אזהרות: אנא לא לשוות אופי רומנטי להתנהגויות אלא בחיים האמתיים. הסיפור הבא הוא לא פאנפיק, הוא מתפקד כסיפור משל עצמו והגברים שנבחרים כדמויות חזותיות הם "שחקנים" של הסיפור, אנא לא לחפור. תודה.

שלושה שבועות אחריי, נואל הרגיש שהוא בכת.

זה היה הבוקר הרביעי במהלך שלושת השבועות האלה שכל בית הספר התאסף סביב איזה נקודה כדי לצפות בששת הנסיכים יושבים ומתעללים בשפנים לעיניי כולם.

אף אחד לא דיבר, אף אחד לא פצה פה.

ונואל לא התכוון להיות האמיץ והמושיע.. הוא פחד.. אבל הוא לא היה בטוח שכול השאר שותקים מאותה הסיבה, מאחר והם הריעו וצחקו בתגובה לכול דבר שהנסיכים אמרו או עשו..
הם התנהגו כמו מעריצים עיוורים ונואל תהה איך הם עיוורים כל כך לבריונות הזאת ולמה הם מסכימים לעצמם לקחת סמכות כזאת רודנית.. זה נראה לו כל כך תמוהה..

כל מה שהוא יכול היה לעשות זה לעמוד בקהל ולהיראות מזועזע, צופה בשני השפנים מנשקים את הרגליים של הנסיך הראשון שישב ברגליים מסוכלות והביט מסביב בשעמום, כאילו הוא לא משפיל שני בחורים שכנראה יש להם אמא ואבא שהיו בוכים מהמראה..

נואל לא הבין את זה, אבל לא הייתה לו ברירה אלה לחזות בזה קורה..

כל אספה כזאת הייתה גחמה של הפגנת כוח כדי שכולם יזכרו מי בראש שרשרת המזון, כנראה..

נואל שנא לחזות את זה, אבל שוב, הוא לא התכוון לעמוד בדרך של אף אחד מהם, בטח שלא ששתם יחד..

הוא היה צבוע והוא ידע, אבל זה מה יש. אין לו מילה בדבר ואין סיכוי שהוא יעמוד מול שישה בני אצולה כמו איזה גיבור על מחורבן. היו לו בעיות משלו בכול מקרה, הוא לא היה צריך גם את זה..

חוט המחשבה של נואל נקטע מיד אחריי, כשמדיסון שם יד על כתפו ונואל הסתובב, מבין שכולם מתחילים להתפזר מאחר והנסיכים עזבו, הוא עמד שם כנראה כמו מטומטם לזמן מה..

"ניקול מבניין ההנהלה מחפשת אותך ברחבת הכושר" הוא לוחש ונואל נאנח, מסתובב ומהנהן לפני שהוא הולך לכיוון הרחבה שמעולם לא נכנס אליה, מביט מסביב על המתקנים שנחים בכול מקום ומוצא את ניקול ליד מטרות של חץ וקשת, היא מדברת עם הנסיך הרביעי, הנרי האנושי והאתלט, שהיה לבוש בבגדי התעלמות של בית הספר- בחור עם שיער ברונטי ועיניים חומות, תווי פנים חדים וגישה מחורבנת שעכשיו הייתה מופנית אל נואל דרך העיניים שלו, כשברקע יושבים שאר הנסיכים על הספסלים ומדברים זה עם זה כאילו הם לא מיררו את החיים לשני תלמידים לפני כמה רגעים..

זה היה מחזה מדהים ומבחיל כאחד.

"נואל" ניקול שמה לב לנואל שעמד וסרק את המקום בעיניים שיפוטיות, גורמת להנרי להסתובב.

"ניקול.." נואל אמר בטון נמוך, מהנהן אליה ומתקרב, ידיו בכיסי המדים שלו והוא מביט לצד הנגדי מהנסיך והשאר.

"אני וליאה דיברנו לפני שבוע על העבר שלך בחץ וקשת, היא אמרה שאהבת את הספורט הזה מאוד ואמרה לי לשקול לבחון אותך למעונות של הנרי, לאתלטיקה בתחום.." ניקול מחייכת לנואל שנותן לה מבט קר בתגובה, לא מרוצה.

"אני מעדיף שלא תדברו על החיים הפרטיים שלי, גברתי" נואל מבקש, צופה בניקול נעצרת ובהנרי מביט בו בהפתעה, מטה את ראשו בגבות מכווצות.

"רק תנסה, נואל.. תנסה לירות ותחליט אם זה משהו שתרצה להחזיר לחיים שלך.. אני מבקשת שרק תשקול.." ניקול מדברת בכנות ונואל עוצם עיניים לרגע, נושף בקול ומרגיש לא בנוח.

"בסדר, תביאי לי לנסות" הוא ממלמל לניקול, שישר מחייכת אליו וניגש להביא לו את הקשת והחצים.

נואל מוריד את הג'קט שלו, מניח אותו על הרצפה ולוקח את הקשת, מניח את החץ במקומו ומותח את החץ.. אבל הכוח שבו הוא צריך להשתמש כדי להחזיק את החץ וגם לעמוד בתנוחה הנכונה קצת מכאיבים לגב שלו.

הוא עוזב לרגע את החץ ומנער את היד שלו, מנסה להזיז את הגב שלו כמין צורה של מתיחות כדי להתרגל לתנוחה הלא נוחה.. זה אפשרי בשבילו לעשות הכול עם מצב הגב שלו.. פשוט לא לזמן ארוך כמו אימונים.. הוא לא בדיוק יכול לחזור להיות אתלט..

הוא חוזר ומותח את החץ, אבל מרגיש עוד כמה פעמים שהוא עדיין לא בנוח ומנסה להתנער כשהנרי מגחך מהצד וגורם לאגו של נואל לכאוב.

נואל מרים מבט למטרה ומביט בה, תופס את המבט המזלזל של הנרי, שעכשיו נותן לו חיוך מלא בספק.

אז נואל מרים את הקשת, מותח את החץ ועל פי הזיכרון מכוון אותו ומשחרר את החץ.

ניקול מוציאה קול תדהמה, והנרי מביט במטרה בבלבול- נואל מסתובב כדי לראות את החץ בדיוק במרכז, עומד בגאווה.

לרגע אחד, האגו שלו מתאושש, אבל אז הוא מבין שהוא מכאיב לגאווה של נסיך מדומיין לירוי ומתכווץ, עוצם את עיניו ומבין שהטעות הזאת יכולה לעלות לו ביוקר..

הוא מרים מבט לניקול, שעכשיו נעמדת לידו ועומדת לדבר.

"אני לא מתגעגע לזה, מצטער, אני צריך ללכת" הוא דוחף את הקשת לידיים של ניקול, מרים את הג'קט שלו והולך במהירות לכיוון היציאה, מלא בחרדות ופחדים ומקווה שהם יעלימו עין.

לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל.. לא יכולת לזרוק את הגאווה לקיבינימט?

נואל נוזף בעצמו בדרך לשיעור האחרון שלו, מתיישב בכיתה בפנים חיוורות ומנסה לחשוב על דרך להירגע..

הייתי צריך להתעלם מניקול, הייתי צריך להימנע מלבוא.. אני לא יכול להסתבך איתם, לעזאזל!!

נואל מלא חרדה, הוא לא יכול לשלוט בזה.. הוא מנסה להסיח את דעתו שלו בשיעור, אבל בסוף מבקש לצאת בגלל בחילה ומסיים את היום במרפאה של הפנימייה מאחר והקיא את ארוחת הצהריים שלו..
הוא מפוחד, חיוור ותשוש ונרדם במרפאה בגלל שהגוף שלו לא יכול לשאת את הרגשות שלו יותר..

נואל הוא לא בחור צנום, הוא אמנם קטן, אבל יש לו קווי מתאר של חיטובים בבטן ומעט שרירים בידיים וברגליים.. אבל כל זה לא שווה כשהמנטליות שלו שבורה לגמרי והוא מוצא את עצמו נכנע לבעיות הרגשיות שלו בכול פעם.. הוא לגמרי לא בשליטה.. והוא ממש לא מוצא סיבה לקחת לעצמו את השליטה, מאחר והוא רואה בחיים שלו חסרי טעם.. הוא חיי את היומיום כי הוא לא במצב פסיכולוגי קיצוני של אובדנות, אבל הוא גם חסר תחושה להכול. לכול מה שסובב אותו.

הוא שברירי וחרדתי וכל העניין הזה בפנימייה לא מטיב איתו.. אלה רק מחמיר את כל הבעיות שלו עוד יותר.

נואל מתוסכל, עצוב ומפוחד עד מוות.

הוא לא שפן, או עדיין לא שפן.. מי יודע?

אבל הוא מרגיש כמו אחד במאה אחוזים.

כשהוא חוזר לחדר שלו, כבר לילה והוא מחליט להתקלח כדי להוריד מעצמו את היום הנורא- הוא אפילו לא אכל ארוחת ערב, הוא דילג על האוכל למרות שהקפיטריה פתוחה על מאוחר..
הוא פשוט נכנס להתקלח ועמד מתחת לזרם זמן רב, מנסה לעייף את עצמו ולהסיח את הדעת שלו, חסר מנוחה וחסר שקט, לא בטוח למה לצפות ומה הולך לקרות.

הוא קילל את הילדים המפונקים על המשחקים המטומטמים ושאר השטויות שלהם, עצבני ומתוסכל וקיווה שכשמחר יגיע, דעתו תנוח כשהוא יחמוק מעונש.

הרי, הוא לא ניסה לדרוס אף אחד, גם לא בדיוק העליב אף אחד.. פשוט היה קצת גאוותן... נכון?

נואל נאנח..

על מי הוא עובד? הוא הוביל את עצמו היישר למלתעות של ששת השטנים האלה, כאילו לא הספיקו לו צרות בחיים, הדבר האחרון שהוא רצה זה להתעסק גם עם קבוצה של ילדים רגישים ובכיינים שלא יכולים להתמודד כמו כולם עם החיים ועם אנשים.

שילכו לעזאזל.

נואל הרגיש שהוא עומד להתחיל לבכות..

הוא היחיד שעומד להיכנס לשערי עזאזל כרגע.. הוא צריך למצוא דרך לשרוד..

הנרי: מגחך
נואל בתגובה:

----