10
אזהרות: אנא לא לשוות אופי רומנטי להתנהגויות אלא בחיים האמתיים. הסיפור הבא הוא לא פאנפיק, הוא מתפקד כסיפור משל עצמו והגברים שנבחרים כדמויות חזותיות הם "שחקנים" של הסיפור, אנא לא לחפור. תודה.
אגב, הינה תזכורת לכך שנואל הוא לא בחור חלשלוש וחסר אונים :)
וגם:
וכמובן שאזכיר שוב שאני שבאפשרותכן לשלוח לי מימז בנושא הסיפור שיכולים לעלות לפה בראש פרק לפני כל פרק בצירוף של תיוג החשבון שלכן.
בואו ותשתפו את ההומור שלכם:D
ניתן לשלוח לי קבצים דרך המייל שלי:
ומשם זה יעלה אולי לסיפור! :)
יומיים אחרי, נואל ישב עם מאט, מדיסון וג'נקינס באחת המדשאות בחוץ בערב..
זאת הייתה הפעם הראשונה שנואל יצא אחריי שעות הלימודים כדי לבלות עם אנשים, בדרך כלל הוא נשאר ללמוד בחדר אבל היום הרגיש חנוק וכשקיבל את ההצעה ליציאה, הוא בחר ללכת.
על פי התקנון של בית הספר, היה אפשר להסתובב בלבוש לא פורמלי ברחבי בית הספר מחמש אחר הצהריים ועד שש בבוקר שאחריי.. מה שהיה נחמד ועזר לנואל להרגיש קצת יותר בנוח..
הוא שנא את המדים המקבעים של הפנימייה הפלצנית, מעדיף את הסוודר שלבש עכשיו שהיה גדול עליו בכמה מידות והגיע לו עד אמצע הירך כשעמד, בצבע אפרסק, בשילוב מכנסי ג'ינס בהירים וקרועים ונעליי אולסטר שפעם היו לבנות והיום הן....לא לבנות?
בכול מקרה, הן היו הנעליים הכי נוחות שהיו לנואל, הוא אהב אותן.
"אתה נראה יותר טוב" מדיסון אומר לנואל ונואל מהנהן, מושך בכתפיו.
"זה היה מפחיד כמו שכולם מספרים? באמת חשבתי שתהיה במצב יותר גרוע.." מאט שואל ונואל מושך שוב את כתפיו, מביט על שאר האנשים שמסתובבים באזור.
"איזה לא כיף איתך" מאט מחמיץ פנים.
"אחי, תעזוב אותו. הוא ניצוד על ידי החנון במתמטיקה הכי מפחיד שראיתי" ג'נקינס מתבדח בציניות ונואל פולט גיחוך.
"אני גם אסיאתי, ג'ין" נואל מזכיר לו וג'נקינס מניד ראש.
"אתה לא מפחיד כמוהו, חנון" הוא מחזיר לנואל כהתבדחות ונואל פולט צחוק מפיו, מכה את ג'נקינס בזרוע ומקבל בחזרה דקירה עם האצבע של השני במותן, מחזיר באותה מידה.
"ממזר" נואל אומר לג'נקינס בהבעה מבודחת וטון קליל לפני שמישהו מתיישב לידו והוא מביט לימינו בבלבול.
"נחמד לראות אותך מסוגל לחייך, חשבתי שאני צריך להתחבא מנקמה" לוי מתיישב בין נואל ומדיסון, מביט בנואל בחיוך מתוק.
החיוך של נואל נמחק מזמן והבעתו התרוקנה, משאירה עיניים קרות.
"אני פה בלי רשמיות, אל תרגיש כל כך מתוח" לוי מתמתח על הדשא ונואל מרים גבה.
"מה? אני מנסה לרכוש חבר" לוי מדבר בסרקזם ונואל נראה משועמם.
"אני צוחק אבל גם רציני, אחי.. היית סופר מצחיק אותו יום עם השאר" לוי מכה את ידו של נואל לרגע בעדינות, באופן חברי, מביט במתח שבפרצופו של נואל נעלם למרות שנשארת הבעה משועממת.
"אל תדאג, אני לא יכול לתת לך שפן גם אם הייתי רוצה.. ליאו הטיל עליך וטו" לוי מנסה לרכך את נואל עוד, בכנות מרגיש שהוא היה רוצה בחברה שלו מאחר והוא שינוי מרענן גם יחסית לשאר הנסיכים.
מאט ומדיסון משתנקים בזמן שג'נקינס נחנק מהצ'יטוס החמוץ חריף שבדיוק אכל.
"ו..וטו?" מדיסון מביט בלוי ואז פוגש את עיניו המבולבלות של נואל עם העיניים המוטרדות שלו.
"וטו" לוי מאשר למדיסון ונואל מביט בכולם בשאלה.
"אה.. נכון, אתה חדש עדיין.." לוי אומר לפני שהוא מתיישר ויושב ישיבה מזרחית.
"כשליאו מטיל וטו על מישהו זה אומר שיש לאדם פרוטקשן.. בעיקרון, אסור לגעת בך מעכשיו. לאף אחד.. גם לא לנסיכים האחרים.." לוי מסביר ונואל מביט בלוי בספק, מרים גבות בסקפטיות.
"באמת.. הוא החליט את זה אותו יום אחרי שהלכת, אמר שהוא צריך לחשוב או משהו והטיל וטו.." לוי מדבר טון כנה שגורם לנואל להבין שזאת אכן המציאות..
זה מבלבל..
"למה?" נואל פוצה את פיו לראשונה.
"נראה לך שאני מבין על מה הוא חושב?" לוי מושך בכתפיו והטון שלו קליל ומתנער מאחריות.
"בכול מקרה, יש לי עוד שבועיים יום הולדת.. חשבתי שיהיה נחמד אם אתה והחברים שלך תבואו איתנו לחגוג מחוץ לבית הספר ואז תתערבב קצת" לוי מציע בפשטות ונואל מעיף מבט על השאר.
"אני אחשוב על זה" הוא לא בטוח בשינוי העמדה המוזר של לוי עדיין, הוא צריך לבדוק את השטח קצת.
"בסדר מבחינתי" לוי מאשר בטון שלו, נראה שאין לו בעיה לחכות.
"יש לנו מבחן בספרות יום אחריי, נונו" מאט מזכיר לנואל ומביט בלוי בזהירות.
נואל בא לדחות את ההצעה, אבל לוי פוצה את פיו קודם.
"עם גולדמן?" הוא שואל ומאט מהנהן.
"אני אדבר איתו כדי שיחליק לכם ציון טוב הפעם, אל תיגשו למבחן.. זה עליי" לוי מציע והטון שלו בטון וקליל למרות שמה שהוא אומר מאוד לא נורמלי..
"למה שאני אסמוך עליך, רודן מספר חמש?" נואל לועג ולוי פורץ בצחוק בזמן שהשאר צופים בחילופי הדברים בתדהמה.
אף אחד לא מדבר אליהם ככה.. מה לעזאזל נואל עושה? הוא רוצה למות?
"אין לך סיבה טובה לסמוך עליי, אבל אני מקווה שאני מקבל נקודות על זה שכיסחתי את האגו שלי להיום וניגשתי אלייך.. בדרך כלל אני לא חנפן" לוי מחייך לנואל שבוחן את פניו ללא שום הומור בתווי פרצופו, נשאר חתום וחשדן.
"כמו שאמרתי, אני אחשוב על זה, מספר חמש" נואל קובע ולוי מהנהן בחיוך משועשע.
"עדכן אותי, סינדרלה" לוי עושה צורה של פלאפון בידו לפני שהוא קם, פורע את שיערו של נואל הזועף והולך בקלילות חזרה מאיפה שהגיע.
"אחי.." ג'נקינס מדבר בטון כבד, בוהה בדשא בהלם כמו שני החברים האחרים שלו.
"אני לא בטוח אם אתה אמיץ או מטומטם" מדיסון אומר בגבות מכווצות, תוהה.
"מטומטם, כנראה" נואל עונה בפשטות ובוהה ברגליו, תוהה אם זה טריק כדי להכניס אותו לצרות, לא סומך על ה'כנות' הזאת של לוי בשיט וחושב מה כדאי לו לעשות.
"בחיים לא שמעתי על וטו מליאו. מעולם לא" מאט מדבר אל נואל בעיניים פעורות.
"בסדר, יעבור לו" נואל לא מתרשם, חושב שמשהו מאוד מסריח בעניין הזה..
"נואל.. לעזאזל איתך.." מאט לא מבין איך נואל יכול להיות כל כך אדיש ושאנן..
הוא תחת הכנפיים של הנסיך הפאקינג ראשון.
ליאו אף פעם. והוא מתכוון לאף פעם- הוא אף פעם לא עושה את זה.
השאר עושים את זה מפעם לפעם לצורך אינטרסים מסוימים, ככה שזה לא היה מפתיע אם זה היה מגיע מהם..
אבל ליאו?
זה אפילו נשמע בלתי אפשרי... מה לעזאזל נואל עשה?
"אתה מבין שהנסיך החמישי מנסה להתקרב אליך? אתה מבין כמה כוח יש לך בידיים? אתה קולט מה המשמעות של כל זה?
אם אתה באמת תהיה חבר של אחד מהם, אתה תהיה מסודר לשאר הזמן שלך פה.." מאט מביט בנואל הנונשלנטי שמגלגל את עיניו.
"מי אמר שהוא דובר אמת? מי אמר שאני רוצה להיות חבר שלו בכלל? נראה לך שאכפת לי מכוח ומהתרבות המוזרה של הפנימייה הזאת עם האופי של איזה כת?" נואל חותך את מאט, רוצה כבר עכשיו להבהיר לו.
"גם אם אני אלך למסיבה שלו, חבר שלי הוא לא יהיה, אני לא צריך כוח ופופולריות.. אני לא ספיידרמן" נואל לועג.
"כל מה שאני רוצה זה להיות בלתי נראה ושיעזבו אותי בשקט.. אני לא צריך את הנוחות שהם יכולים לתת לי, אני לא מעוניין להיות קרוב אליהם בכלל. בשום צורה. בגלל זה אני מתבטא באופן דוחה אליהם. אבל נראה שהרודן החמישי מתקשה להבין" נואל מזעיף פנים.
"נואל, תירגע.. מאט פשוט מנסה להסביר לך את המצב.. גם אנחנו מאוד מופתעים.. נסיך מעולם לא הגיע לפני כן כדי לדבר עם תלמיד.. תמיד אנחנו הולכים אליהם.." מדיסון מנסה להרגיע את הרוחות.
"הוא נראה מאוד כנה.. לוי מאוד חד בלשון שלו ולעולם לא משקר או משחק.. הוא יודע שהכלי הכי גרוע שיש לו זה המוח החריף או הלשון החריפה שלו.." מדיסון מסביר בקול רגוע ונמוך.
נואל נאנח.
"למה אני?" הוא ממלמל בתסכול, נשכב על הדשא בזעף.
------
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top