אזהרות: אנא לא לשוות אופי רומנטי להתנהגויות אלא בחיים האמתיים. הסיפור הבא הוא לא פאנפיק, הוא מתפקד כסיפור משל עצמו והגברים שנבחרים כדמויות חזותיות הם "שחקנים" של הסיפור, אנא לא לחפור. תודה.

למעלה:^תמונה של ליאו עם אילוסטרציה של הצלקת מתחת למסכה שלו:)^

בבוקר הבא נואל קם בחוסר רצון ללימודים.

הוא כיבה את השעון בפלאפון שהעיר אותו וניגש להתקלח מאחר ולא הספיק ביום שלפני.
הוא ניסה להדחיק את הפחדים שיש לו לגבי איך שהחיים במקום הזה יתגלגלו, אבל הסתפק בלהדחיק את הרגשות שלו ולסיים את המקלחת.

כשהוא יצא, הוא לא טרח לייבש את שיערו, מתלבש במדי הפנימייה בשקט- המדים היו מורכבים מחולצה לבנה מכופתרת שעליה נלבש ג'קט אינדיגו כהה ויוקרתי עם סמל בית הספר שנראה כמו מחומש זהוב עם קווי מתאר זהובים , כשמתחת לסמל היה מקום לתג השם של נואל.
המכנסיים שלו היו זהים בצבעם לג'קט, עם כיסים מלפנים ומאחור והייתה גם חגורה שחורה ועניבה אדומה שהם היו צריכים לענוב לעצמם.

נואל הודה לעצמו על שהקשיב לאבא שלו כשהתעקש ללמד אותו עוד כשהיה קטן איך לענוב עניבה- זה חסך לו את הזמן הזה בבוקר וגם הסיח את דעתו מספיק.
ועל אף שהמדים היו מגבילים, נואל החליט להמר ולשים את הטבעות הקבועות שלו על אצבעותיו.
הוא ענד טבעת שחורה ופשוטה על האגודל ביד שמאל שלו ועל יד ימין ענד שלוש טבעות שונות- באצבע המורה, באמה ובקמיצה.
באצבע המורה הייתה טבעת כסף פשוטה וחלקה שנואל התרגל אליה, באמה הוא ענד טבעת כסף חלקה עם אבן אוניקס מרובעת באמצע ובאצבע המורה ענד טבעת שחורה שבאמצעה ישנה חריטה שנראית כמו צמה שקלועה במתכת.

נואל התרגל אליהן עד כדי כך שעכשיו היה לו קשה לוותר עליהן כל בוקר וקיווה שלבית הספר לא יהיה משנה מכמה טבעות..

נואל נאנח, לא מתרגש להתחיל את היום הזה, לוקח את התיק שלו ותולה אותו על כתף אחת לפני שהוא יוצא מהחדר שלו ונועל, מכניס את המפתחות לחדר לכיסו ופורע את שיערו הרטוב בניסיון לייבש אותו מעט, צופה בפוני שלו שנופל על עיניו מתנועע על פי תנועות ידו, מקווה שהוא לא רטוב מידי..

הוא יורד במדרגות המעונות שלו ופונה לחדר האוכל שפתוח לעוד ארבעים דקות בערך, נכנס ומחכה בתור לקפיטריה, קונה בקבוק של קפה קר וכריך שהוא מכניס לתיק ומקווה למצוא מקום שקט לאכול בו.
הוא מרגיש לא שייך מאחר וכל האנשים סביבו מדברים על דברים שהוא לא מבין, חלקם מדברים על מניות וכסף, חלקם מדברים על מדינה שטסו אליה בחופשה..
הוא שומע כל מיני דברים בזמן שהוא יוצא מהקפיטריה, אבל אף אחד מהם לא גורם לו להרגיש שיוכל להיות חלק ממקום כל כך זר..

המחשבות הדיכאוניות שלו נקטעות עם זאת, על ידי אופנוע שטס לעברו כשהנהג מנסה לעצור..

נואל זז מהדרך, אבל שם לב שמישהו עומד בהמשך ולכן בלי לחשוב שולח יד לכידון האופנוע ולוחץ על המעצור.
הבחור על האופנוע עף, ונואל בועט באופנוע כדי שיפול  אבל עף קדימה מאחר ולא שיחרר את הכידון.

וכך הוא מסובב את האדם שכמעט נדרס בטעות בזמן שהוא נוחת ישר עליו, אבל לוקח לו כמה רגעים להבין, כמו גם לכול מי שסביבם.
הוא מרים מבט לבחור שמולו, מביט בו בבלבול ופוגש בעיניו. להפתעתו הבחור האסייתי עם העיניים החדות צופה בו בהבעה קרה, אבל גבותיו מקומטות בזמן שהוא צופה בפניו של נואל שעדיין שכוב מעליו ופניו משתנות בכול רגע, כאשר הוא מבין יותר ויותר.

בהתחלה, הוא שם לב שלבחור הזר יש עין ימנית בצבע חום ועין שמאלית בצבע כחול- שתיהן מלוכסנות, חדות ,ודי מאיימות בצירוף של צלקת גדולה בצורת סהר מסביב לעין השמאלית שלו שמעטרת את פניו.
עם זאת, הצלקת לא מכוערת או מרתיעה את נואל, היא פשוט קיימת.. הוא מסיט את פניו מיד אחרי שהוא מבין שהיא קיימת, לא בטוח עד כמה הבחור בנוח עם זה שהוא בוהה בה.

"המסכה של ליאו נפלה"

פתאום הרעשים מסביב חוזרים לתקוף את אוזניו של נואל והוא מרים את עיניו בבהלה למשמע כמה תלמידים שמדברים מסביבם ומנסים להציץ בחטטנות.

"אני לא מאמין שהוא מסתכל ישר אליו, על מה שיש לו שם... הוא יהרוג אותו!"

"אני רוצה לראות מה הוא מסתיר, אני סקרן"

כולם מתלחששים מסביב וזה כמעט קשה לעיכול, אבל נואל מתמקד בלחפש את המסכה המדוברת מסביבו במהירות, מוצא אותה משמאלם, מעט מעל הראש שלהם- היא שחורה שנראת קצת כבדה והיא מובנת בדיוק למרווח בין המצח לבין אמצע הלחי של הבחור, מכסה את העין לגמרי עד לגשר האף.

נואל חוזר להביט בבחור ששוכב מתחתיו ועדיין נועץ בו מבט כלשהו.

"אני מצטער, אני הולך לרגע לשכב על הפנים שלך כדי להשיג לך את המסכה, אל תזוז" נואל ממלמל בשקט, מחליק את גופו מעל הבחור ששכח את שמו מהלחץ ומסתיר את פניו בבטנו בזמן שידו מתאמצת להגיע למסכה.

כשהוא סוף סוף מגיע אליה, הוא ממהר להרים את גופו ולהביט למטה אל פניו של הבחור , מנסה להניח את המסכה עם ידו השמאלית על פרצופו מספיק בשביל להסתיר אותו.

יש עכשיו התלחשויות של הקלה כנגד כאלה של מתוסכלים סקרנים.

נואל נעמד מיד, מביט בבחור מתיישב וקושר את המסכה מסביב לפניו, עדיין נועץ מבט בנואל.

"אני מאוד מצטער על שגרמתי לך לאי נוחות, לא היו לי כוונות רעות" נואל מדבר בכנות, עיניו נעוצות בעיניים של האחר רק לעוד רגע, כנות ורכות ומתנצלות לפני שהוא מסתובב ונעלם.

בזמן הזה, מגיעים חמשת הנסיכים האחרים של דומיין לירוי, עוזרים לו לקום ובודקים לשלום נסיך התאגיד שעדיין לא התאושש.

"אתה בסדר אחי? מה לעזאזל קרה? הזעיקו אותנו מחדר האוכל" הנסיך השני וראש בניין המעונות קרמנר, לוקאס, מביט בנסיך הראשון, במנהיג שלהם, במבט שואל ומהוסס.

הנסיך הראשון, ראש בניין המעונות בורדו, ליאו פורד, עדיין שקוע במחשבות- הוא צופה בכיוון בו נעלם הבחור ההוא ויש לו הרבה שאלות בראש.

לוקח לו כמה דקות שבהם החברים שלו חושבים שהוא איבד את זה לגמרי, לחזור לעצמו ולהביט בהם בחצי חיוך, ממשש לרגע את המסכה שמסתירה את החצי השמאלי של פניו כדי לבדוק שהיא בטוחה.

"אני בסדר, אבל הבן זונה שכמעט נכנס בי עם האופנוע הולך לשלם על זה" הקול הנמוך, המחוספס ומטיל האימה של ליאו משתיק את כל הסובבים את הנסיכים, אבל הנסיכים עצמם מעלים על פניהם חיוך סדיסטי ומרושע.

"ואתה" ליאו מסתובב לבחור הקטן והממושקף שהיה סקרן לראות מה יש לליאו מתחת למסכה, שעכשיו הוא רועד מפחד, משפיל מבט ומחכך בגרונו.

"גם אתה תשלם על זה" ליאו גוהר מעל הבחור הרכרוכי ועיניו מחליפות שתיהן את צבען לאדום בהיר , צלול... מטיל אימה.

הקהל מסביבם מתחיל להתרחק אחורה כדי להפריד את עצמו מהבחור שסומן על ידי ליאו, שותקים ומביטים בו מרותקים בזמן שמבט אחד שלו גורם לברכיים של הנער מולו לרעוד.

"בחורים" ליאו מרים את קולו, מביט מעבר לכתפו אל הנסיכים שמביטים בו מטיל אימה על אחרים בחיוך מתוק ואדיש.

"אני חושב שהרבה זמן לא שיחקנו 'השפן הקטן'.. אתם לא חושבים?" ליאו חוזר להביט בבחור שעכשיו מחוויר ונראה כאילו הוא עומד לפרוץ בבכי.

יש השתנקויות בקהל לפני שמגיעה דממה לגמרי.

"תכינו את הקרקע לסוף השבוע הקרוב, אנחנו הולכים לשחק" ליאו מדבר בטון אכזרי, נשמע כאילו הוא יורק את המילים בגועל, מביט בבחור מולו בשנאה טהורה, ללא כל רחמים.

לוקאס מתקדם אל החבר הכי טוב שלו, כורך את ידו מסביב לצווארו ומביט בליאו בחיוך לפני שעיניו נוחתות על הבחור המסכן שמולו.

"למה אתה כל כך חיוור?" לוקאס מכווץ את מצחו כאילו הוא מבולבל, מניח יד על כתפו של הבחור שמולו, שנרעד ונרתע ממנו.

"אתה לא אוהב לשחק?" לוקאס מדבר בטון אמפתי, אבל החיוך המתוק שהוא נותן הוא סדיסטי בהחלט.

אז:
מה יהיה שם השיפ המקורי?

ליאל 
או
לינו?

מי שיקבל יותר תגובות ינצח :)

ועכשיו,
מנת המימז היומית:

----

----