" לוי מתלוצץ ונואל מגלגל שוב עיניים.

"תזהר שלא יחשבו שאתה מתחיל איתי" נואל מוריד את ידו של הנסיך ממנו ומסדר את הג'קט שלו.

"לא היית רוצה חבר שנראה כמוני?" לוי מחווה בידיו על עצמו ונואל מביט בלוי בספק, בוחן אותו בעיניו ושוב נכשל להבחין בליאו מביט בשניהם במבט לא מסופק.

"כמו מה? כמו כל גבר לבן ממוצע?" נואל לועג ללוי ולוי מחזיק את ליבו בתשובה.

"זה כאב" לוי אומר ומתקפל, מעמיד פנים שהוא כאוב.

נואל נשבר, מחייך חצי חיוך עייף למראה ההתנהגות הילדותית.

"שים פלסטר" נואל זורק ללוי את הפלסטר שהחזיק בידו עד כה, מסתובב ומסמן למדיסון לעקוב אחריו, שניהם יוצאים מהקפיטריה ומשאירים את לוי וליאו לבד.

לוי מסתובב לליאו בחיוך, אבל ליאו לא נראה מרוצה.

נואל, מנסה לשמור על הסבלנות שנשארה לו ללוי:

----

הסבלנות שנשארה לנואל לכולם בכול מקרה:

----

כשלוי נותן לנואל להחליט ונואל מתחיל להרגיש את הלחץ של הזמן: