אזהרות: אנא לא לשוות אופי רומנטי להתנהגויות אלא בחיים האמתיים. הסיפור הבא הוא לא פאנפיק, הוא מתפקד כסיפור משל עצמו והגברים שנבחרים כדמויות חזותיות הם "שחקנים" של הסיפור, אנא לא לחפור. תודה.

ביום שאחריי, במהלך אחת ההפסקות נכנס לכיתה של נואל תלמיד בריצה ועוצר בשולחן המורה, מביט מסביב על הקהל.

נואל מביט מסביב בבלבול, מוציא את האוזניות שלו מאוזניו ומביט בבחור מתנשף.

"יש שני לוקרים עם שפנים אדומים עליהם!" הוא צועק בזמן שקהל התלמידים משתנק, שואף אוויר בחדות או נותן לחברים שלו מבט מזועזע.

"שמעתם נכון! יש שני שפנים הפעם" הבחור הצנום על השיער השחור שנופל לתוך עיניו מעמיד שתי אצבעות כדי לתת הסבר חזותי.

נואל עוד יותר מבולבל עכשיו.
שפן? שפן אדום? מה הבעיה עם שפנים ולמה הם אדומים? מה לעזאזל נסגר איתם?

"שיום ראשון כולנו נשארים נעולים בלילה במעונות, תעקבו אחריי מה שקורה במחשב, בצ'אט הקבוצתי של הכיתה או באפליקציה של הבית ספר" הבחור אומר וכולם מדברים בקולי קולות, גועשים וקולניים לגבי המילים האלה שנואל לא מבין אף אחת מהן- לכן הוא מבין בתלמיד מקדימה לו ששעון אחורה על כיסאו ונראה משועמם, טופח על כתפו לרגע וצופה בו מסתובב במבט שואל. הבחור הבלונדיני נועץ בו עיניים כחולות וניטרליות וגורמות לנואל להרגיש בנוח לשאול אותו לגבי בית הספר המוזר.

"היי אחי, אני די חדש פה.. אכפת לך להסביר לי מה נסגר?" נואל מדבר בטון מבולבל, מביט מסביב על הכיתה התוססת ואז חוזר להביט בבחור מולו שמסתובב אליו לגמרי בחצי חיוך.

"משתתף בצערך על שהגעת לשערי הגיהינום" הוא נשמע ציני ומתבדח אבל העיניים שלו לא בדיוק מלאות הומור כשהוא אומר את זה..

"לשאלתך, המשחק ,השפן הקטן' או 'השפן האדום' רק נשמע חמוד או מוזר, אבל אחריו לא תחשוב ששפנים הם חיות חמודות" הבחור נאנח ונואל מרים אליו גבה.
"מה עד כדי כך גרוע בזה?" נואל לא יכול לדמיין לעצמו מה כל כך נורא בשפן קטן וג'ינג'י.. כנראה..

"יש שישה נסיכים שתפקידם במשחק.." הבחור מתחיל לדבר אבל נואל עוצר אותו באפילו יותר בלבול.

"רגע, רגע, רגע.. נסיכים? תפקידים? אני לא מבין מה כל זה אומר בכלל" נואל מרגיש כאילו הוא נפל מכוכב אחר.

הבחור מול נואל מביט בו ברחמים וגם במעט בלבול.

"מתי הגעת לפה?" הוא שואל את נואל במבט מבולבל משלו עכשיו.

"אתמול" נואל אומר במבוכה.

הבחור מהנהן.

"אני מאט, מה שמך?" הוא שולח יד לנואל שלוחץ את ידו ומביט במאט מחייך אליו, עדיין במבט מרחם.

"אני נואל.." נואל ממלמל בזמן שמאט מהנהן.

"אוקיי.. נואל.. תעקוב אחריי" מאט מתקרב מעט לנואל, נשען על שולחנו.

"בבית הספר הזה יש שישה מעונות: קרמנר, שיראז, מלבק, ורמנטינו, קריניאן ובורדו" מאט פותח, צופה בנואל מהנהן.

"אני מכיר רק את ורמנטינו, אני גר במעונות האלה" נואל מתוודה ומאט מהנהן.

"לכול בניין מעונות יש יושב ראש מהתלמידים. הם לא נבחרים על ידנו, אלה על ידי בית הספר על פי השווי שלהם. כל ששת יושבי הראש הם אנשים מאוד עשירים, בעלי הרבה כוח והם כולם חברים, מה ששומר על השלום שלהם בעסקים.

יש שלוש יושבי ראש ערפדים ושלוש יושבי ראש אנושיים, קרמנר, שיראז ובורדו כולם ערפדים ומלבק, קריניאן וורמנטינו כולם אנושיים.
זה מחולק ככה מאחר ובמעונות שבהם שולטים ערפדים יש רק ערפדים כדי להתאים לצרכים שלהם ולאנושיים יש בני אנוש מאותה הסיבה.
מעונות ורמנטינו ובורדו מסמנים את החכמים, אלה שהפנימייה סומכת עליהם להרים את הציונים של בית הספר ולשמור על התדמית שלו. כל המצטיינים מגיעים מהמעונות האלה בלבד.
אחר כך מגיעים מעונות קרמנר ומלבק שבהם גרים האתלטים של הפנימייה, אלה עם מגמות ספורט. יש פה הרבה מקצועות שונים- סייף, חץ וקשת, כדורסל, שחייה..
התלמידים שלהם לדעתי נהנים הכי הרבה.. ואולי זה בגלל שאני מלבק בעצמי.." מאט מסביר בזמן שנואל מנסה שלא להראות את ההקלה שהוא חש מכך שהוא מבין שמאט הוא בן אנוש למעשה.. זה גורם לו להרגיש קצת יותר בטוח.

"שיראז וקריניאן הם המוזיקאים שלנו. זמרים מודרניים, זמרי אופרה, רקדני בלט, נגני כינורות ופסנתרים.. יש הרבה אפשרויות..
בבית הספר הזה, האפשרויות בלתי מוגבלות למען האמת.. יצאו מכאן אין ספור פרופסורים, מדענים, זמרים, אמנים, אתלטים מצטיינים ואולימפיים.. בית הספר הזה הוא לא צחוק.." מאט נשמע רציני ונואל מתחיל להרגיש חסר ביטחון.. הוא יודע שהוא לא שייך לפה ותופס מקום של מישהו אחר, אבל אין לו ברירה אחרת..

"אצל הערפדים, בעשרים השנים האחרונות התחיל תהליך של אצולה.
כלומר, שכול בעלי הכוח בעצם הופכים להיות עוד יותר בעלי עוצמה כשהם עוזבים את הפנימייה. חוץ מאחד, שלדעתי יש לו הכול ואי אפשר בחיים להגיע לרמות שלו.. לא אנחנו וגם לא הנסיכים תחתיו..

הנסיכים שעליהם אני מדבר, הם ששת יושבי הראש של המעונות.. הם אחראים לפוליטיקה שפה, הם אלה שמיישבים ויכוחים, הם  בעלי יותר סמכות מהגופים הרשמיים של בית הספר ואף אחד לא מתערב להם במה שהם עושים.
אני לא אסבך אותך עם תיאורים, ופשוט אתן לך סימן היכר של כול אחד כדי שיהיה לך קל להתרחק מהם.

בקרמנר יושב הראש הוא לוקאס, הנסיך השני, יד ימינו של הנסיך הראשון, החבר הכי טוב שלו וזה שמוציא לפעולה כל פקודה שלו...
הנסיך הראשון בדרך כלל לא רואה באחרים שווים לו מספיק בשביל להילחם בהם בעצמו, אז לוקאס עושה את זה במקום מאחר והוא אוהב ללכלך את הידיים בכול הזדמנות. ללוקאס יש שיער גוון שיער של צ'יטוס חריף, אדום אדום ומאוד מתאים לאישיות האימפולסיבית שלו.
בשיראז יושב  הנסיך השלישי, אלכס או אלכסנדר. יש לו בגבה השמאלית איקס מגולח בגבה- מאוד קל לזהות אותו מאחר והוא תמיד מושך את השיער שלו לימין.
במלבק יושב את הנסיך הרביעי, הנרי, שתמיד תראה עליו קשת וחצים שתלויים עליו.
הנסיך החמישי, לוי, של ורמנטינו והנסיך השישי של קריניאן, הדסון הם הכי נחמדים מבין כולם.
הארבע האחרים ממש סנובים ולא מתערבבים אבל הדסון ולוי ממש מגניבים.
לוי הוא זה שנראה תמיד עייף כי הוא אוהב ללמוד עד בשעות הקטנות של הלילה.
והדסון הוא בדרך כלל המנומס מבין כולם וכנראה שאם הוא יראה אותך הוא כבר יגיד לך שלום בעצמו.. להדסון יש כובע גרב אדום על הראש בדרך כלל, הוא האחרון שצריך להדאיג אותך..

אבל האחד שאתה חייב לזכור בחיים לא להתקרב אליו זה הנסיך הראשון, יושב ראש בורדו.
הוא ערפד רב עוצמה, יורש העצר של דומיין לירוי והבן היחיד והיקר של ההורים שלו. יש לו אחות גדולה, אבל לא משקיעים בה אפילו חצי ממה שמשקיעים בו.
קוראים לו ליאו" מאט עוצר לרגע ונואל יכול להישבע שהשם מוכר לו ממש.

"לליאו יש מסכה על החצי השמאלי של הפנים שהוא אף פעם לא מוריד. לאף אחד אין מושג מה יש מתחתיה ואף אחד גם לא רוצה לדעת מאחר והוא הודיע שמי שיראה את הפנים שלו במלואן ימות" מאט מדבר ונואל נכנס לפאניקה ישירות, מנסה שלא להראות את החרדה שלו.

"ליאו כל כך מסוכן מאחר ויש לו את כל הכוח שבעולם בידיים.
הוא כל כך חזק עד שכול מה שהוא עושה לעולם לא מדווח והוא בעצם חסין מהכול.
ליאו הוא זה שהמציא את 'השפן הקטן' " נואל מהנהן אל מאט כדי שימשיך, מביט בו בסקרנות, אבל הפעמון בדיוק מצלצל ונואל קופא.

"אה.. לעזאזל.." מאט מביט בתלמידים האחרים מתיישבים.

"בוא נדבר בארוחת הצהריים, אוקיי? נלך ביחד מיד אחרי השיעור הזה" מאט מציע ונואל מחייך חיוך קטן ומודאג, אבל לא מדבר על מה שמפריע לו,
במקום, הוא מרים את תיקו ומכניס את הפלאפון שלו אליו בזמן שמורה להיסטוריה נכנסת, נאנח ומנסה להתרכז בשיעור.

הכירו את המעונות: