אזהרות: אנא לא לשוות אופי רומנטי להתנהגויות אלא בחיים האמתיים. הסיפור הבא הוא לא פאנפיק, הוא מתפקד כסיפור משל עצמו והגברים שנבחרים כדמויות חזותיות הם "שחקנים" של הסיפור, אנא לא לחפור. תודה.

ומזל טוב ל
 @Alex41128 
שחוגגת היום (21/11/2021) יום הולדת!!!

מזל טוב, עד 120 של צחוק וחיוכים ;)

----

ועכשיו לפרק:(הסימון הזה הולך לסמן תחילה וסוף של כל פרק)

דומיין לירוי הייתה רשת בתי ספר עולמית בעלת שם מכובד.

הרשת הזאת הייתה מורכבת ממאות בתי ספר שפוזרו ברחבי העולם והכילו את האנשים הכי עשירים של המקום.

המקום הזה ברזומה קנה לך כל עבודה, כל משרה, כל חלום. העובדה שהיית שם אפילו לשבועיים יכולה לתת לך מקפצה לשאר החיים.
דומיין הייתה רשת בעלת כוח רב. עשירה, מפורסמת לטובה שזכתה לאהדה, לאמון ולנאמנות של כולם.
דומיין הייתה מעורבת בכול עסק אפשרי בשלב הזה. מהאוכל שאנשים מגישים על השולחן, ליינות המשובחים ביותר, בנקים תחת שמם, מוזאונים, קניוני בוטיק ומותגי אופנה יוקרתיים...
הרשימה המשיכה עוד ועוד ולא הייתה דרך לעצור זאת.

דומיין לירוי השתלטה על העולם ואכלה את כל המתחרים שלה עד שעשתה היסטוריה שלא היה אפשר לחזור ממנה, אי אפשר לגבור על כל כך הרבה כוח.

בהתחלה, דומיין הייתה שנויה במחלוקת, מאחר וערפדים ניהלו את העסקים- ולפני כמה מאות שנים, בני אדם וערפדים לא הסתדרו זה עם זה בשום צורה.

אבל ככל שדומיין לירוי התעצמו והוכיחו את עצמם, הם דאגו גם לקנות את אמון ואהבת הציבור.. או לפחות רוב הציבור.

דומיין לירוי הפך לתאגיד ששגור בכל פה, שנחשק בכול בית.
והיום הוא הגיע למצב שלהיות קשור בו בכול דרך שהיא, יכול בסופו של דבר רק להטיב למזל שלך.
דומיין לירוי הפך להיות יותר נחשק מכול מותג על כמו ג'יבנשי או איב סאן לורן.
זה היה משהו מיקום אחר..
כנראה מוכיח שזאת לא יצירה אנושית מאחר וערפדים עד היום היו אלה שאחראים על זה ובעצם שלטו בהכול.
כמובן שהתאגיד היה גם קשור בפוליטיקה ובמערכת המשפט- במשטרה ובצבא..

דומיין לירוי היה אייקוני.
וזה היה מוכח בכול מקום מסביב, בכול פינה.
נראה נגיש, אבל כלל לא נגיש- במיוחד לא לפשוטי עם או מעמד הביניים. זה הטריק שגרם לו להיות אפילו יותר מבריק ונחשק.

אבל נואל ברנרד לא היה איש של מותגים. הוא היה ילד פשוט ממעמד העוני שנכנס למזלו לבית הספר דומיין על אף שסירב ללכת מספר פעמים.

אחות של נואל, ליאה, התאהבה באחת המנהלות של פנימיית הבנים של התאגיד בעיר הבירה, אחת אנושית- הן כבר חצי שנה יחד, מזכירה ומנהלת שמנהלות יחסים רומנטיים יחד בלי בושה לעיניי כולם.

וליאה רק עכשיו קיבלה אומץ לשאול את אהובת ליבה אם היא מוכנה לעשות לה טובה ולהכניס את נואל בפרוטקציה, כמו שכולם היו נכנסים לבית הספר הזה, כמובן...

זה לא משנה אם ילד היה תלמיד טוב. הוא נכנס רק אם היה לו מספיק כסף או קשרים מבפנים.

ולכן, נואל עבר היום לפנימיית הבנים בניו יורק של דומיין לירוי בפרצוף חמוץ, זועף, יודע שהוא פה בלי סיבה טובה ותמיד יכול לעוף מאחר ומי יודע מה יקרה בין ליאה לבת הזוג שלה.

מצד שני, הוא הודה לאלוהים בליבו שהוא לא יצטרך לפגוש את ההורים שלו או את אחותו בחודשיים הקרובים של תחילת שנת הלימודים..
ההורים של נואל היו מאוד לוחצים ואובססיביים לציונים של נואל- עד כדי כך שלא היה להם אכפת שמערכת היחסים שלהם נוראית.
אם נואל היה מקבל קצת פחות ממאה במבחן, היה מקבל מבטים מלוכלכים וטיפול של שתיקה והתעלמות ממנו לימים שלמים.
אם הוא היה מקבל פחות מתשעים, הוא היה מקבל מכות בגב ובאזור הישבן עם החגורות של אבא שלו שהפכו להיות יותר מידי מוכרות- ההרגשה, הרעש, הריח.. הכול הגעיל אותו לגביהן.
ואם נואל היה מקבל קצת פחות ממאה במבחן, הוא היה נכפה לישון מחוץ לבית בקור או בחום, לא משנה כמה קיצוני.

ההורים שלו אהבו אותו והוא אהב אותם, אבל הם היו קשוחים, וזה מה שהפך את הכול לרעיל וקשה אפילו יותר בשבילו.. הוא היה קשור אליהם בצורה דפוקה שבה הוא שנא אותם ותמיד הטיח בהם את כל הרוע שהם משליכים עליו, אבל עדיין הרגיש שהוא זקוק להם.

גם אחותו קיבלה מהם יחס דומה, והם היו חברים טובים עד לפני שהיא הייתה מזכירה והיא התחילה להיסחף לעולם של דומיין לירוי שבו כוח, כסף וקשרים עם התאגיד הזה היו כל כך חשובים.

מה שהיה עוד דפוק זה, שההורים של נואל לא קיבלו את ליאה כשהיא יצאה מהארון, אבל לאחר שהיא התחילה להסתובב עם האנשים של דומיין והשיגה משרה- הם התחילו להזמין אותה שוב הביתה והתרככו אליה בצורה חולנית.

נואל שנא את המשפחה שלו.

הוא שנא אותה יותר מאת דומיין לרוי, לכן הוא כאן, בפנימייה המהודרת שנראית כמו מוזיאון ענקי.

הכול נראה וינטג'- כמו טירה ויקטוריאנית, אפל, יוקרתי ומרווח.

נואל עמד מול הבניין הענקי של הנהלת הפנימייה ונאנח, מביט במפה שבידו שבעזרתה ניווט את דרכו הנה בלי לדבר עם אף אחד ופניו נפלו מיד אחרי שהביט בחריטה על פתח הכניסה הגדול והמפואר שעליו כתוב 'הבניין המנהלתי'.

הוא סחב איתו שתי מזוודות והביט מסביב לפני שנכנס- הייתה הרבה צמחייה מסביב, שבילים שנראו יפים אך אפלים, ספסלים שפוזרו ונראו אלגנטיים והלכו יפה עם שאר העיצוב של הסביבה- עצים ופרחים בכול מיני צבעים.

בסופו של דבר, נואל נכנס, מרגיש עגום מבפנים אבל מסתיר את זה במבט האדיש הקבוע שלו מאחר וידע שהוא עומד לפגוש את אחותו.

הוא נכנס לבניין עם שתי המזוודות שהשתרכו אחריו ועלה במעלית לקומה הרביעית, פונה שמאלה, על פי ההכוונה של ליאה מלפני כמה ימים ואז הולך עד סוף הקומה, נוקש בדלת לרגע ואז פותח את הדלת בכדי לראות את ליאה צוחקת בזמן שאישה אחרת מחבקת את מותניה בחיוך רך, מרימה את מבטה לנואל.

"ליאה.." נואל מדבר בטון חדגוני ולא מרוצה, מביט באישה השנייה לרגע ואז מחזיר את מבטו לאחותו.

"היי נונו" ליאה מזנקת ומחבקת את נואל שנשאר קפוא ללא תזוזה ומחכה שתתרחק.

"ברוך הבא תינוקי שלי. אני מבטיחה שיהיה לך סופר כיף פה.. יש אפילו ספרייה ענקית לתולעי ספרים כמוך" ליאה מחייכת ונואל מהנהן.

"שלום, נואל, אני ניקול, מאוד נעים לי להכיר אותך, ליאה מדברת עליך כל הזמן. רק דברים טובים, כמובן" האישה השנייה מושיטה לנואל יד ונואל לוחץ אותה בהנהון קטן וכמעט בלתי מורגש.

"תביאי לי את מה שצריך ותשחררי אותי, ליאה" נואל מדבר בקרירות שגורמת לליאה לעצור לרגע, חיוכה נופל.

"למה? אתה לא רוצה לשבת ולהכיר את ניקול? ממש רציתי להכיר לכם זה את זה.." ליאה מציעה ונואל מניד ראש.

"תעשי לי טובה, אל תגידי לאף אחד שאת מכירה אותי, אל תתערבי בחיים שלי פה ואל תדברי אליי אם זה לא קשור לעבודה שלך" נואל מבהיר לה בקרירות, מדחיק את תחושת ההתכווצות של הלב שלו למראה פניה העצובות והנופלות.

"אבל.. למה?" ליאה שואלת כאילו הם לא רבו לפני שלושה ימים, כאילו היא לא פגעה בו עם המילים שלה ונתנה לו סטירה בפעם הראשונה..

היא.. האדם היחיד שהיה בטוח שלא תפגע בו..

"כי אמרתי לך" נואל קובע בהחלטיות.

צופה בה נאנחת לפני שהיא מסתובבת ולוקחת ניירת ומושיטה לו, צופה בו לוקח את זה במבט ריק ואז מסתובב והולך, לא מוסיף מילה אחת נוספת לפני שהוא נעלם.

ברוכים הבאים לפרק הראשון של דומיין לירוי-

על אף שהסיפור שואב השראה מגן המטאורים, הוא לא יהיה דומה ברוב החלקים לסדרה כי בכול זאת, אני לא כל כך אוהבת דמויות טיפשות וקומדיה בסיפורים שלי אבל השלד של הסיפור יהיה נוכח ויראה מידיי פעם לעין .

חשבתי שיהיה נחמד לעשות צחוקים מהסיפורים, נראלי שזה יכול ממש לחזק את הקהילה שיש לי, זה יעזור לכם לזכור דמויות ואם אתן רוצות אתן יכולות להכין גם ממים ולשלוח לי, אני אפרסם אותם ויהיה מגניב :P

*חשוב לדעת: הספר הזה יהיה הראשון עם לוח העלאות: יעלה לפה פרק בכל יום א', פעם בשבוע.*

מעבר לכך, אני אשמח שתשתתפו גם במסיבת המימז ותעשו גם אתן מימז כמו אלה שחיברתי למטה, אני אפרסם אותם פה בראשי פרקים ולדעתי זה יכול להיות ממש חמוד.
אשמח אם תשתתפו בזה,
יהיה ניתן לשלוח את כל המימז למייל שלי:

תהנו, בהצלחה לנו ונתראה!!
--------

---
וגם: הפרק היכרות והפרק הזה שניהם:

בעניינים אחרים:

---

המים הראשון שעלה לי לראש בזמן שכתבתי על היחסים בין ליאה ונואל: